דמיינו שאתם במסעדה. עוד לפני שהספקתם להחליט מה בא לכם, הבעלים של המקום ניגש ואומר שאתם חייבים לנסות את סטייק הסינטה. "מהתפריט החדש", הוא מציין בנימה משכנעת.
סטייק של 450 גרם סינטה מוגש לשולחן. הבשר - בחלקו רך ועסיסי, בחלקו צמיגי, אבל אתם לא מוותרים וצולחים את המנה. הצלחת ריקה, הבשר מותח את דפנות קיבתכם, וכל מה שמתחשק לכם זה לפתוח כפתור ולקנח עם אספרסו קצר ומשהו מתוק ליד.
אבל אז, במקום המרנג תותים שרציתם, נוחתים על השולחן מדליוני פילה. "מהתפריט החדש", מציין בעל המסעדה עם חיוך מרוצה ומשאיר אתכם עם ריח חריף של רוטב סילאן.
שתי האופציות שעומדות בפניכם, הן לאכול את הבשר ולהתגרות במערכת העיכול, או לעזוב ולמצוא קינוח במקום אחר. בכל מקרה, אף אחת אינה אידיאלית. ולא צריך להיות גורדון רמזי כדי להבין זאת.
באופן תמוה, "יום ראשון החדש" של זכיינית ערוץ 2 רשת נוקט באותה אסטרטגיית פיטום אגרסיבית, בבחירה לשבץ את הדוקו-ריאליטי החדש "המשפחה" אחרי הדוקו-ריאליטי הוותיק "משפחה חורגת" - וזאת, מתוך רצון לייצר "ערב משפחה".
לא ברור איזו משפחה מסוגלת לשבת במשך שעתיים ורבע מול המסך ולצפות בתחלואים של שתי משפחות שונות (והאם לא כל ערב בערוצי הברודקאסט שואף להיות "ערב משפחה"?).
"המשפחה" - אולי תוכנית הריאליטי שהכי קרובה לתיעוד מציאות שנראתה על המסך - מבוססת על פורמט בריטי שמצליח לייצר, מדי פרק, מסמך אנושי ייחודי ומרגש.
עדיין קשה לקבוע אם הגירסה הישראלית (שעלתה לאוויר בתחילת השבוע, ותשודר בימי ראשון ושלישי) תצליח להגיע לאותם שיאים, אבל סביר להניח ששיבוצה אחרי "משפחה חורגת" ינמיך כל שיא. כי כשמגישים מדליוני פילה אחרי 450 גרם סינטה, לפילה - משובח ככל שיהיה - יש טעם של טופו.
בשבועות שקדמו להשקת לוח השידורים החדש של רשת, הזכיינית בחרה לקדם אותו באמצעות פרומו ארוך ומשמים, שבמהלכו המגישה הילה קורח מציגה את הסחורה החדשה.
הבחירה לשבץ את הפרומו דווקא אחרי "אולפן לילה", גם היא בהנחיית קורח, יצרה תחושת שינמוך מדי לטוהר המהדורה ולקורח, כמגישת חדשות רצינית. כמו לצאת ממסעדה ולראות את השף מחלק פליירים לקידום התפריט העסקי.
במציאות הטלוויזיונית שבה אנו חיים, הגיע הזמן שברשת יפנימו שבחוויית צפייה טוטאלית, צורת ההגשה לא פחות חשובה מהאיכות והשירות.