הלקח מפרשת ליברמן

יותר מעשור, כחמישית מתקופת חייו של השר אביגדור ליברמן, חרב רשויות האכיפה מרחפת מעל ראשו וגורמת לו ולבני משפחתו עינוי דין מתמשך וחסר תקדים. עובדה זו צריכה לזעזע את אמות-הסיפים של כל אחד מאיתנו, אף על רקע החלטתו הצפויה של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להעמיד את ליברמן לדין, בכפוף למימוש זכותו לשימוע.

על מנת להצניע את משך תקופת החקירה החריגה ביותר בעניינו של ליברמן, שבה המשטרה ומדגישה פעם אחר פעם כי חקירת העבירות הספציפיות שבגינן הוא צפוי לעמוד לדין - מירמה והפרת אמונים, הלבנת הון ושיבוש הליכי חקירה - החלה "רק" לפני 5 שנים, בשנת 2006.

אלא שאף אם טענה זו נכונה, אין בה כדי לשנות את העובדה הפשוטה שליברמן נמצא בסטטוס של חשוד בעבירות פליליות שנים רבות קודם לכן, מבלי שהחקירה בעניינו "הולידה" עד כה כתבי אישום.

פרשות מסובכות ומורכבות ככל שיהיו, אף כאלה המשלבות חקירות בינלאומיות, אינן מצדיקות חקירה במשך תקופה של יותר מעשור. התמשכות הליכי החקירה הרבה מעבר לגבולות הסביר והטעם הטוב, מעידה יותר מכול על חולשת הראיות שהצטברו בידי הרשות החוקרת במהלך השנים. יתרה מזו, היא מעידה על עיקשות של הרשות שלא לחדול מניסיונותיה להגיע לראיות מפלילות, בנסיבות שבהן סביר להניח שהיתה חדלה בתיק אחר.

המצב המשפטי הנוכחי, שבו רשויות החקירה יכולות לחקור אדם ללא כל מגבלת זמן, הוא בלתי סביר, ואסור לנו להשלים עמו.

מעבר לעינוי הדין שנגרם לחשוד, הרי שהבאתו למשפט שנים כה רבות לאחר ביצוע העבירה המיוחסת לו עלולה לפגוע ביכולתו לבסס טענות הגנה וביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת. כך למשל, תקופת חקירה של יותר מעשור תשפיע גם על זיכרונם של עדים בנוגע לפרטי האירועים שיעמדו לדיון.

קביעת סד זמנים מוגדר וסביר לניהול חקירות, לפי סוגי העבירות, היא צעד הכרחי לשמירה על זכויותיהם הבסיסיות של חשודים להליך הוגן ולמניעת פגיעה באמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

בשנת 2007 ניסה שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, לקדם הצעת חוק להגבלת משכן של חקירות פליליות, אולם זו נתקלה בהתנגדות נחרצת מצד המשטרה והפרקליטות, עד שהיא התמוססה. גם ניסיונות מאוחרים יותר לא נחלו הצלחה.

כיום, עת מתגבשת עמדת הפרקליטות בנוגע להגשת כתב אישום נגד ליברמן, הגיעה העת לחדש גם את היוזמה של פרופ' דניאל פרידמן, כדי שמקרה ליברמן לא יישנה, וכדי לצמצם ככל הניתן את עינוי הדין ואת הפגיעה בזכויותיהם של חשודים.

עד לתיקון החקיקה בנושא, במקרים מתאימים, כאשר מדובר בהתנהגות בלתי נסבלת של רשויות החקירה אשר היא שגרמה להתמשכות ההליך, על בתי המשפט לזכות את הנאשמים מטעמים של "הגנה מן הצדק".

הכותב הוא בכיר לשעבר במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה וכיום שותף במשרד עורכי הדין "דולן, דמארי, מתתיהו" העוסק בייצוג נאשמים בעבירות צווארון לבן.