רכב גרירה למטוסי נוסעים, מהדגמים הגדולים ביותר בענף התעופה, עבר באחרונה שורה של ניסויים מוצלחים. הרכב, שפותח במפעל להב של התעשייה האווירית ומכונה "טקסיבוט", מסוגל לגרור את המטוסים מנקודת איסוף הנוסעים ועד למסלול ההמראה - בלי הצורך שיפעילו את מנועי הסילון שלהם. העלות המשוערת של רכב גרירה היא כ-3 מיליון דולר, ועל-פי הערכה של בכירים בתע"א, עד שנת 2020 היא תמכור לחברות תעופה בעולם כ-1,500 כלים.
בשדות תעופה רבים בעולם נקודת איסוף הנוסעים אל המטוסים, ה"שרוול", מרוחקת ממסלול ההמראה, וכך, על צוות המטוס לנהוג אותו מרחק רב עד לקצה מסלול ההמראה. זאת כשכל העת מנועי המטוס פועלים וצורכים דלק סילוני רב. לטובת ההמחשה, מטוס נוסעים מדגם בואינג 747 צורך מדי 17 דקות כטון של דלק סילוני יקר: "הבשורה הגדולה של הרכב החדש שפיתחנו, היא שהמטוס יגיע מהשרוול ועד לקצה מסלול ההמראה בלי שהצוות שלו יצטרך להפעיל את מנועי הסילון", סיפר ל"גלובס" ראש מינהלת פרויקט "טקסיבוט" במפעל להב של תע"א, רן ברייר. "בעידן הנוכחי, זה לא דבר של מה בכך: חברות התעופה יחסכו מיליארדי דולרים על דלק; בטיחות המטוסים תשופר, כי בעת שהמנועים כבויים, הסכנה שישאבו אליהם פריטים שנמצאים על הקרקע קטנה, וכך - גם מפגעי רעש משדות התעופה יתמעטו ותחול ירידה בהיקף הפליטות של מזהמים לאוויר".
בתעשייה האווירית סיפרו כי בכוחו של ה"טקסיבוט" לגרור את מטוסי הנוסעים הגדולים ביותר שנמצאים כיום בשירות חברות התעופה בעולם, בהם גם את מטוס הענק, איירבוס 380.
לדברי הסמנכ"ל לפיתוח עסקי בתעשייה האווירית, יהושע (שוקי) אלדר, חברות תעופה בעולם מוציאות מדי שנה בין 7 ל-8 מיליארד דולר רק על הסעת המטוסים משרוולי הנוסעים ועד למסלולי ההמראה: "זה לא כולל הוצאות של מאות מיליוני דולרים על תיקון תקלות, שנגרמות בגלל נזקים מצטברים למנוע", אמר. הוא העריך כי מכירת הרכב החדש תחל במהלך 2012.