שני יוצרים, שסרטיהם הקודמים הפכו למכוננים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, מוציאים בימים אלה את סרטם האחרון, שזכה להצלחה פחותה, הן אצל הקהל והן אצל המבקרים, ובכל זאת ראוי שיפארו את מדף סרטי הדי.וי.די שלכם: קרן ידעיה מוציאה בהפצת אן.אם.סי. את "כלת הים", ורנן שור מוציא בהפצת הד ארצי את "הבודדים".
קרן ידעיה ביימה את סרטה הראשון "אור", בכיכובן של דאנה איבגי ורונית אלקבץ, לפני שבע שנים, וזכתה עליו בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן היוקרתי. במרכז הסרט - שבמידה ולא ראיתם אותו עדיין, כדאי שתיהנו ממנו בימי חורף אלו, צעירה שמתמודדת עם אם שמוכרת את גופה בפינות הרחוב. הפעם, ב"כלת הים", בחרה ידעיה שוב באותן שחקניות: איבגי ואלקבץ, אבל בתמה קולנועית שונה לחלוטין. במרכז הסרט סיפור אהבה בין ביתו של בעל מוסך מיפו ואחד מעובדיו הערבים. הם מסתירים את סיפור אהבתם, ומחליטים לברוח לקפריסין כדי להינשא, לאחר שהם מגלים כי הם בהריון, אבל טרגדיה עצומה עומדת לפיתחם.
אל תטעו, זהו לא סרט נוסף על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא סרט אנושי מאוד, שגם בסגנון הקולנועי שלו, והאווירה הנגלית ממנו, מנסה, כמו הדמויות שלו, להתחבר אל המרחב המזרח תיכוני שכולנו חיים בו. אם במהלך הצפייה תאמרו לעצמכם: מוכר לי הסרט הזה, הסיבה היא לא העלילה, אלא בעיקר עבודת הצילום הנהדרת שכולה הומאז' לסרטים המצריים שערוץ 1 היה משדר במשך שנים בימי שישי לפני כניסת השבת, סרטים שרבים לעגו להם, ורבים צפו בהם.
אז גם אם בסופו של דבר ידעיה לא מצליחה להגיע אל רמות הרגש שג'ורג' עובדיה הקרין בסרטיו, היא עדיין מחייה ז'אנר, ומוכיחה יכולות בימוי, שבסיכומו של דבר מעניקות חווית צפייה נפלאה לכל צופה.
מכתב אישום מפורט
לעומת ידעיה, רנן שור, שהביא לתרבות הישראלית את אחד מסרטי הקאלט הגדולים שלה: "בלוז לחופש הגדול", עוסק בסרטו "הבודדים", בדרמה המבוססת על סיפור אמיתי, שבה שני חיילי גולני, שניהם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, נכנסים ללופ קפקאי, שבו מאשימים אותם, מתעללים בהם, וגורמים להם לעשות את הרע מכל: למרוד בצבא, ולשלם מחיר כבד על כדור שלג שלא הם החלו בגילגולו.
כמו "כלת הים", גם "הבודדים" הוא סרט שכולו ישראל, כולו עוסק בישראליות, והוא לא פחות מכתב אישום מפורט, וכתוב היטב, על האטימות של כולנו כאן. הוא סרט זועם, כועס, מכעיס, ונוגע בכל פינה ופינה הקדושה לישראליות. כששור מציג בפני הצופים את סדר הדברים, את הנרטיב שמביא חיילים מצטיינים, אוהבי ישראל, אל המקום הנמוך ביותר שאדם בן חורין יכול להיות בו, אפשר גם להבין את חשיבותו של קולנוע פוליטי ישראלי, שאינו בורח מדברים קשים, ומציג את המציאות, במיוחד כשהיא גדולה וחזקה יותר מכל תסריט שייכתב, כמו שאנחנו חווים אותה ביוםיום.
"כלת הים", קרן ידעיה, אנ.אמ.סי"הבודדים", רנן שור, הד ארצי