כך הופך החמאס לענק כלכלי

במהלך 5 השנים האחרונות הפכה תנועת החמאס ברצועת עזה מארגון חמוש קטן יחסית, עטוף ברשת של אגודות צדקה למיניהן, לקונגלומרט עתיר ממון. התקציב העומד לרשות התנועה קפץ מ-40 מיליון דולר בעת ההתנתקות ב-2005, ל-540 מיליון דולר(!) בשנה היוצאת.

ההסבר העיקרי לצמיחה המסחררת הזו טמון בשיטה הייחודית שבה פועל היום החמאס: מצד אחד, משאירה ממשלתו של אסמאעיל האנייה לרשות הפלסטינית, לאונר"א ולעוד 160 ארגוני סעד בינלאומיים לטפל בצרכיהם של 1.6 מיליון תושבי הרצועה.

מצד שני, דואג חמאס לכוון לקופתו חלק משמעותי מכספי הסיוע הזורמים לעזה. כך נוצר מצב, שבו האוכלוסייה כולה נשארת באביונותה - כשליש ממנה מובטלים - בעוד החמאס עצמו הולך ומתעשר.

הנתונים שבידינו מראים, שבחישוב נכון מגיעה היום ההכנסה השנתית לגולגולת לכ-2,100 דולר, שרובם המכריע אינם נובעים מתפוקה מקומית, אלא מהזרמה מאסיבית של הון ממקורות חיצוניים, בהיקף של כ-2 מיליארד דולר בשנה.

ראש הממשלה הפלסטיני, ד"ר סלאם פיאד, מקצה 54% מתקציב הרשות הפלסטינית לתשלום 77,000 משכורות של עובדי מדינה - שרובם חדלו לעבוד לאחר השתלטות חמאס ביוני 2007 - וכן לפירעון חשבונות החשמל, המים והדלק של הרצועה. בנסיבות אלה משיגה הרצועה על הנייר קצב צמיחה של לא פחות מ-12% בשנת 2010.

החמאס מנכס לעצמו חלק מזרימת ההון לרצועה, באמצעות הטלת שורה ארוכה של מיסים, היטלים וגביית אגרות למיניהן. שיטת המיסוי הזו חלה, למשל, על כ-200 חברות החלפנות הממירות לשקלים את המשכורות המשולמות בדולרים. יש מס של 3 שקלים על כל חפיסות סיגריות, 1,400 שקל דמי רישוי לכל אחד מ-60,000 כלי הרכב בעזה, ואפילו בעלי עגלות ואופנועים נדרשים עכשיו לשלם עבור רישיונות.

חמאס טוען, כי עולה בידו לגייס ממיסים כ-60 מיליון דולר בשנה בלבד. אבל לפי חישוב עצמאי, הסכום האמיתי מגיע לכ-200 מיליון דולר בשנה. נזכיר, שממשלת חמאס משלמת מדי חודש משכורות לעובדיה בסך כ-25 מיליון דולר, היינו כ-300 מיליון דולר בשנה.

בנוסף לזה צובר חמאס הכנסות מן הסחר המתנהל בכ-800 המנהרות לאורך "ציר פילדלפי". היקף הסחר שם פחת מאוד לאחר שישראל הגדילה אשתקד פי ארבעה את היקף העברת הסחורות דרך מסופי הגבול הרשמיים. אבל בשנות השיא של תעשיית המנהרות הגיע היקף העסקים שם ליותר מ-600 מיליון דולר בשנה, כאשר מתוך זה שולמו סכומים גדולים לגובים מטעם החמאס.

למעשה, במשך רוב התקופה זרמו סכומי עתק מהרצועה החוצה, הן למימון היבוא דרך המנהרות והן בגין בריחת הון של השכבות האמידות, החוששות מהפקדות בבנקים שבשליטת חמאס, הבנק האסלאמי ובנק הדואר, כמו גם בחברת הביטוח של חמאס, "אל מולתזים". זו הסיבה שלעיתים תכופות הופעל לחץ בינלאומי על ישראל להעביר שטרות של שקלים לעזה, בנימוק ששורר שם מחסור במזומנים.

מקור שלישי של מימון לחמאס הוא הברחת הון מתורמים במפרץ הפרסי - בראש ובראשונה מקטאר - וכן מאיראן. אבו-מאזן טוען, שהיקף הסיוע הכספי האיראני נע בין רבע לחצי מיליארד דולר בשנה. אבל להערכתנו, זהו אומדן מופרז ביותר. קרובה יותר למציאות היא הערכתו של ראש אמ"ן היוצא, עמוס ידלין, כי מדובר ב-100 מיליון דולר בשנה, כולל הכסף המופנה להברחות נשק ולהשקעות במערכת המנהרות התת-קרקעית המסועפת, שכורה חמאס בכל אזורי הרצועה.

משמעות הנתונים האלה היא, שהמצור הכלכלי על עזה נכשל לחלוטין בהשגת מטרתו - חניקת ממשל החמאס. הארגון מצא תשובות לאתגר שהוצב בפניו, ואם בתחילה הוא סבל ממחסור בכספים, שהוביל לדחיות תכופות בתשלומי משכורות, הרי שכעת נהנה חמאס מ"עצמאות כלכלית" של ממש. הזרמת הכספים לצרכים הומניטריים מייצרת בקביעות הכנסות גדולות לחמאס באין פיקוח הדוק ורציני על יעדי הכספים.

כך למשל מופיעים רק בודדים מפעילי חמאס ברשימות פעילי הטרור של ארגונים בינלאומיים, והתוצאה היא, שלא מעט חמאסניקים מחזיקים משרות-דמה למיניהן, ומקבלים שכר מגופים שלכאורה אין להם כל כוונה לתמוך בחמאס.

הדברים מגיעים לידי כך שחמאס - כתנועה או באמצעות אנשי קש - הופך במהירות לשחקן הראשי גם בסקטור העסקי הפרטי ברצועה. אנשיו סיימו את ההשתלטות על כל אדמות גוש קטיף, על חלקים מקו החוף, ופותחים חברות שונות המפעילות, למשל, מרכז קניות, לונה-פארק, מלונות, בריכות דגים, פרדסים ועוד. ולא זו בלבד, הם נוהגים להשכיר, למשל, ציוד מכני כבד של הממשל לקבלנים פרטיים ותובעים חלק ברווחים.

וכך, ארגון החמאס הפך לענק כלכלי בהשוואה לפתח, המתקיים מנדבות של הרשות הפלסטינית. כבר עכשיו מפנה חמאס, לדבריו, לא פחות מ-30 מיליון דולר בשנה לגדה המערבית, למימון המאמץ להחיות את רשתותיו; שם את פירותיה המרים של השקעה זו נטעם אנחנו בעתיד הלא רחוק.

דיון מפורט בסוגיות אלה נמצא בנייר-עמדה שפרסמנו זה עתה ב"מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב", והמסקנה פשוטה באכזריותה: הסיוע לאוכלוסיית הרצועה במתכונתו הנוכחית מפרנס גם את החמאס, ובלא שינוי אופן הושטת הסיוע והפיקוח עליו, צפויה התעצמות החמאס להימשך, ובקצב מואץ.

יערי הוא הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 2; עופר הוא עיתונאי המתמחה במשק הפלסטיני