ג'ף דייקן: "מכירות של 2 מיליון דולר לא בהכרח מרשימות"

דייקן, שותף בקרן ההון סיכון ויטהלייף, נתן בכנס איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה טיפים לבחינת חברות מחשוב רפואי: "למכור מערכת ב-20 מדינות כל אחד יכול"

לשותפים בקרנות ההון הסיכון בישראל ובעולם יש דעות מגוונות לגבי מנגנון גיוס הכספים לחברות מכשור רפואי הנסחרות בבורסה, אך רובם לא מעזים לדבר על כך בכנות כמו ג'ף דייקן מקרן Vitalife. "מבין החברות שהונפקו בבורסה, לחלק יש מכירות ופעילות, אך חלקן הן חברות חממה שלא הצליחו לגייס השקעות המשך. איכשהו הצליחו להנפיק אותן, וזה לא בהכרח טוב לכל התעשייה". דייקן אמר היום (ג') את הדברים בכנס איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. יו"ר האיגוד הוא יהודה זיסאפל.

העובדה שחלק נכבד מן החברות הללו כבר רושמות מכירות, לא מרשימה אותו. "שאלת השאלות היא איך מגדילים את המכירות מחצי מיליון דולר ל-10 מיליון דולר ויותר. חשוב שחברה תוכל למכור לזרם מרכזי של לקוחות, לרופא הממוצע בבית החולים הממוצע, ולא רק למובילי הדעה. אם חברה מוכרת ב-2 מיליון דולר ב-20 מדינות, זה לא אומר הרבה. תמיד אפשר למכור מכשיר חדשני אחד למוביל דעה כלשהו. הרבה יותר מרשים אם מכרת בשתי ערים, אבל מיליון דולר בכל עיר".

דייקן טוען כי מכפיל מכירות משמעותי הוא מידע קליני. "אין בכלל טעם להקים מערך מכירות לפני שיש מוצר שהשוק ירצה לקנות, וכיום השוק לא קונה מכשיר, אלא את התועלת הקלינית שלו".

למרות הביקורת שלו על חלק מהחברות הבורסאיות, דייקן מציין את חברת כן פייט, שהונפקה בבורסה בתל אביב אחרי השקעה של וייטהלייף ושוויה כיום הוא 183 מיליון שקל, כאקזיט מוצלח של הקרן. "גיוס הון בתל אביב אינו אקזיט כשלעצמו, אך אם הקרן מכרה את המניות שלה בחברה, זה אקזיט".

בסך הכל, דייקן מאמין שהבורסה בתל אביב היא מקור חיובי לגיוס הון, בעיקר נוכח הקשיים לגייס בשוק. אפשרויות נוספות שדייקן מציין הן אנג'לים שמוכנים היום להשקיע עם הקרנות, ולפעמים גם לפניהן, וחבירה בשלב מוקדם יחסית לחברות המכשור הרפואי הגדולות. לעומת זאת, הנאסד"ק, לדעתו, סגור לחברות עם מכירות ראשוניות.

"כסף חדש ייכנס לשוק"

רות אלון, יו"ר איגוד חברות מדעי החיים בישראל (ILSI) ושותפה בקרן פיטנגו בתחום מדעי החיים, דווקא אופטימית לגבי עתיד השוק. "המדינה תומכת בצורה ברורה באנג'לים ובקרנות בתחום הביומד, כך שכסף חדש ייכנס לשוק. התנאים בשוק המניות מעודדים; חברות המכשור הרפואי צברו הרבה כספים, אך מחלקות המו"פ הפנימיות שלהן חלשות, אז הן חייבות לקנות טכנולוגיה מבחוץ".

הבעיה, לדבריה, היא עלויות הפיתוח. "היום, כדי לקבל מה-FDA (רשות המזון והתרופות האמריקנית) אישור PMA - אישור לשיווק של מוצר חדשני - דרושים בממוצע 94 מיליון דולר. 75 מיליון דולר מהם למימון הניסויים הקליניים. במסלול הקצר, ה-K510, דרושים 31 מיליון דולר, 24 מיליון דולר מהם לניסויים הקליניים. בתנאים כאלה לא מפתיע שחברה מחכה 12-13 שנה עד שהיא מגיעה לשוק. ומלבד זאת, גם ה-FDA הרבה יותר מחמיר מבעבר.

"זה מצב בלתי אפשרי, אך אנחנו מאמינים כי ה-FDA יתמתן בשלב מסוים. בארה"ב כבר מרגישים את הזעקה של החולים שנאלצו לנדוד למדינות אחרות כדי לקבל טיפול רפואי עדכני".

נתון מטריד נוסף שמציגה אלון הוא כי בישראל הוקמו ב-2009 רק 53 חברות מכשור רפואי, זאת לעומת 2008, אז הוקמו 96 חברות. להערכתה, ב-2010 המצב לא השתנה.

מגמות נוספות שמשפיעות על השוק, לדברי אלון, הן שיתוף הפעולה המתהדק בין ה-FDA ל-CMS - הארגון הקובע את ההחזר הביטוחי על מוצרים רפואיים. לכאורה שת"פ כזה יכול לעזור לחברות לקבל הכוונה כיצד לפתח את המוצרים שלהן באופן התואם את השוק כבר בשלב אישור ה-FDA, אך בפועל הוא יחייב אותן להציג את יתרונות העלות-התועלת בשלב הרבה יותר מוקדם.

את צדו של הלקוח ייצג פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל בית החולים שיבא. לטענתו העולם הרפואי הרבה פחות שמרן ממה שנהוג לחשוב. על-פי רוטשטיין, עולם הרפואה בעתיד יאפשר לרופאים לטפל בהרבה יותר חולים בו-זמנית בזכות מערכות מידע.

"האתגר שלנו הוא להתמודד עם הירידה במספר הרופאים לנפש, עם הירידה במספר המיטות לנפש ועם העלייה בכמות המידע הדרושה כדי לקבל החלטות. דרושים פתרונות דיגיטליים שיחפו על כך, ויהפכו כל רופא ואחות ל'ביוניים', כלומר מסוגלים לטפל ביותר מחולה אחד בבת אחת".

העולם שמציג רוטשטיין מחליף אחיות במערכות ניטור חשמליות; רופאים ברובוטים ניתוחיים; ביקורי רופא ואשפוזים בטלרפואה; פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במערכות הנעת איברים מכניות; ועוד.

רוטשטיין גם התייחס לסוגיית הקניין הרוחני של בתי החולים הממשלתיים, ואמר: "הממשלה עדיין לא הבינה שככל שיהיו יותר זכויות קניין אצל הממציאים, כך המדינה תתקדם יותר וכולנו נרוויח".