מחר ההכרעה בתיק קצב: האם הנשיא לשעבר יורשע באונס?

1. לא רק השורה התחתונה

הרבה אדרנלין יזרום מערוצי התקשורת השונים לעבר הצופים, המאזינים, הקוראים והגולשים מחר (ה') בבוקר. אולפנים מיוחדים, שידורים חיים, פרשנויות און-ליין - פסטיבל תקשורתי שלם סביב פרסום הכרעת דינו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב. העיתונאים יסמסו מתוך אולם בית המשפט, בעוד השופטים מקריאים את תקציר הכרעת הדין. תשומת הלב תתרכז באופן טבעי בשורה התחתונה. אשם - זכאי. אונס - לא אונס. הורשע במעשים מגונים, הטרדה מינית, שיבוש מהלכי משפט - או זוכה מחמת הספק.

אלה כמובן דברים חשובים, אבל חשובים לא פחות יהיו הנימוקים של השופטים, שייפרשו על מאות עמודים צפופים. הכרעת הדין, לפחות החלק הניתוחי שבה, צפויה להיות משעממת ברובה. ניתוח הרכיבים העובדתיים של המעשים, ניתוח המחשבה הפלילית, נראים ומרגישים כמו נוסחאות מתמטיות, גדושות באסמכתאות מתוך העדויות, ובציטוטים מהלכות משפטיות קודמות. כדאי להתעמק בהם. עוצמתו של הניתוח המשפטי הזה תכריע בסופו של דבר אם פסק הדין יעמוד על כנו אחרי הסיבוב הצפוי בבית המשפט העליון, לכשיוגש ערעור מטעם מי מהצדדים.

2. הזיג-זג של הפרקליטות

החלטתו של קצב ב-2008 לבטל את הסדר הטיעון, רגע לפני שהיה אמור להודות במסגרתו בעבירות קלות יחסית, תוארה במקביל הן כגאונות לשמה והן כירייה עצמית ברגל. לגבי הירייה, ביום חמישי יתברר אם ההימור הנועז שלו השתלם. ואולם, הגאונות הוסברה במצב שאליו נקלעה התביעה עם ביטול העסקה: היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, נאלץ להתייצב בבג"ץ ולהסביר, בתשובה לעתירות שהוגשו נגד עסקת הטיעון, את הקשיים הראייתיים והיכולת הגבולית להעמיד לדין בגין אונס - כולל לגבי מי שנותרה המתלוננת העיקרית בתיק, א' ממשרד התיירות.

עם הגשת כתב האישום החמור, ב-2009, היה מי שאמר שכל מה שתצטרך ההגנה לעשות כדי לבסס ספק סביר, הוא לצטט את דברי הפרקליטות בבג"ץ באשר לחולשת הראיות. הבדיחה הפכה למציאות. הנטל שהוטל על אנשי התביעה, רונית עמיאל ונסים מירום, להסביר מדוע על אף הראיות הגבוליות, ניתן לקבוע שאשמתו של קצב בביצוע מעשי האונס הוכחה מעבר לכל ספק סביר, הוא נטל כבד במיוחד. יהיה מעניין לראות בפסק הדין כיצד התמודדו עמו.

3. ממצאי מהימנות

אין שופט המרוצה מכך שערכאת הערעור עלולה להפוך את פסק הדין שלו. משום כך נוטים שופטים בערכאות הדיוניות לבסס את מסקנותיהם לא על ניתוחים משפטיים מורכבים, אלא בעיקר על מה שקרוי ממצאי מהימנות. הכוונה היא שבסופו של יום, אחרי כל התרכובות המשפטיות הסבוכות, נחתך העניין על עניין פשוט: האם השופט מאמין לעד המרכזי המופיע מולו, כשהוא מסתכל לתוך עיניו.

א' ממשרד התיירות העידה במשך כמה ישיבות רצופות, בדלתיים סגורות כמובן. תחילה בעדות ראשית, כשאנשי התביעה נוהגים בה בכפפות של משי, ובהמשך בחקירה נגדית, מול יחס קשוח מעט יותר מצד סנגוריו של קצב. מהימנותה כעדה תכריע את גורל התיק כולו, מאחר שאירועי האונס הנטענים הם אירועים של מילה נגד מילה, ללא עדים חיצוניים.

א' נאלצה להסביר מדוע לא התלוננה בזמן אמת, מדוע גרסתה במשטרה הלכה והתפתחה ככל שהחקירה התמשכה, מדוע הפקידה בידי קצב ברכת שנה טובה אוהבת, מדוע עלתה לחדרו במלון ונכנסה לחדר, אחרי שכבר נאנסה פעם אחת על -ידו. לפי טיב ההסברים שנתנה לקשיים הללו, יוכלו השופטים להרשות לעצמם לבסס על ממצאי המהימנות את הכרעת הדין הסופית.

4. מגדל של קלפים

כדי להרשיע את קצב במעשי האונס, על השופטים לבחון שמתקיימים כל רכיבי העבירה, כפי שזו היתה מנוסחת בספר החוקים ב-1998, השנה שבה אירעו שני מעשי האונס לכאורה. לפי נוסח סעיף האונס בחוק העונשין בשנה זו, אנס הוא מי ש"בעל אשה שלא בהסכמתה החופשית, תוך שימוש בכוח". בשנת 2001 תוקן הסעיף, ודרישת הפעלת הכוח הושמטה. המשמעות היא שהשופטים צריכים לקבוע, מעבר לספק סביר, כי קצב לא רק בעל את א' בניגוד להסכמתה, אלא שאף הפעיל כוח תוך כדי המעשים.

רכיב הכוח הוא הקושי המרכזי העומד בפני התביעה בדרך להרשעת קצב באונס. גם א' עצמה העידה, בהזדמנויות שונות, כי הפעלת הכוח מצידו של קצב היתה מינימלית. הפעלת כוח קשורה כמובן למידת ההתנגדות הפיזית של הקורבן, וגם בנקודה זו מוסכם שלא היתה התנגדות אקטיבית משמעותית, אלא בעיקר מילולית.

בלא רכיב הכוח לא ניתן יהיה להרשיע באונס, אלא בעבירות המין הפחותות בלבד. אלה עבירות חמורות כשלעצמן, אך נוכח ההתמקדות בעבירת המין החמורה מכולן, הרשעה בהן בלבד תיחשב כישלון של התביעה וניצחון לנאשם. קיים חשש שבמצב כזה, דעת הקהל תיטה דווקא לטובתו של קצב, תתעלם מההרשעה בסעיפים האחרים ומהליכי הענישה הצפויים בעקבותיה, ותראה את קצב כמי שבית המשפט ניקה אותו, לאחר שנרדף על לא עוול בכפו במשך 4 שנים.

5. לאן מועדות פניו

מסיבת העיתונאים שכינס קצב בקריית-מלאכי בניגוד לעצת עורכי דינו במארס 2009, ימים אחדים לאחר הגשת כתב האישום נגדו, לימדה שעל אף שקצב נטש את תפקידו הציבורי שנתיים קודם לכן, הוא לא הפסיק לראות עצמו כאיש ציבור, כמי שחייב דין וחשבון לציבור. בשבוע שעבר, ימים אחדים לפני הכרעת הדין, צולם קצב בפוזה "נשיאותית", כשהוא ורעייתו ערכו ביקור תנחומים בבית אחת ממשפחות הרוגי אסון השריפה בכרמל.

כל הרשעה שלא תכלול את סעיפי האונס, תגרור בעקבותיה דיון משפטי וציבורי ארוך בשאלת הקלון. תקדים להרשעה במעשה מגונה שאין בצידו קלון, כבר נקבע בפרשת חיים רמון. לשאלת הקלון שתי משמעויות מרכזיות: בלא קלון, לא תוכל ועדת הכספים בכנסת לשלול מקצב את ההטבות הכספיות שהוא זכאי להן מתוקף כהונתו כנשיא, כגון לשכה, רכב שרד ונהג, מזכירות ועוזרים ועוד; בנוסף, בלא קלון יהיה קצב רשאי לשוב ולכהן בתפקידים ציבוריים, ואולי אף להרהר בחזרה לזירה הפוליטית, רכוב על גבי מסע האשמות חסר תקדים נגד הפרקליטות ומזוז.

עוצמת המאבק שינהלו קצב וסנגוריו בנושא הקלון, במהלך הטיעונים לעונש ובזירה התקשורתית, יהוו אינדיקציה לתוכניותיו העתידיות של קצב, בנפרד מהמשך ההליכים המשפטיים, הצפויים בבית המשפט העליון.