היום שאחרי גושן

1. במשרות הבכירות - חשב כללי, ראש אגף תקציבים, ממונה על שוק ההון, יו"ר רשות ניירות ערך - נוטים בעלי התפקידים לכהן קדנציות הנמשכות 3, 4, לעתים 5 שנים.

כך קורה שבמדינה שבה שרי אוצר מתחלפים בממוצע כל 13 חודשים, יכול שר להעביר קדנציה שלמה ללא מינוי משמעותי אחד. התמזל מזלו של שר האוצר יובל שטייניץ, ו-3 מינויים נפלו בקדנציה שלו.

אם ימשיך ויכהן עד סוף השנה, הוא יהיה שר האוצר בעל הקדנציה הארוכה ביותר מאז בייגה שוחט בממשלת רבין השנייה, והוא ימנה גם חשב כללי חדש. אבל עוד חזון למועד. בינתיים עומד בפני שטייניץ אתגר גדול - מינוי יו"ר רשות ניירות ערך חדש.

יו"ר הרשות אינו רגולטור רגיל. בניגוד למפקח על הבנקים, שמעליו נמצא הנגיד או לממונה על שוק ההון שמעליו נמצא שר האוצר, הוא עצמאי לחלוטין. מרגע מינויו הוא בעל הבית של עצמו ועומד בראש רשות עצמאית לכל דבר ועניין. לכן אין כאן מרווח לטעויות. אין מקום למינוי של "בערך" ו"כאילו".

2. כצפוי, השבוע הודיע פרופ' זוהר גושן כי ביקש לסיים את תפקידו השנה. העזיבה היתה באוויר כבר מספר שבועות, ורק היה צריך להודיע על המועד הרשמי. התאריך שנקבע - תחילת מאי. אם יידרש, יאריך גושן בעוד כמה שבועות כדי לאפשר החלפה מסודרת.

לא נרחיב על פועלו של גושן. ב-3 שנים וקצת עשה ברשות ניירות ערך מה שאחרים לא עשו בעשור שלם. חבל שבחר לפרוש ולא לסיים קדנציה של 5 שנים. עזיבתו היא אבדה גדולה לשירות הציבורי בכלל ולשוק ההון בפרט.

הרשות שגושן משאיר אחריו נמצאת בשיא כוחה. היא גוף מרתיע ובעל עוצמה חסרת תקדים. כל בעל תפקיד בשוק ההון ראה בחלחלה איך תוך כמה חודשים הדיחה את רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות, בית ההשקעות הגדול ביותר. זו רק ההתחלה.

לפני שבוע הסתיימה חקיקת "חוק ייעול הליכי אכיפה". החוק יהווה מעתה את הבסיס לפעילות הענישה והאכיפה של רשות ניירות ערך מול שוק ההון. החוק מעצים את סמכויות הרשות, מאפשר לה להדיח מנכ"לים מתפקידיהם, לשלול רישיונות, להרחיק מעיסוק ולהטיל על יחידים וחברות קנסות כבדים ביותר, זאת בהליך מינהלי מהיר מאוד.

מתנגדי החוק, והיו רבים כאלה, הביעו חרדה מריכוז סמכויות כה רב בידי אדם אחד שיהיה "חוקר, תובע, שופט ותליין". בדיוני החקיקה בכנסת נהגו להגיד: "על גושן אנחנו סומכים, אבל מה יעשה מחליפו עם הסמכויות הדרקוניות האלה?" לכן בחירתו של שטייניץ חייבת להיות מושכלת וסדורה.

3. עד כה עלו שמות של 5 מועמדים: דורית סלינגר, מנכ"לית מעלות הפורשת; ראובן קובנט, מנכ"ל דן אנד ברדסטריט היוצא (שניהם מועמדים מטעם עצמם); שוני אלבק, היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך; פרופ' שמואל האוזר, שהיה הכלכלן הראשי של הרשות; ופרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי לראש הממשלה.

מועמדת נוספת, ראויה ביותר, היא עו"ד יעל אלמוג, ראש המחלקה הבינלאומית ברשות ויד-ימינו של גושן, אך היא לא תתמודד בשלב זה. אלמוג מקצועית, חזקה, אסרטיבית ובעלת יכולות ניהוליות. עם זאת, מסיבותיה שלה, בחרה אלמוג שלא להציג מועמדותה.

הנה החמישה:

קובנט, שהיה בשנות ה-90 ראש מחלקת חקירות ברשות, נחשב ביצועיסט מהמעלה הראשונה. עם זאת, הוא אדם נוקשה מאוד ויהיו רבים שיתנגדו למינויו ויפחדו מהצבתו בראש הרשות, בייחוד לאחר הרחבת סמכויותיה.

סלינגר היתה ב-19 השנים האחרונות בחברת הדירוג מעלות. היא טיפסה מתפקיד אנליסטית עד לכס המנכ"לית, תפקיד שביצעה 13 שנים ובמהלכו הובילה את המיזוג של מעלות עם S&P. במעלות הוכיחה סלינגר עוצמה ויכולת להתמודד עם אנשי עסקים גדולים וחזקים ללא מורא ופחד. התאמתה לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך אינה מוטלת בספק ומועמדותה צריכה להישקל ברצינות.

אלבק, כבר 5 שנים היועץ המשפטי של הרשות, הוא המועמד הפנימי לתפקיד. הוא נתמך על-ידי גושן ומקובל על סגל הרשות. לאלבק אין פרופיל ציבורי גבוה, הוא אינו נחשב פיגורה ידועה, והוא אינו מנהל כריזמטי. עם זאת, הוא מקצוען שמכיר היטב את הרשות ואת פעילותה בכל רבדיה, וכניסתו לתפקיד תהיה חלקה ביותר.

אלבק היה זה שהוביל את הפרויקטים הגדולים של גושן: אכיפה מינהלית ובית משפט כלכלי. סביר להניח שאם לא ייבחר, יעדיף לעזוב את הרשות.

האוזר, מומחה במימון, היה במשך 17 שנים ברשות ניירות ערך. כיום הוא דיקן הפקולטה למינהל עסקים במכללה האקדמית קריית-אונו. הוא עמד בראש שתי ועדות ציבורית: לבדיקת האפשרות להסדרת פעילותם של עושי שוק בבורסה ולבחינת האפשרויות למזעור תרמיות בשוק ההון.

פרופ' קנדל לא הצהיר מעולם על כוונותיו, אבל בדרך פלא שמו עולה בכל פעם שדנים במחליף לגושן. יש גם הטוענים כי בקנדל תומך מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי. במילים אחרות, הוא מועמדו של נתניהו.

לקנדל זכויות רבות, הוא פרופסור לכלכלה, מרצה במוסדות יוקרתיים, יועץ לגופים רבים - ממשלתיים ופרטיים - אבל אין לו ניסיון ניהולי ממשי ובאף תפקיד שביצע לא ניהל מערכת גדולה של 200 עובדים. עם זאת, יגידו תומכיו, גם לגושן לא היה ניסיון ניהולי לפני שהגיע לרשות.

ועוד עניין. במינויים רבים שנעשו כאן בשנים האחרונות שמותיהם של אלה שקיבלו את התפקיד לא הופיעו במירוץ עד הסוף כמעט. מוצגת גלריית שמות ענפה, ולבסוף מקבל את התפקיד זה שנשאר מתחת לרדאר - שמו לא מופיע והוא אינו נחשף עד הרגע האחרון.

4. הדבר הראשון ששטייניץ צריך לעשות בדרך למינוי מחליפו של גושן הוא הקמת ועדת איתור. בעיני פוליטיקאים, לוועדת איתור אמיתית, כלומר כזו שהחלטותיה לא נקבעו מראש, יש חסרונות רבים: עבודתה לוקחת זמן והיא מצמצמת את מרחב התמרון, אבל במקרה של שטייניץ, הקמת ועדה היא הכרח. די אם נביט על הדרך העקומה שבה התמנה עודד שריג לממונה על שוק ההון.

שטייניץ סירב אז להקים ועדת איתור והחליט לחפש בעצמו את האדם המתאים. אחרי חצי שנה שבה חיפש לשווא מחליף לידין ענתבי ולאחר שהתמהמה עם ההחלטה עד הרגע האחרון, עלה לפני שטייניץ שמו של פרופ' עודד שריג לתפקיד. מי שהציע אותו היה ידידו פרופ' קנדל. שטייניץ הסכים, וכך, תוך שעתיים ובחשכת הלילה, נקבע אחד המינויים הקריטיים ביותר לשוק ההון.

לכן, מינוי ועדת איתור ליו"ר הרשות היא הכרח. הוועדה תאפשר למועמדים ראויים להתמודד באופן מסודר, תאפשר עבודת מטה רצינית, תוכל לבדוק את הרקע של המועמדים, את ניגוד העניינים שלהם (ובתפקיד זה צריך להיות מלאך כדי שלא יהיו לך ניגודי עניינים) ואת קשריהם.

האתגר של שטייניץ גדול. מן הראוי שימנה ועדת איתור, בדיוק כפי ששר התמ"ת הקים ועדת איתור למציאת הממונה על ההגבלים, בדיוק כפי שנגיד בנק ישראל הקים ועדת איתור למפקח על הבנקים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו טעות במינוי ראש רשות ניירות ערך.