אם מחפשים עדות נוספת למצבה העגום של תעשיית הטקסטיל בישראל, למלחמת ההישרדות הבלתי אפשרית, לגלובליזציה, לעלויות הייצור הגבוהות בארץ לעומת השווקים המתחרים ולקורבנות של התחרות - אפשר למצוא אותה גם בכיתן, אחד מסמלי תעשיית הטקסטיל המפוארים בארץ, שהעסיקה בשיאה אלפי עובדים.
הסיפור של כיתן הוא הסיפור שחוזר על עצמו, בצורה כזו או אחרת, בפולגת, דלתא, גיבור, תפרון ועוד: מחירי עבודה זולים מהמזרח - שהופכים במהרה למלחמה קיומית בישראל, לפיטורי עובדים ולסגירת מפעלים.
הפירוט בסוף הכתבה מספר את הסיפור העצוב הזה הרבה יותר טוב מכל תיאור אחר: אלפי עובדים שילמו בעשור האחרון את המחיר הכואב של הגלובליזציה, של התחרות הקשה מהמזרח הרחוק ושל היחלשות הדולר.
גם המספרים של כיתן מדברים בעד עצמם: יותר מ-300 עובדים, כמחצית מעובדי החברה, פוטרו במהלך 3 השנים האחרונות, כך עולה מבדיקת "גלובס", והתהליך הזה, אמנם באופן איטי, נמשך גם בימים אלה.
לפני כחודש עבר המפעל בדימונה לעבודה במשמרת אחת, ובכיתן אף נשקלת האפשרות לקצר את שבוע העבודה ל-4 ימים בשבוע בלבד.
אחרי ניסיונות לא מוצלחים למכירת החברה, כיתן ממשיכה לצבור הפסדים של מיליוני שקלים לפחות מדי שנה, ולמזלה היא נתמכת על-ידי בעליה, חברת-האם כלל תעשיות מקבוצת אי.די.בי.
צביקה לבנת, יו"ר כלל תעשיות, אף מנע כבר בעבר את התוכנית להעתקת הייצור לרומניה, צעד שמשמעותו היתה סגירת קווי הייצור בארץ.
באשר לניסיונות למכור את החברה אומרים בכלל תעשיות: "לכיתן היו הרבה קונים שרצו בפעילות ובמותגים של החברה, אבל אף אחד מהם לא הסכים להחזיק את המפעל, ולכן סירבנו".
אסתר אלדן, מנכ"לית כיתן, שנכנסה לתפקידה בקיץ 2007, הובילה מאז מינוייה שינויים ארגוניים במטרה לייעל את החברה. השינויים הללו באו לידי ביטוי בפיטורי עובדים שנעשו בהדרגה ולא עוררו כל הד תקשורתי.
בשנת 2008 סגרה אלדן את המתפרה בנצרת, וכל עובדי המתפרה, כ-130, פוטרו. במקביל, גם המפעל בדימונה עבר הליך צמצמום כואב. בעת כניסתה של אלדן לתפקיד, הועסקו בדימונה 350 עובדים שעבדו ב-3 משמרות. עם הזמן ירדה העבודה במפעל לשתי משמרות, ולפני חודש עבר המפעל לעבוד במשמרת אחת בלבד.
במהלך תקופה זו פוטרו יותר מ-150 עובדים, 49 מתוכם בשנת 2010, כך שכיום מועסקים במפעל 190 עובדים בלבד. במקביל לפיטורי עובדי הייצור, ערכה אלדן צמצומים בפעילויות האחרות של החברה, תוך פיטורי עשרות עובדים נוספים.
"בבגיר סגרו ביום אחד. בכיתן יש תהליך איטי. בכל פעם מפטרים מעט עובדים. אין אירוע גדול אחד של פיטורים, ולכן זה לא קיבל הד תקשורתי", אמר ל"גלובס" מנהל לשעבר בחברה.
לחלק מהעובדים יש מסר לבעלים: "כל מי שנשאר במפעל - וזה לא הרבה - חי בחששות בכל יום מתי יקראו לו ומי יהיה הבא בתור ללכת. אם המפעל צריך להיסגר - תסגרו במכה אחת, תנו לנו פיצויים מוגדלים ותשחררו אותנו מהסיוט הזה".
"גסיסה איטית"
מאיר קופרשמיט, לשעבר סמנכ"ל תפעול ואחראי ייצור בכיתן, אומר כי הפיטורים השקטים בנצרת שירתו את העובדים. "ענף הטקסטיל במתכונתו המסורתית מתקשה מאוד להתקיים בישראל. הגיעו להבנה עם העובדים בנצרת. זה לא הגיע לכותרות, וטוב שכך, כי אני לא מאמין שזה היה משנה את ההחלטה.
"בפעם הקודמת, ב-1998, העובדים הסתגרו, ולאחר מאבק של 3 חודשים, בסופו של דבר המפעל נסגר. העובדים קיבלו את מה שקיבלו אם היו יושבים למשא-ומתן בשבוע הראשון. היום, בבנגלדש עלות העסקת עובד עומדת על פחות מ-100 דולר בחודש. אז איך בכלל אפשר להתחרות?"
בכלל תעשיות מחזקים את דבריו של קופרשמיט: "אנחנו עושים את המקסימום שתעשיית טקסטיל יכולה לעשות ומשתדלים שהפרידה תהיה אנושית. העובדים בנצרת הלכו עם פיצויים יפים. היינו הגונים".
מאיר כהן, ראש עיריית דימונה, אומר כי הוא מוכן לסייע ככל שניתן למפעל בהנחה בארנונה: "אין לי שום ספק שיש תהליך של גסיסה איטית, ושהם מטפטפים עובדים החוצה. בשבוע שעבר ביקשו ממני הנחות בארנונה כי נסגרו שם מחלקות. הם אומרים: 'המפעל מת, אין עבודה, ואנחנו מפסידים'. אין ספק שכיתן בצומת דרכים, היא צריכה לקבל החלטות, ומבחינתנו זה מאיים על העיר. אם המפעל ייסגר, זה ייתן מכה קשה לעיר. לא רחוק היום שיצטרכו לסגור את המפעל הזה".
"אין הצדקה כלכלית להחזיק את התעשייה של כיתן בישראל", מסכם מנהל לשעבר בחברה. "הסיבה היחידה שממשיכים להחזיק היא כדי לדאוג לפרנסה לאותם עובדים. הכתובת נמצאת על הקיר. כל זמן שקבוצת אי.די.בי תהיה מוכנה לממן מספר עובדים בדימונה - הם יהיו. וברגע שהם לא יהיו מוכנים - הם לא יהיו".
"כיתן שורדת בעיקר הודות לתמיכת בעליה"
מכיתן נמסר בתגובה: "כיתן תעשיות טקסטיל, בבעלות כלל תעשיות, היא אחת מחברות הטקסטיל היחידות שעדיין פועלות בארץ. כיתן, אשר נוסדה בשנת 1961, מעסיקה כ-400 עובדים באופן ישיר ועקיף. בשנים האחרונות מתמודדת החברה עם המשבר הקשה שחווה ענף הטקסטיל העולמי, ושורדת אותו בעיקר הודות לתמיכה ולגיבוי פיננסי שוטף של בעליה.
"לאור רצונה של כיתן להימנע ככל הניתן מהקטנת מצבת עובדיה, במיוחד במפעלה בדימונה, החברה עברה לאחרונה למשמרת עבודה אחת ביום, כדי להקטין עלויות ולהתאימן לצבר ההזמנות שיורד בעקביות בשל המשבר בענף, שחווה שחיקת מחירים משמעותית. כיתן תמשיך לייצר בדימונה מתוך אחריות לציבור העובדים ולבני משפחותיהם".
ענף הטקסטיל בישראל: המשברים, הפיטורים, הסגירות
* 2002:
70 מפעלים מעבירים את הייצור לחו"ל, בגיר מפטרת 750 עובדים בקריית-גת. גם פלמ"ח זאבי סוגר את חברת הטקסטיל ניו-פל. אפרון, י.ר כספי, מקרו ואופנת טקסי מפטרות עובדים.
* 2005:
דלתא מפטרת 240 עובדים בישראל, תפרון מפטרת מאות עובדים.
* 2007:
דלתא מעבירה את פעילות הייצור מישראל. מאות עובדים מפוטרים.
* 2008:
6 מפעלים נסגרים, בהם פולגת טקסטיל ופולגת ג'ינס. כמו כן, נרשמים פיטורים של עשרות עובדים בגיבור ספורט, בגיר, חנית סיבים, תפרון, מתפרת חורפיש ומגבות ערד.
* 2009:
סטנדרט טקסטיל מפטרת 180 מתוך 800 עובדיה בישראל.
* 2010-2009
המשבר בתפרון: פיטורי עובדים ולבסוף ארגון מחדש של החוב לבנקים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
