ב-5 ביולי 2006 זימן אליו נשיא המדינה, משה קצב, בבהילות את היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, לשיחה דחופה, שבה דיווח כי מזכירה לשעבר בלשכתו מנסה לסחוט אותו.
3 ימים אחר כך נחשף דבר הפגישה על-ידי העיתונאי אמנון אברמוביץ' בערוץ 2, ומרגע זה החל להתגלגל כדור שלג אימתני, שהצית את אחת הפרשות המשפטיות המסעירות שידעה המדינה.
בתחילה שררה מבוכה אם מדובר במזכירה סחטנית ונשיא נסחט, או בחשד לביצוע עבירות מין. חלפו 3 ימים נוספים, וב"מעריב" פורסם על תלונתה של מתלוננת נוספת, שסיפרה על הטרדות מיניות מצד קצב בתקופת כהונתו כשר התחבורה, לפני שמזוז הורה על חקירת משטרה.
קצב הבטיח להעביר למזוז קלטת המתעדת את "פגישת הסחיטה", שקיים עם א' מבית הנשיא, אך התמהמה במסירת הקלטת ליועץ, וזו הועברה בסופו של דבר למשטרה.
באוקטובר 2006 סיימה המשטרה את חקירתה, והמליצה ליועץ להעמיד לדין את קצב בשורת עבירות חמורות: 4 מעשי אונס, ב-א' מבית הנשיא וב-א' ממשרד התיירות, עבירות מין נוספות בשתי עובדות בית הנשיא, ל' ו-ה', ובנוסף שיבוש מהלכי משפט, האזנות סתר באמצעות הטלפון בבית הנשיא וקבלת דבר במירמה בפרשת גביעי הכסף, שחילק באירועים פרטיים.
בפרקליטות נשמעו דעות מנוגדות בדיונים הפנימיים שקוימו, ובינואר 2007 החליט מזוז, על-פי הגישה המחמירה, להאשים את קצב - בכפוף לשימוע - באונס ועבירות מין נוספות, וכן בשיבוש מהלכי משפט בשל ניסיונו להשפיע על עדותה של ל', ובפרשת הגביעים.
הסדר טיעון מפתיע
נאומו הלוחמני של קצב, שאותו נשא מבית הנשיא למחרת היום, הביא להתפטרותו של פרופ' דוד ליבאי מייצוגו של קצב. בהתאם להתחייבותו, קצב הודיע על נבצרות ופסק לשמש בפועל כנשיא המדינה.
4 חודשים אחר כך התייצבו 3 עורכי דינו - ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואברהם לביא - לשימוע חסר תקדים בפני מזוז וצוות הפרקליטות, שהתמשך על פני יומיים. אלא שבמקום החלטה סופית של היועץ אם להעמיד את קצב לדין כמתוכנן, או לשנות את כתב האישום, הודיעו הצדדים במפתיע בסוף יוני על הסדר טיעון שהושג ביניהם.
הסדר הטיעון, שבמסגרתו התפטר קצב מהנשיאות שבועיים לפני תום הכהונה, נחשף בערוץ 10 ערב חתימתו, והכניס את משרד המשפטים לסחרור. למחרת היום, במקביל לחתימת ההסדר, קיים מזוז מסיבת עיתונאים משלו, ובה הסביר את הסיבות שבעטיין מחק את א' מבית הנשיא מכתב האישום, והסכים ללכת להסדר מקל בצורה מרחיקת לכת.
חתימת הסדר הטיעון עוררה מחאה קולנית, כולל הפגנת המונים של ארגוני הנשים בכיכר רבין ועתירות לבג"ץ. במסגרת הדיון בעתירות הגישה הפרקליטות לבג"ץ מסמך סודי המפרט את הקשיים הראייתיים בתיק, ומטיל ספקות באמינות המתלוננות.
קצב נסוג מההסדר
בפברואר 2008 החליט הרכב השופטים לדחות את העתירות על חודו של קול, 3 שופטים נגד 2. נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש תמכה בביטול ההסדר, אך נותרה במיעוט.
לאחר שגם בקשה לדיון נוסף מטעם התנועה לאיכות השלטון נדחתה, היה אמור הרכב שופטים בבית משפט השלום בירושלים, בראשות השופטת שולמית דותן, לקבל את הודאתו של קצב בעבירות המופחתות ולאשר את ההסדר, ואולם קצב סידר טוויסט נוסף בעלילה. ביום הדיון בבית משפט השלום, באפריל אותה שנה, הודיע קצב לבית המשפט כי החליט לסגת מההסדר ולהיאבק בכל זאת על חפותו.
שוב נכנסו בפרקליטות להתייעצויות. לצד עימות עם המשטרה, שנאלצה לבצע השלמות חקירה נגד רצונה, היה צריך מזוז להתמודד גם עם פרישת התובעת בתיק, אירית באומהורן, שסירבה לנהל את התיק בלי לכלול את א' מבית הנשיא בכתב האישום. התיק הועבר מפרקליטות ירושלים לפרקליטות מרכז, בוצעו השלמות חקירה נוספות, כולל עימות בין קצב ל-א' ממשרד התיירות, ובמארס 2009 החליט מזוז לשוב ולהאשים את קצב בסעיפי האונס המקוריים.
משפטו של קצב התנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב החל ממאי 2009. מספטמבר ועד יולי 2010 נוהלו דיוני הוכחות בקצב מזורז של 3 דיונים בשבוע, בדלתיים סגורות. עשרות עדים נטלו חלק במשפט, ובראשם 3המתלוננות שבכתב האישום, ומתלוננות נוספות שעניינן התיישן והעידו לצורך הוכחת שיטה. העד המרכזי מטעם ההגנה היה הנאשם, קצב עצמו.