אתמול מישהו כתב לי על עמוד הפייסבוק על הדרך שבה עיריית תל-אביב מחפשת דרכים לסחוט כסף מאזרחים בכך שהיא מקשה על מצב החניה כדי שתוכל לתת עוד דוחות. "אחרי נשיא מצרים נעיף את כל מי שעושה לנו דיקטטורה עם דוחות החניה", הוא כתב.
סליחה, תאשימו אותי במחסור חמור בהומור, אבל ממש לא צחקתי גם כשראיתי פוסט נוסף באותה הרוח, שהכותרת שלו היא: Uninstalling dictators: תוניס 100% done, מצרים 100% done, איראן, ישראל, לוב וסוריה - in progress.
יש לי הרבה מה להגיד על פשעי מלחמה, ויותר מזה - יש לי הרבה מה להגיד על דוחות חניה, בעיקר בתור אחת שחוטפת יותר מדי כאלה. ועם זאת, אני חייבת לשאול את כל אלה שממהרים לעשות את ההשוואות המטורפות והנורא מצחיקות הללו: תגידו - אתם שפויים?
האם אנחנו מודעים למה שאנחנו מעוללים במו ידינו? נורא כיף להשוות בין רון חולדאי לבין מובארק או קדאפי. זה אולי גורר תגובות של "חחחחחחחחחחחח" או "ענק!!!1", זה אולי יוצר פרובוקציה, משחרר אמוציות וגורף כמה "לייקים", אבל האם אנחנו באמת לא מבינים שזה בעיקר תקדימי ומסוכן?
למרות כל האינטרסים המסריחים והעובדה שהאו"ם חיבק בחום את קדאפי בשנים האחרונות, קדאפי כנראה ייחקר עכשיו כפושע מלחמה, ובצדק. האיש הוא רוצח המוני, דיקטטור וטרוריסט מטורף, שהשליט משטר של פחד מוות על המונים, כשגולת הכותרת הייתה הפגזת עמו ורצח אלפים על התעוזה להפגין נגדו.
אז בפעם הבאה שאתם משתמשים בקלות בלתי נסבלת במונח "פשעי מלחמה", כדאי שתזכרו, אולי, את המעשים האלה. אלה הם פשעי מלחמה של דיקטטורים אמיתיים.
אנחנו אולי יודעים מה ההבדל בין חולדאי לבין מובארק, אבל יותר מדי אנשים שגרים מחוץ לישראל אינם יודעים. אנחנו ממהרים לעשות השוואות מגוחכות כדי להשיג תשומת-לב, אבל בסוף זה חוזר אלינו כבומרנג.
בעולם כבר לא מהססים להשוות את התנהגות ישראל להתנהגות הנאצים, וששים גם לראות בישראל מדינה אימפריאליסטית או גזענית כמו שהיתה פעם דרום אפריקה, בלי להתייחס לבעיות הבטחוניות שלנו ולניסיונות הרבים להגיע להסדר שעלו בתוהו.
המצב האבסורדי שנוצר הוא שההבדלים ידועים לנו, אבל דווקא אנחנו הם אלה שבוחרים לטשטש אותם מכל מני סיבות מטופשות. מתוך רצון להתבלט, אנחנו מוציאים שטויות מהפה ויוצרים תקדימים ולגיטימציה לאחרים להכפיש אותנו, במקום לגרום להם להכיר בעובדה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
בקיצור, יצרנו אסון.
אז עם כל הכבוד לכעס שיש לנו כלפי דוחות חניה, ולכל הכעסים שעוד יהיו לנו כלפי השלטון שלנו, ויהיו, בואו ננסה לשמור על פרופורציות. ובעיקר, בואו ננסה לקחת קצת יותר אחריות על המילים.
אנחנו צוחקים, מגזימים לצורך הדרמטיזציה וקבלת 15 דקות התהילה שלנו, אבל בלי להרגיש, אנחנו עוזרים ליצור מצג. מצג-שווא של ישראל כאילו היא זהה למצרים, לוב או כל מדינה אחרת באזור.
והמשמעות? אי-אפשר להתחמק ממנה. היא ברורה כשמש: מצג-השווא הזה מסייע לאנשי הטרור האמיתי להמשיך במעשיהם, להרוג חפים מפשע ולהאשים בהכול את ישראל. מבחינתם - למה לא, בעצם? זה נורא קל, וכולם נוטים להאמין, וטרוריסטים, מה לעשות, הם אנשים שמנצלים הזדמנויות לרעה.
אז בפעם הבאה שנורא בא לכם לעשות איזו פרובוקציה מתוחכמת, אולי כדאי שתהיו מקוריים, במקום לתרום למי שכבר ידע איך לעשות בזה שימוש למען מסע הדה-ליגיטימציה של מדינת ישראל.