"ענבל כתבה בפייסבוק שהיא נסעה לאילת", בישרתי לאמי על מסעותיה של אחותי. "ואת מי זה מעניין?". פייר? שאלה טובה שאחריה ניסיתי להסביר לאישה שמעולם לא גלשה ברשת מה היא רשת חברתית ולמה זה טוב. השכנוע הגיע רק לקראת סוף השיחה, כשסיפרתי לה שפייסבוק חסך לי כ-20 אלף שקל, אבל על זה בהמשך.
וכעת, לניסוי מדעי: בכמה מסעדות אכלתם בכל 2009? כמה פעמים התפנקתם במסאז'? ובכמה צימרים התארחתם? עכשיו תענו על אותן השאלות בהתייחס ל-2010 ותגלו חריגה בחשבון הבנק שלכם. האם העלו לכם את השכר? ככל הנראה, לא.
אז מה בכל זאת השתנה בשנה החולפת? קבוצות הרכישה האינטרנטיות השתלטו לכם על הוויזה ועל התכיפות שבה אתם מנצלים את מה שנדמה כמבצע מדהים לטיפול מניקור-פדיקור כוס שמפניה במחיר ללא תחרות.
הבשורה הטובה היא שכמות קבוצות הרכישה האינטרנטיות הללו, שקיימות רק בזכות פייסבוק ויכולת המינוף שלו, עומדות להיחתך בשלושת רבעי עם כניסתה של ענקית הקופונים גרופון.
הבשורה הרעה היא שכולם עוד יעמדו אצלה בתור. הבשורות הפחות טובות: ההצעות שתמשיכו לקבל לא יהיו לדברים שתכננתם להוציא עליהם כסף, או שתמצאו את עצמכם רוכשים קופון למסעדה שפעם הייתה רבע מעניינת, והיום, לפני שהיא פושטת רגל, מציעה שובר ב-89 שקל במקום 190 שקל לארוחה בינונית עד גרועה.
כמה מסאז'ים צריך הבן אדם
רגע לפני שאתם רוכשים את השוברים האלה עצרו ושאלו את עצמכם: וואט דה פאק? האם אני באמת אלך עכשיו למסעדה X ואתן להם 90 שקל? האם אני באמת חייב 5 קופונים למסאז' כי המחיר ללא תחרות? האם כרטיסייה למכון כושר, הכוללת 80 ניקובים ב-10 שקלים, תגרום לי לעשות כושר? התשובה לכל השאלות זהה: לא.
אז מה הפתרון? אין. ולכן אתם יכולים להפסיק לקרוא את המאמר ולהמשיך לגלוש להנאתכם באפליקציות הפייסבוקיות של "גרופר", "באליגם", "Yemama", "דיל היום", "וואלה שופס!" או "BUY2", וכמובן גם צוקרברג וחבריו שנכנסו השבוע לתחום.
הרי אנחנו הישראלים, ממציאי ה"קומבינה", נמשיך לחגוג על הקופונים שבחלקם הגדול מיותרים; וגם כשנשכשך רגלינו בבריכה עמוסת דגיגונים שיאכלו את עורנו המקולף (70 שקל במקום 140 שקל כוס קאווה) נחשוב שדפקנו את הדגיגונים, בעוד המציאות היא שאותם בעלי עסקים, כמו גם חברות הקופונים, סופרים את המזומנים של אלה שרכשו שוברים ולבסוף יגלו שיפוג תוקפם עוד לפני שדנה אינטרנשיונל תעשה את הדינג דונג שלה בדיסלדורף. פייסבוק ארור!
אז איך חסכתי 20 אלף שקל? בהמשך סיפרתי לאמא שלקראת שיפוץ דירתי פרסמתי בפייסבוק את רשימת הדברים שאני זקוק להם, וחבריי שלחו אותי לבעלי מקצוע, חלקם מטירה, העיר שבה המחירים נמוכים יותר מהבדיחות של אקי אבני, ודאגו לקשר אותי איתם במחיר של חבר מביא חבר. כך הגעתי להנחות של עד 60%, בלי קופונים שלעולם לא אנצל ובלי דגיגוני אינטרנט שיאכלו לי בעיקר את כרטיס האשראי.
הכותב הוא דובר ומנהל יחסי הציבור של קבוצת ענני תקשורת.
הטור פורסם בגיליון מגזין "פירמה" שראה אור השבוע.
לעמוד הפייסבוק של פירמה