השיפוצניק
"משפחה חורגת ", יום א', 21:00, ערוץ 2 רשת
כדי שלא אצא פה "פארש" כמו לפני 3 שבועות: בואו נחזיק אצבעות ונקווה שהערב (א') כן תשודר התוכנית הזאת: שכל הטאלנטים של רשת וסוכניהם מרוצים מהשיבוץ, שלוח המשדרים לא מעצבן אף אחד, שמחלקת הפרומואים לא עמלה לשווא, ושאפשר לצאת סוף-סוף לעונה חדשה.
אני מודה שיש לי בעיה עם "משפחה חורגת" מכמה בחינות: אני לא אוהב את הפטרוניות של המגיש, אלון גל. האמת? אני מתעב מראש את כל העסק הזה שנקרא קואוצ'ינג. מה אנחנו, חיות?
יש לי גם בעיה עם תוכניות שמתעקשות להזכיר לי איפה אני חי: אני לא יודע מה אתכם, וברור לי שיש אנשים שמסתכלים על כל אותם אומללים בטלוויזיה ושואבים עידוד מכך שמצבם שלהם עם כל המגרעות אינו עד כדי כך חמור, אבל לי קשה עם כל האומללות הזאת מסביב - בטח בשעות המועטות שיש לי לבדר את עצמי מול הטלוויזיה.
העונה, נוסף על כל המרכיבים הללו גם אלמנט ה"אקסטרים-מייקאובר", כלומר - לא רק סדנאות של שיפור עצמי, משפחתי, עסקי, אלא גם שפכטל וצבע שיעלו סומק בלחיי העסק המשפחתי ושתפקידם להעצים את אפקט ה"וואו" (דמעות, מלמולי תודה, שברי משפטים שבכולם שלוש המילים: "אני לא מאמינ/ה").
ולמרות כל הביקורת, אני חייב להודות שהיא באה ממקום מאוד אישי, לא טלוויזיוני, כי מבחינה טלוויזיונית מדובר בשואו טוב, כזה שעשוי היטב, מוביל דרמה אנושית לאורך כל פרק בצורה אמינה, ומזכה את המשתתפים באשליה של חיים חדשים ואת הצופים בקתרזיס.
אני לא בטוח שאחרי כל סאגת שיבוץ המשדרים היה נבון לצאת עם התוכנית החדשה דווקא מול הדרבי התל-אביבי, אבל גם כך אני בטוח שמדובר באחת מאותן תוכניות שהרייטינג שלהן נמדד בשתי ספרות שהראשונה בהן היא 2.
אמריקה, ורסאנו
הסופרבול, הלילה שבין א' ל-ב', החל מ-00:30, ספורט 5
פוטבול הוא משחק יפה לצפייה. בכל אחת מהפעמים שבהן צפיתי בו, ציינתי לעצמי שלו הייתי חי בארצות-הברית, סביר מאוד להניח שהייתי הופך לאוהד של הענף הזה: כוח, מהירות, טקטיקה, דרמה ועוד.
בניגוד לבייסבול למשל, שגורם לי לנמנם, הפוטבול מחבק באהבה צופים חדשים מסוגי. הוסיפו לכך את ההגשה המדויקת של ניב רסקין ועופר שלח, ואת הידע הבלתי נדלה של האחרון, לא רק בספורט אמריקני, כי אם גם בהקשרים התרבותיים-חברתיים שלו, ותקבלו משדר שמעורר ציפיות.
חבל רק שערוץ הספורט מנוע, בשל מגבלות רגולטוריות, להעביר לנו את המשדר במלואו, לא רק עם ההופעה של ה"בלאק אייד פיז", אלא גם עם הפרסומות, אלה ששוות את משקלן בזהב, אחרי הכול - גם זו תרבות.
הבעיה, כרגיל בערבים כאלה, היא שמשחק הסופרבול עצמו מתחיל אי-שם באמצע הלילה ומסתיים רק לפנות בוקר של יום ב'. ספק אם אפילו הכישרון הנדיר של ערוץ הספורט לאולפן מרתק יצליח להשאיר אותי ער כל הלילה.