במסע הארוך שבו גאה שוק המניות בת"א בשנתיים האחרונות ב-125%, התאפיין המסחר בתנודתיות גבוהה וכל גל עליות הסתיים בתיקון חד ומהיר. והנה כעת כבר יש לנו רווח מכובד על הנייר, ועמוק בבטן מתבשלת תחושה שהסיכון כבר מוגזם והגיע הזמן לממש.
אגדת שוק ההון מספרת על שני טיפוסים שרכשו כל אחד מניה אחרת ב-10,000 שקלים. מניה אחת עלתה ב-10% בזמן שהשנייה ירדה בשיעור דומה ושניהם החליטו למכור. רצה הגורל ומיד אחרי שמכרו, המניה שעלתה המשיכה לעלות והשנייה המשיכה לרדת בעשרה אחוזים נוספים.
מי לדעתכם היה יותר מרוצה מפעולותיו? זה שמנע הפסד נוסף כמובן, אלא מה. וזה שהרוויח איך הוא מרגיש? מימש רווחים אבל מנע מעצמו רווח נוסף, והכי מעצבן שההוא שקנה ממנו הרוויח על חשבונו.
אז מה תגידו על שני הליצנים שבנדון - לאחד יש בחשבון הבנק 11,000 שקלים ולשני 9,000 בלבד, אז מי צריך להיות יותר מרוצה?
מדובר במשל שמסביר בצורה הפשוטה ביותר שהמתמטיקה והרגש לא הולכים ביחד, והמכונה שמקבלת החלטות בתוך הגולגולת שלנו מכניסה דרך קבע נתונים לא רלוונטיים למשוואה לפני שהיא מפרסמת המלצה.
עזבו את המתמטיקה, מה עם תחושת הכאב שתחושו אחרי שתמכרו והשוק ימשיך לטפס לפני שתספיקו לקנות שוב? עזבו את הכאב, אתם הריי לא תהיו פראיירים ולא תקנו בשער גבוה יותר מזה שמכרתם רק לפני זמן קצר. מילא פראיירים, אתם תשבו שנים על הגדר והכי גרוע שבסופו של דבר תישברו ותקנו רגע לפני סוף הגל העולה ערב תחילתו של המשבר הגדול הבא.
נתקו את המחשב מהחשמל
אחת הטעויות הנפוצות של המשקיע היא העדר ההתאמה בין אפיק ההשקעה לאסטרטגיה. תיק מניות מפוזר יניב בסבירות גבוהה יותר את תוחלת התשואה הנהוגה באפיק ככל שמשך ההשקעה יתארך, והשקעה במניות לזמן קצר תחשב למעשה כהימור מובהק. בפועל, אינטרוול הביקורת של המשקיע הממוצע קצר ביותר ורבים הם אלה המקבלים החלטות השקעה במניות ברמה היומית ממש.
קבלת החלטה לממש רווחים אחרי ראלי פראי תחשב אולי כצעד טאקטי מבריק אך בוודאי תתברר בבוא העת כמהלך אסטרטגי אומלל. למי שמנסה להפסיק לעשן, ממליצים לנגוס בתפוח. אני אציע למי שמרגיש דחף הדוחק בו לממש רווחים - לנתק את המחשב מהחשמל.
השקעה במדד המעו"ף לדוגמא תניב 15% לשנה ממוצעת אם נשקיע לאורך שנים. אם כך, במצב נורמאלי ניתן בהחלט להניח שהמדד יגיע לשער 1500 הנקודות כבר לפני סוף השנה הנוכחית, בתרחיש הסביר. העובדה שאנו נמצאים בעידן התאוששות ממשבר, כאשר תשומת הלב של מקבלי ההחלטות מופנית להאצת הצמיחה, רק מגדילה את ההסתברות להשגת התשואה הממוצעת גם ב-3 השנים הבאות.
אלא, שניסיון אמוציונאלי להימנע ממהלך תיקון צפוי ומתבקש כל כך, עשוי להסתיים חס ושלום בהחמצת גל עליות חריף ומפתיע כמו זה שביקר באזורנו לאחרונה, ותשואה ממוצעת של שנה שלמה שהושגה בחודש וחצי האחרונים לא תהיה מנת חלקו של זה שהחליט לקחת פסק זמן.
צורך אנושי שגוי
שנות הגאות שקדמו למשבר המשכנתאות היו שזורות בטיפוסים שמימשו רווחים, כי הרי מישהו צריך היה למכור לאלה שקנו בכל אותן שנים.
מי שמניח שהתאוששות תמשך, צריך להבין שהדחף למכור ולקחת את הכסף הביתה הוא צורך אנושי רגשי ושגוי במרבית המקרים, ותחושת אי הנעימות שיוצר הרגש הארור הזה תוסיף לדחוק בנו גם בשנות הגאות הבאות לקטוף את הפירות עוד לפני שהספקנו לנטוע את העצים.
האמור אינו מהווה המלצה לרכישה, החזקה או מכירה של נכסים פיננסיים כלשהם והעושה זאת פועל על דעתו בלבד