אנריקו פרמי: מתכנן הכור הגרעיני הראשון

"לא טוב לנסות לעצור את הידע מלהתקדם. בורות לעולם אינה טובה יותר מידע"

היסטוריה: נולד ב-29 בספטמבר 1901 באיטליה. אביו עבד במשרד התחבורה האיטלקי, ואמו הייתה מורה. כבר בגיל צעיר גילה כישרון בתחום המדעים, ובגיל 17 זכה במלגה לבית הספר הגבוה למדעים בעיר פיזה. ב-1922 השלים באוניברסיטה דוקטורט בפיזיקה.

קריירה: לאחר שסיים לימודים עבד בכמה מהמעבדות הנחשבות באירופה באותה תקופה, בגטינגן ובליידן, ולאחר מכן חזר לאיטליה ושימש מרצה וחוקר באוניברסיטת פירנצה. ב-1926 גילה חוקים סטטיסטיים שנקראים על שמו, "סטטיסטיקת פרמי", ועבר לאוניברסיטת רומא. שם גם החל להתעניין באלקטרונים ובהשפעתם על האטום, והראה שתגובה גרעינית מתרחשת כמעט בכל אלמנט שנתון להפצצה של ניטרונים.

משפחה: ב-1928 נישא פרמי ללארה קאפון, איטלקיה ממוצא יהודי, שאותה הכיר כשהיתה סטודנטית למדעים באוניברסיטת רומא. לבני הזוג נולדו שני ילדים: הבת נלה, והבן ג'וליו, שנקרא על שם אחיו של פרמי, שנפטר בגיל צעיר.

פרס נובל: בגיל 37 זכה פרמי בפרס נובל לפיזיקה על עבודתו בתחום הרדיואקטיביות. הוא נסע לשבדיה לטקס קבלת הפרס. אתר ההיסטוריה atomicarchive.com מספר כי העיתונות באיטליה ביקרה את פרמי קשות על שלא לבש לטקס את המדים הפשיסטיים, ולא הצדיע כשקיבל את הפרס. הוא מצדו, ניצל את ההזדמנות להמשיך עם משפחתו לארצות הברית במקום לחזור לאיטליה, מחששו מפני הפשיזם. בארה"ב קיבל משרה של מרצה באוניברסיטת קולומביה, והשתלב במחקר הגרעיני שפרח אז בארה"ב. הוא מעולם לא חזר יותר לאיטליה.

הכור: פרמי היה בין מקימי הכור הגרעיני הראשון בעולם, שנבנה כחלק מפרויקט מנהטן (עבודתו של פרמי הוזכרה במכתב ששלח אינשטיין לנשיא רוזוולט ובו דחק בו להקצות משאבים לפרויקט). הכור, Chicago Pile1, היה למעשה מתקן שנועד להפעיל תגובת שרשרת גרעינית מבוקרת. הוא נבנה על מגרש סקווש נטוש מתחת לאצטדיון באוניברסיטת שיקגו. הפעולה הגרעינית המבוקרת הראשונה התבצעה בכור ב-2 בדצמבר 1942, תחת הדרכתו של פרמי. מגזין "טיים" כינה את פרמי "פרומתיאוס של המחקר הגרעיני", בזכות תרומתו לניסוי הזה. במקום שבו עמד הכור נכתב: "ב-2 בדצמבר 1942, האדם השיג כאן את תגובת השרשרת העצמאית הראשונה, והחל בשחרור מבוקר של אנרגיה גרעינית". לאחר מכן עבר פרמי עם משפחתו ללוס אלמוס, ושימש יועץ למדענים שעבדו על פיתוח פצצת האטום. בספר שפרסמה אשתו לארה לאחר מותו כתבה כי רק לאחר שהוטלה הפצצה האטומית על הירושימה, ב-6 באוגוסט 1945, ידעה היכן עבד.

בניגוד למדענים אחרים שעבדו על הפצצה, כמו אינשטיין וסילארד, פרמי לא הביע בפומבי חרטה על תרומתו לפיתוחה. אולם כמה שנים לאחר מכן, במכתב רשמי שכתב לוועדה לאנרגיה אטומית בארה"ב, קרא שלא לפתח פצצת מימן בכתבו: "נשק כזה יגיע הרבה מעבר למטרה הצבאית שלו, וייכנס לטווח של אסונות הטבע הגדולים ביותר".

מוניטין: פרמי נחשב לא רק לגאון מדעי, שהתמצא בפיזיקה תיאורטית וגם בפיזיקה יישומית, אלא גם לאיש חרוץ במיוחד. אשתו כתבה בספרה "Atoms in the Family", כי היה איש שמח, צנוע למרות הישגיו וגאה דווקא בהצלחתו כמטפס הרים חובב. חבריו כינו אותו "האפיפיור" בגלל מוצאו. ב-1946 קיבל משרה קבועה באוניברסיטה של שיקגו, שבה החזיק עד מותו ב-1954 ממחלת הסרטן. יש הסבורים שחלה בגלל עבודתו רבת השנים בסביבת חומר רדיואקטיבי.