כשנוחי דנקנר רכש את מכתשים אגן , עסקה שהושלמה לקראת סוף 2006, אף אחד לא חשב שמדובר בהשקעה פיננסית. כולם סברו שמדובר בהשקעה אסטרטגית לחלוטין. כזו שתמנף את קבוצת אי.די.בי לשווקים הגלובליים כמו גם את מכתשים אגן.
אף אחד לא שיער שהשקעה זו תסתיים במפח נפש למשקיעים ולמדינה בעקבות מכירת החברה לכימצ'יינה הסינית. החברה הסינית רכשה 60% ממניות מכתשים, המשקפת שווי חברה של 2.4 מיליארד דולר.
האבסורד בסיפור הוא שדנקנר, ה"פייננסייר", ביצע השקעה אסטרטגית, מתוך רצון אמיתי להוביל את החברה להצלחה בינלאומית, ומתוך אידיאולוגיה. כך לפחות נדמה היה כשנאם בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס", שם הוכתר איש השנה של גלובס בשנת 2009.
כל המומחים טענו אז שהמטרות של דנקנר הן ליצור ערך ממשי לחברה. המשקיעים סברו שמכתשים אגן תזכה לטיפול מקצועי, ניהולי ואסטרטגי. בדיעבד, ברור לכולם שהמציאות טפחה על פני המשקיעים וכנראה גם על הפנים של דנקנר.
מכתשים הפכה לנטל על אי.די.בי, גיבנת מסורבלת שמעיבה על שורת הרווח של הקבוצה. נשאלת השאלה, כשבוחרים השקעה באיזו דרך לבחור: השקעה שנחשבת פיננסית או השקעה אסטרטגית?
"מה לו ולחברת ביומד?!"
בעוד שדנקנר, איש פיננסי מובהק, ביצע השקעה אסטרטגית במכתשים אגן, השבוע דווח כי צחי סולטן, שמזוהה עם דנקנר כאיש פיננסי לחלוטין, יו"ר כלל חיתום ובעל השליטה ביה"ש מודיעין, החליט לנגוס בתחום הביומד ולהשקיע השקעה פיננסית בפרוקוגניה .
נכון, אין להשוות בין שתי החברות, ובכל זאת אפשר להשוות בין השיקולים שמנחים את המשקיעים להיכנס להשקעה.
משקיעים רבים שבאים לבחון השקעה בחברות אשר מבוססות קניין רוחני בתחום הביו או הכימיה (דוגמת מכתשים אגן) לוקחים בחשבון שיקולים אסטרטגיים מבחינת קשרים, פיתוח והשתלבות בתעשייה. לכן ניתן להשוות את ההשקעה של סולטן בפרוקוגניה שהיא פיננסית לחלוטין לבין ההשקעה של דנקנר שהיתה בעיקרה אסטרטגית.
ללא יומרות מיותרות או סיסמאות על אסטרטגיה והצפת ערך מקצועי לפרוקוגניה, סולטן יחד עם ניר פלג, החליטו להוביל השקעה פיננסית לחלוטין בפרוקוגניה, (30%) תוך רכישת 10.68 מיליון מניות, מקרנות ההון סיכון אייפקס, אוורגרין, סטאר, ויטלייף וכור.
בפורומים השונים של שוק ההון, משקיעים רבים הרימו גבה נוכח המהלך המפתיע, שכן עיקר ענייניו של סולטן הם בחתמות וחיפושי גז. "מה לו ולחברת ביומד שדורשת השקעה אסטרטגית?!" היה מי שתהה. משתהים אחרים טענו כי תחום הביומד דורש התמקצעות, קשרים בענף, וידע מדעי בעוד מסולטן לא ניתן לצפות ליותר מאשר גיוסי הון.
אז מה בעצם הופך את ההשקעה של סולטן, איש פיננסי טהור, שלא מתיימר להוביל אסטרטגיה, שת"פים בינלאומיים ופיתוחים מדעיים, למעניינת כל כך בניגוד להשקעות אחרות שנחשבות לכאורה אסטרטגיות כמו זו שביצע דנקנר במכתשים אגן בשנת 2006?
התשובה היא השקעה טובה, דווקא מבחינה פיננסית וטיימינג נכון.
דווקא האיש הפיננסי
שנת 2010 לא היתה שנה טובה לענף הביומד. מניות רבות נחתכו - בין השאר פרוקוגניה, שגלשה במדרון תלול כבר בשנת 2007 עת הונפקה ציבורית. מאז ועד היום היא נחתכה בכ-90%, כך שהשווי שלה בהשוואה לחברות ביומד שעברו כברת דרך דומה, יחסית מגוחך.
האנשים שמחוברים לחברה נחשבים פורצי דרך מבחינה מדעית. די לציין את פרופ' רות ארנון, שותפה בפיתוח הקופקסון וכלת פרס ישראל לרפואה בדירקטוריון החברה, כדי להבין שלא מדובר ב"סתם" עוד חברה.
טענת המשקיעים כי פרוקוגניה חסרה גופים בינלאומיים אסטרטגיים, שימנפו את היכולות שלה והפיתוחים המסחריים שבה, היא טענה חסרת שחר, לא רלוונטית ולא מדויקת.
פרוקוגניה בעשור האחרון קצרה לא מעט שבחים ונחשבה חברה מבטיחה. המשקיעים בחברה היו קרנות הון סיכון שנחשבות מובילות בתחום הביומד, אשר יודעות ליצור שת"פים כמו גם חיבורים לחברות ענק - גם אם זה "רק" למטרות אקזיט. למרבית ההפתעה דרכן לא צלחה בפרוקוגניה והן לא הצליחו להוביל אותה קדימה אל האקזיט הנכסף.
זאת ועוד, בשנת 2004 פורום הכלכלה הבינלאומי הכריז עליה כאחת מ-30 חברות 'הטכנולוגיה החלוצית' לאותה שנה. בנוסך, ב-2006 חברת טבע הכריזה בהסכם לשיתוף פעולה עימה כי "מוצריה של פרוקוגניה צפויים להשתלב בתוכנית כיבוש העולם של טבע".
כך שבעצם, אם חושבים על זה לעומק, מה שחברת פרוקוגניה צריכה הוא משקיע פיננסי מתוחכם, שידע לגייס לחברה כספים ולהשאיר אותה בחיים. משקיע שידע לקחת אותה לרוד-שואו ולהנשימה בחמצן כדי שתוכל באמת לפרוץ דרך בעתיד הקרוב.
אז נכון שבתשעת החודשים הראשונים של השנה רשמה החברה הפסד תפעולי של 9.3 מיליון שקל והכנסות זעומות יחסית של 1.3 מיליון שקל. אבל בכל זאת יש לה הון עצמי של 8.2 מיליון שקל.
אז מה קרה לאורך השנים? לא ברור, אולי חוסר מזל, אולי שת"פים גרועים ואולי מחסור במשקיע פיננסי שידע לגזור קופון לעצמו ולחברה. כך שגם אם נדמה כי הדרך של פרוקוגניה כרגע מעורפלת, אולי דווקא סולטן, גם אם הוא אחד כזה שמחפש לגזור קופונים, יהיה זה שיפזר את הערפל וייצור לחברה ערך ממשי.
הכותבת היא משקיעה פרטית, ועשויה להחזיק בניירות ערך עליהם היא כותבת. אין לראות בדברים המלצה לרכישת ני"ע כזה או אחר