בשורה התחתונה של המערכה הערכית על חוק הגיור הצבאי שהתנהלה הרחק מזירת לחימה אורגנית של צבא - צה"ל רשם לעצמו אתמול (ג') ניצחון: קידומו יימשך, תוך נטרול הסכנה למפצים הקואליציוניים שהסעירו בשבועות האחרונים את המערכת הפוליטית: "כן, יש סביב החוק הזה אי-הסכמה, בזמן שלמעשה הדברים הרבה יותר פשוטים: ההלכה אומרת שמי שמביע רצון להתגייר - כשיר לגיור. היה לי בשנה האחרונה מקרה שבו חייל לא יהודי נהרג. טרם האסון הוא ביקש להתגייר. משפחתו ביקשה שתיעשה לו הלוויה יהודית. נועצתי ברבנים. ביררנו. חקרנו. רק על סמך רצון המת, הכשרנו את קבורתו כיהודי", סיפר הבוקר (ד') בראיון ל"גלובס" ראש אגף כוח-אדם בצה"ל, האלוף אבי זמיר. "השיח שהתפתח כאן התחיל לייצר תחושה שיש כאן שני סוגי גיור: זה מסוג א' וזה של הצבא, שהוא מסוג ב'. לזה אני לא מוכן, בשום פנים ואופן. צריך להיות כאן גיור אחד. אין גיור מלא, אין חצי גיור. גיור הוא גיור, נקודה".
בקצב המשברים שמשיקים בסופו של דבר לפעילות הצבא, מי כבר זוכר את המלצות ועדת גורן מתחילת השבוע, על רפורמה מקיפה בהכרה של מערכת הביטחון בתחלואי משרתיה. האלוף זמיר ואיתו גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי הופיעו כבר לפני כמה חודשים בפני חבריה, שמעו טענות וענו על שאלות. הם לומדים את הדוח, משננים חלקים ממנו, ומקפידים גם לשמור על מידתיות. בשיחות סגורות הם מבהירים שמדובר "רק בהמלצות".
"בעניין משרתי הקבע, שלא הוכח קשר סיבתי בין מחלתם לבין שירותם, אני לגמרי בעד. במקרה של חיילים זה מורכב יותר: תראה, לקחנו בחור בן 18 וגייסנו אותו לשירות על-פי חוק. בכך מנענו ממנו יכולת השתכרות, כך שהוא לא יכול לבטח את עצמו. הואיל ואני לקחתי אותו, אני צריך לדאוג לו. אני בעד שינויים, אבל אסור שהחברה הישראלית תסיר את האחריות שלה מאלה שמשרתים בצבא על-פי חוק".
הצעת פרישה
בשבועות האחרונים החלה חברת מקינזי, שמנתחת את תקציב הביטחון ובוחנת דרכים לייעל את הוצאות המערכת, ואיתה גם של צה"ל, לבחון את אחת הסוגיות המעיקות בהוצאות הצבא: השכר וכוח האדם. יש באוצר הטוענים כי כמחצית מתקציב הביטחון מופנה להוצאות אלה, ואומרים שאם הצבא מתייעל - הוא עושה זאת לאט, מאוחר מדי, ובעיקר- מעט מדי.
המתח בין הצבא לאוצר גולש גם לוויכוח על העלאת גיל הפרישה של אנשי הקבע, כשמנגד הצבא נעמד על רגליו האחוריות ומתריע מפני הקטסטרופה שאורבת מעבר לפינה: "רק איש קבע אחד מתוך עשרה מגיע לפרישה עם פנסיה. בשנים האחרונות הורדנו בכ-25% את מספר המשרתים בקבע המובהק (סביבות גיל 30 ומעלה) ומנגד הרחבנו את מספר המשרתים בקבע הראשוני (מתום שירות החובה ועד גיל 30) תוך הגדלת הנטל שלהם. האוצר צודק בכך שאנחנו צריכים להתייעל. אבל אנחנו צודקים יותר - כי לנו יש הדרך הנכונה והמובנית לעשות זאת", אומר זמיר.
כך, בעוד שהאוצר מתעקש על העלאת גיל הפרישה של משרתי הקבע מ-45 כיום ל-57, צה"ל משרטט את גרסתו לתוכנית: גיל הפרישה יועלה על-פי תכנית של פעימות עד שנת 2029 ויתייצב היכן שהוא סביב גיל 50: "אין דרך אחרת לשמור על צבא איכותי עם הון אנושי טוב ודינמי. אי אפשר שמג"דים יהיו בני 50 ויפקדו על בני 18. מפקד לוחם צריך לפרוש מוקדם יותר מכולם, כי זה מגיע לו. הוא נותן המון לביטחון, המדינה והמדינה צריכה להוקיר לו תודה והערכה. אם אופק הקידום שלו נעצר כבר בגיל 32, נחזיק אותו בכוח עוד 20 שנה? לא ניתן לו להתפתח, להקים קריירה שנייה?", תוהה זמיר. הסוגייה מכעיסה אותו. הוא דופק בידו על השולחן, כמו מתקשה להבין כיצד קהתה כאן האמפתיה כלפי אלה שעוד מוכנים למסור את שנותיהם הטובות להובלת חיילים בשדה קרב: "לצערי, האוצר לא מבין חלק מהדברים, וחלק אחר מהם הוא מבין היטב, אבל נוח לו להתכחש להם כי זה משמש אותו בשיח הציבורי נגדנו".
ובכל זאת, לא כולם מובילים חיילים לקרב: יש המונים שמשרתים בעורף.
"גם שם צריך אנשים איכותיים. אנחנו חייבים לקחת בחשבון את השאלה מה יקרה אם גיל הפרישה יועלה במתווה שמציע האוצר, איזה סוג של כלכלנים יטפלו כאן בתקציב הביטחון, מה תהיה רמת המשפטנים שיטפלו במצבים כמו זה של דוח גולדסטון. בלי תמריצים לאנשים האלה - תבוא שחיקה בכלל המערכת. האיכותיים לא יישארו בה. אי אפשר להתנתק מהמציאות הכלכלית במשק: משפטן בקבע, שיושב בצריף בקריה, רואה בכל בוקר את החברים שלו מהפקולטה שמרוויחים פי שניים או שלושה ממנו, יושבים במשרד מפואר ונחשב מעבר לכביש - באחד ממגדלי עזריאלי. אנחנו צריכים מנופים כדי להשאיר את האיש הזה אתנו. בלי אופק לקריירה שנייה, הוא יחשוב פעמיים אם הוא מוכן להיכנס לזה בכלל".
לא מזללת תקציבים
הנתונים על היקף כוח האדם ועל עלותו, שמציג צה"ל בחודשים האחרונים, מעלים תהיות נוכח הביקורת המסורתית מצד האוצר: מערכת צבאית שזוללת תקציבים ומרוקנת את קופת המדינה? הנה נתונים רשמיים שמציג מנגד צה"ל: מאז 2003 נרשם במערכת הביטחון חיסכון של 40 מיליארד שקל בעקבות שינויים בהוצאה על השכר; בשני העשורים האחרונים נרשמה ירידה של כ- 40% במספר האזרחים עובדי צה"ל; מספר הפורשים מהמערכת הצבאית צומצם בשנים האחרונות בחצי; ולבסוף - משרתי הקבע מרוויחים 10% פחות מהשכר הממוצע בסקטור הציבורי (ראו טבלה).
הרי אתם אומרים את זה לאוצר, מראים לפקידים את הנתונים, והם מצדם עדיין מתייחסים אל הצבא כאל מזללת כסף.
"40% ממשרתי הקבע מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק. יותר מזה: אתה יודע ש-15% ממשרתי הקבע הראשוני מקבלים מהצבא סוג של השלמת הכנסה כיוון שהם מרוויחים שכר בסיס שהוא מתחת לשכר המינימום? ב'ארומה' מרוויחים יותר מהם. והאוצר? הוא חשוף לנתונים האלה, אנחנו מראים לו אותם, מוודאים שהוא מודע למציאות. למרות כל האווירה שנוצרה כאן, ההוצאה של צה"ל על כוח אדם היא הנמוכה ביותר לצבאות זרים במדינות מערביות. אני לא מגייס את הדוגמה הזאת כתירוץ. אנחנו חייבים לבצע התייעלות, אבל בצורה נכונה ואחראית".
כי אחרת, מה יהיה?
"אחרת יש סדקים, הם יתרחבו, והמודל הנוכחי של צה"ל כצבא העם יקרוס עד שנת 2020 אם לא ייעשו הצעדים הנדרשים. נאבד את ההון האנושי".
בכנות, צבא העם? הערבים לא מתגייסים; החרדים משתמטים, הפציפיסטים גם. התחזיות לעוד עשור קודרות והן מבוססות על הנתונים שאתם מספקים.
"אנחנו עושים מהלכים כדי לפתור את הבעיה. אני מזהה התעוררות מסוימת שם, אצל החרדים. הנח"ל החרדי הוא הגדוד הגדול ביותר כיום, שמורכב מ-4 פלוגות. נהפוך אותו לגדוד לוחם, שלחייליו פרופיל של 82 ומעלה ויש עניין להרחיב אותו".
