את פרשת מאבק השליטה בחברת הנדל"ן דיגל, ניתן יהיה ללמד בעתיד בפקולטה למנהל עסקים, או בחוג ליחסים בינלאומיים, ואפילו כקורס בשיווק. מה שהתחיל כמהלך בעל סיכויים קלושים בו ביקשו מחזיקי האג"ח להשיב לעצמם ולו מקצת מכספם האבוד, קיבל בחודש שעבר תפנית דרמטית, והפך למאבק שליטה בעל אופי לאומי-דתי שהסתיים, לפי שעה, בהסדר חוב מזהיר מבחינתם: תשלום של 36 מיליון שקל (60% מהיקף החוב של החברה כלפיהם).
את השגת ההסדר הזה חייבים מחזיקי האג"ח של דיגל לגורם אחד ויחיד: המשקיע הפלסטיני בשאר אל מסרי, שהגיש בתחילת דצמבר הצעה לרכישת השליטה בחברת הנדל"ן הכושלת. חשיפת שמו של אל מסרי ב"גלובס" נתנה את האות לתחילתו של מחול שדים, בכיכובם של גורמים במגזר הדתי-לאומי, שאף היו מוכנים בסופו של דבר להשוות את הצעתו הנדיבה למחזיקי האג"ח, העיקר שפרויקט הדגל של החברה, שכונת המגורים "נוף ציון" במזרח ירושלים, לא ייפול בידי "האויב".
בסיכומו של דבר, השירות שעשה אל מסרי לשיווק הפרויקט של דיגל, היה גדול ומוצלח בהרבה מזה שעשו למענו יזמיו במשך יותר מ-10 השנים שחלפו מאז הושק.
בשם הצביון היהודי
תזכורת: בשלהי 1999, ימי האצת תהליך השלום, ביקש בעל השליטה בדיגל, יהודה לוי, להוציא אל הפועל פרויקט נדל"ן ענק. דיגל רכשה מידי לוי ואחיו קרקעות באזור ארמון הנציב שבמזרח ירושלים תמורת עשרות מיליוני שקלים, והודיעה על כוונתה לפתח במקום את שכונת "נוף ציון", פרויקט של מאות דירות יוקרה, מתוך מטרה לשווקו ליהודי חו"ל העשירים.
אלא שהמציאות טפחה על פניה של דיגל, וזמן קצר לאחר תחילת הבנייה היא נאלצה להקפיא את הפרויקט לזמן ממושך על רקע האינתיפאדה המתחדשת. סמיכותה של שכונת נוף ציון לטיילת המשקיפה על הנוף המרהיב של מורדות ירושלים, הפכה לחרב פיפיות, עקב קרבתה לשכונת ג'אבל מוכבר המאיימת. מאז ועד היום הושלם רק השלב הראשון בפרויקט - בניית 90 דירות מתוך 395 מתוכננות - שהסב לדיגל הפסדים כבדים.
כשהיא על סף קריסה, וללא נכונות בעליה להזרים לה הון משמעותי, נדרשה דיגל להסדר עם מחזיקי האג"ח שלה. הללו פעלו למציאת רוכש שיחזיר להם ולו מקצת מהיקף החוב (שמסתכם בכ-60 מיליון שקל), אולם כל ההצעות שהתקבלו התבססו על הכנסת נכסים לחברה ותמורה עתידית, המותנית ברווחיותם. עד שהגיע, כאמור, המשקיע הפלסטיני.
הצעתו של אל מסרי הייתה גבוהה פי כמה וכמה מהצעות קודמות שהונחו על שולחנם של מחזיקי האג"ח. היא גם הקפיצה את אנשי המגזר הלאומי-דתי על רגליהם. בתוך פרק זמן קצר, ובשם השמירה על צביונו היהודי של הפרויקט, הצליחו הללו להעמיד קבוצת משקיעים, בראשות טייקון הקמעונאות רמי לוי, שהציעה למחזיקים סכום זהה לזה שהציע אל מסרי (60 אגורות לכל 1 שקל ע.נ).
כולם מנצחים
וכך, בסופו של יום, כמעט כולם יוצאים מרוצים מהמאבק בדיגל (למעט יהודה לוי, בעל השליטה הנוכחי בחברה). המרוויחים הגדולים הם מחזיקי האג"ח של החברה שיקבלו הרבה יותר ממה שהיו מקבלים בכל תרחיש אחר, אבל גם דיגל ובעליה החדשים עשויים לצאת נשכרים: הפרסום שקיבל "הקרב על ירושלים" בקרב הקהילה היהודית בחו"ל, צפוי להגדיל את הביקוש לרכישת דירות בשלביו הבאים של פרויקט נוף ציון.
גם בבנק לאומי, המממן את פרויקט נוף ציון, נושמים בוודאי לרווחה לנוכח בלימת מהלך ההשתלטות של אל מסרי, על רקע איומים בהחרמת הבנק במקרה בו יזכה הפלסטיני בפרויקט. ואל מסרי עצמו? הוא את הפרויקט הזה הפסיד, אך ניסיונו לזכות בשכונה ירושלמית ודאי שלא יזיק לפרויקטים הענפים שהוא מנהל במדינות ערב השכנות.