רגע לפני תחילתו של השבוע, שבו תרוכז רובה ככולה של תשומת-הלב - לפחות בזירה המשפטית - בהכרעת דינו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, עמדה פרשת הנשיא גם במרכזם של כמה מהדיונים שהתקיימו בסוף השבוע האחרון בכנס הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין, שהתקיים בסוף השבוע באילת.
מבין שלל הדוברים היה זה השופט המחוזי בדימוס שלי טימן, המכיר באופן אינטימי את המהלכים בלשכות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהפתיע בהתייחסותו לעמיתיו לשעבר על כס השיפוט.
"השופט ג'ורג' קרא עשה משהו שעומד בניגוד לחוק", אמר טימן בדיון שעסק בטיפול התקשורתי בפרשות משפטיות בולטות, בהתייחס להחלטת הרכב שופטיו של קצב לסגור את הדלתיים באופן הרמטי במהלך משפטו.
"מי שמכיר את חוק בתי המשפט", הסביר טימן, "יודע שהסיבה היחידה שיכולה להיות לסגירת הדלתיים היא המתלוננות. אפשר לסגור דלתיים כשהן מעידות, ואחר-כך לפתוח. אבל השופט קרא סגר את הדלתיים לחלוטין".
להבהרת התמונה, יש לציין כי דעתו של טימן על החלטתו של קרא בעניין סגירת הדלתיים איננה שלילית, אף שהוא מגדיר אותה כבלתי חוקית. "פה הכול נעשה בשקט, הוא הרגיע את מה שקודם היה מטורף לחלוטין. זה לא בהתאם לחוק, אבל זה בסדר. השופט קרא מצפצף על התקשורת, על דעת הקהל, על מה יגידו, הוא הולך בדרך שבה הוא מאמין".
האם ניתן לומר את הדברים גם לגבי חברותיו של קרא להרכב השופטים, מרים סוקולוב ויהודית שבח? טימן פונה לניסוחים מעורפלים יותר. "אפשר לנחש מה ההתייחסות של יתר חברי ההרכב", הוא אמר בדיון, "לפחות רוב השופטים לא יושפעו מהתקשורת או ממה שהציבור מצפה לו, ויעשו משפט כהלכתו".
וגם: "יש שופטים שלא מכירים את המילה זיכוי. אני מודה שיש שופטים שמושפעים מהתקשורת, אבל לא מהפרטים הקטנים אלא מהציפייה הציבורית. זה החשש".
הציפייה הציבורית, כפי שעלה מסקר אקדמי שתוצאותיו פורסמו בסוף השבוע, היא חד-משמעית - הרשעתו של קצב בעבירות המין שבהן הואשם, לרבות עבירת האונס.
הגברת הפיקוח למניעת הדלפות
אין כמעט נושא שבו דובר במהלך כנס הפורום הפלילי, שלא ניתן לקשרו בדרך זו או אחרת לעניינו של קצב. דובר משרד המשפטים, עו"ד משה כהן, שהשתתף גם הוא במושב על משפט ותקשורת, ניסה להצדיק את הרציונל של הצעת החוק המתגבשת בימים אלה במשרד המשפטים, שמטרתה לאסור על כלי תקשורת לפרסם חומרי חקירה גולמיים בטרם הגשת כתב אישום, אלא באישור בית המשפט.
מלבד זאת, חשף כהן, עובדים בלשכת היועץ גם על נוסח חדש - "מתיחת פנים דרמטית", כינה זאת כהן - להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר נהלים לפרסום מידע מחקירות מתנהלות, לרבות מחקירות של אנשי ציבור. לא רק לצורך הגברת הפיקוח למניעת הדלפות, אלא כדי שכל חוקר או קצין משטרה המתראיין בטלוויזיה אחרי אירוע פלילי, יידע בדיוק מה מותר ומה אסור לו לומר לציבור, בשלב שהחקירה עדיין בעיצומה.
אחד העניינים שיטופלו בהרחבה, ככל הנראה, בהכרעת דינו של קצב, הוא נושא ההגנה מן הצדק. השופט אבי זמיר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב בדק את גלגולה של ההגנה מן הצדק מאז ניתן פסק דין יפת בבית המשפט העליון ב-1996 ועד היום. המשוכה שהוצבה אז היתה לדעת זמיר "כמעט בלתי עבירה - התעמרות בנאשם, התנהגות שערורייתית ובלתי נסבלת של הרשויות". זמיר בדק ומצא כי ב-7 השנים שלאחר אותו פסק דין, נטענה הטענה הזו רק כ-100 פעמים בכל הערכאות, קצב של כפעם בחודש, והתקבלה ב-23% מהמקרים.
שני דברים משמעותיים קרו בהמשך: ב-2005 הגמיש העליון מאוד את המבחנים לקבלת הטענה, בפסק דין בורוביץ, ובמאי 2007 עוגנה ההגנה מן הצדק בחוק סדר הדין הפלילי. מאז, אמר זמיר, חל גידול דרמטי בקצב העלאת הטענה בבתי המשפט - כ-184 פעמים בשנה בממוצע, כלומר פעם ביומיים.
עם זאת, זמיר השמיע ביקורת על בית המשפט העליון, ש"לא הפנים את השינוי שביקש המחוקק להכניס למשפט הפלילי הישראלי", מלבד ב-3 פסקי דין של השופט חנן מלצר.
לדברי זמיר, "העליון ממשיך להסתמך על הלכת בורוביץ, לא מנתח את יסודות הסעיף החדש ולא מיישם אותו. זוהי החמצה. לא ייתכן שמה שהיה הוא שיהיה".
נזק השביתה הולך ומתעצם
הערב הראשון של הכנס הוקדש, מטבע הדברים, גם לעניינים אחרים. היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה משה לדור, נשארו במהלך אותו ערב עם טלפונים פתוחים, וקיבלו דיווחים מהנעשה במגעים בין ארגון הפרקליטים למשרד האוצר, שהתקיימו באותו זמן בבית ההסתדרות בתל אביב.
בהמשך הערב נפלו פניהם: בהודעות ה-SMS שקיבלו דווח כי המשא-ומתן פוצץ, והשניים יצאו להסתודדות ביחד עם רז נזרי, עוזרו של היועץ, שבה התקבלו החלטות בין היתר באשר לטיפול בערעור בתיקו של השר לשעבר צחי הנגבי.
וינשטיין ולדור הוזמנו לדבר על המהלכים להקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, אבל מטבע הדברים, חלק ניכר מדבריהם הוקדשו לעניין השביתה של פרקליטי המדינה.
"ככל שחולפים הימים והשביתה נמשכת הנזק הולך ומתעצם", אמר וינשטיין בלשונו המתונה.
לדור היה נרגש יותר: "מה שמפריד בין ישראל למדינת עולם שלישי הוא קיומה של פרקליטות איתנה המסוגלת להילחם על האינטרס הציבורי מול כוחות שמנגד", הוא אמר. למחרת היום חש כי לא הדגיש מספיק את תמיכתו במאבק הפרקליטים השובתים, וזימן אליו את ערוצי הטלוויזיה כדי לבקר בצורה ממוקדת יותר את התנהלות האוצר.
ההתנהלות הזו היא מה שמונעת, לפי שעה ואולי גם בכלל, את הגשת הערעור מטעם המדינה בעניינו של צחי הנגבי. האישומים בדבר מירמה והפרת אמונים נגד הנגבי בוטלו בשל הגנה מן הצדק, ועל כך מבקשת המדינה לערער. אלא שגם אם יתאפשר לה בסופו של דבר להגיש את הערעור, לא בטוח שהמאמץ כולו ישתלם.
"תיק הנגבי נוהל בבית המשפט במשך 4 שנים", אמר עו"ד נתי שמחוני, שהנחה מושב בנושא הפרת אמונים, "האם יש הצדקה אמיתית לנהל הליך משפטי בנושא מינויים פוליטיים, או שיש מקום אחר היאה לנושא הזה. אף אחד לא אומר שמינויים פוליטיים זה דבר כשר, אבל יש גם סנקציות אחרות, משפט מינהלי או דיני עבודה. למה הולכים דווקא לכלי הפלילי?"
שמחוני התכוון לכך שניסוחה המעורפל של העבירה פוגע ב"עיקרון החוקיות", שהוא מיסודותיו של המשפט הפלילי.
פרופ' מרדכי קרמניצר הסכים עם שמחוני: "הרעיון של אזהרה תחילה לא מתיישב עם הרעיון של עבירת סל", הוא אמר, "בעבירת סל אנחנו איננו יודעים מה כלול בה ומה לא כלול, והיא לא מתיישבת עם עיקרון החוקיות".