הפאזל של החברה לישראל בסין

כל מי שניסה לפתור אי-פעם פאזל של 5,000 חלקים יודע שהדרך הטובה ביותר לבצע את המשימה היא לראות את התמונה הכוללת. מיזם בטר פלייס הוא פאזל רב-ממדי ורב-שכבתי שהחלקים שלו מפוזרים בכל רחבי העולם.

מדי כמה חודשים צצות ברחבי העולם פיסות חדשות בפאזל של המיזם, וחלקן מרימות יותר מגבה אחת בעולם הרכב והעסקים. כך היה במקרה של ההודעה של HSBC, בהחלט לא גוף השקעות הרפתקני, על כוונתו להשקיע 125 מיליון דולר במיזם, וכך היה במקרה של ההודעה של ג'נרל אלקטריק על שיתוף-פעולה אסטרטגי עם בטר פלייס.

אבל יותר מכל, ניצב עולם העסקים המקומי נבוך ותוהה לנוכח נכונותה המתמשכת של החברה לישראל, חברה ששתי רגליה נטועות עמוק בקרקע המציאות, להכניס את ידיה עמוק לכיסים ולשלות מהם מדי רבעון עשרות מיליוני דולרים במזומן כדי לממן את העלויות של הפרויקט, כשמועד ההחזר על ההשקעה לא ברור.

נראה כי אחת הסיבות לחוסר הבהירות היא הנטייה הטבעית של הציבור לשייך את המיזם ואת הפוטנציאל הכלכלי שטמון בו לשוק הרכב החשמלי, אותו מוצר אקזוטי ושנוי במחלוקת עם 4 גלגלים וסוללה. אלא שכמה פיסות חדשות בפאזל, שנפלו החודש למקומן, שופכות אור על תמונה הרבה יותר רחבה, שקשורה ישירות לשוק האנרגיה והפקת החשמל בסין, המדינה בעלת פוטנציאל הצמיחה הכלכלי הגדול ביותר בעולם.

בתמונה הזאת הופכת בטר פלייס מהדמות המרכזית בפאזל לדמות משנה, פלטפורמת חדירה לאינטרסים הגלובליים של החברה לישראל, בעלת המניות העיקרית שלה, שיש לה מהלכים ושאיפות בסין בשוק ייצור החשמל בסין, כמו גם בתחומים נרחבים אחרים.

הרכב החשמלי בסין: שוק של 15 מיליארד דולר

ברובד הגלוי, הודיעה בשבוע שעבר בטר פלייס על הסכמי שיתוף-פעולה שנחתמו עם חברת החשמל השנייה בגודלה בסין, "סאות' צ'יינה גריד" (CSG). ועם הממשלה העירונית של גואנגז'ו, עיר בת 10 מיליון תושבים בדרום סין.

כצפוי, נוסח ההסכמים בהודעה הוא מעורפל למדי ולא מחייב במיוחד. הם עוסקים בהקמת "מרכז הדרכה משולב" לרכב חשמלי, שידגים את החלפת הסוללות, וקוראים לחברות "לפעול יחד לגיוס גופי ממשל סיניים רלוונטיים ובעלי עניין אחרים, לקדם סטנדרטיזציה ומדיניות תואמת, כדי להאיץ את תעשיית כלי הרכב החשמליים בסין".

בנוסף, נמסר בהודעה כי בטר פלייס וחברת החשמל הסינית "יבחנו את הפוטנציאל המסחרי לשיתוף-פעולה בהקמת רשת להחלפת סוללות", כולל פיילוט לבחינת "היתרונות שבמכוניות חשמליות עם סוללה מתחלפת ותשתית רחבה התומכת בהן".

עם כל הכבוד ל"מכתבי הצהרת כוונות" ולמיזמי פיילוט כאלה ואחרים, השאלה שנשאלת נוכח שותפויות כאלה היא "איפה הכסף?". בהודעה לא הוזכרה התחייבות לסכומי השקעה מוגדרים וגם לא לוחות זמנים ליישום.

"הכסף", ברובד הזה, נמצא בהשקעה בהיקף של כ-15.2 מיליארד דולר, שמתכוונת הממשלה הסינית להשקיע במחקר ובפיתוח של רכב חשמלי ובסובסידיות להקמת תשתית ולרכישה של רכב חשמלי על-ידי משתמשי הקצה.

ממשלת סין סימנה בשנה שעברה את פיתוח הרכב החשמלי כאחד משבעת הכיוונים האסטרטגיים בתוכנית החומש הממשלתית, שנועדה להקטנת התלות של המדינה ביבוא נפט. חברת CSG, השותפה החדשה של בטר פלייס, היא חלק מקונסורציום הכולל כ-20 חברות ממשלתיות שהממשלה הסינית הקימה לאחרונה לקידום הרכב החשמלי.

הקונסורציום כולל בין השאר את שתי חברות החשמל הממשלתיות הענקיות של סין, את חברת הנפט הלאומית, את חברת הפטרוכימיה הממשלתית, ושלל יצרני רכב וסוללות בשליטה ממשלתית. כמו כל דבר בסין, הקונסורציום הזה נשלט בצורה ריכוזית על-ידי ועדה של הממשלה. התחברות של בטר פלייס לנבחרת הענקים הזו, אפילו בדלת האחורית, היא בבחינת נטוורקינג עסקי, שהרבה גופים עסקיים רב-לאומיים היו מקריבים עבורו יד ורגל.

כך, למשל, היא פותחת לה דלת לשרשרת האספקה העצומה של תעשיית הרכב הסינית, שכוללת למעלה מ-100 יצרני רכב ואין ספור יצרני סוללות, יצרני חלפים ומערכות אלקטרוניות. לבטר פלייס יש היום שיתוף-פעולה הדוק עם רנו, אולם יש לו גבולות ומגבלות בשוק העולמי. לבטר פלייס, ששואפת להשיג בעתיד מקורות אספקה עצמאיים וזולים לאספקת רכב בעולם, שרשרת האספקה הסינית היא בבחינת "בוננזה".

הרשת החכמה בסין: 60 מיליארד דולר

אנחנו לא מזלזלים ב-15 מיליארד דולר, או אפילו בפרומיל מהם, אבל מוקד העניין הבוער של CSG ושל חברת החשמל הלאומית של סין, והכסף הגדול באמת שמתכוונים הסינים להוציא בשנים הקרובות, לא נמצא בשוק הרכב החשמלי, או בשוק הרכב בכלל, אלא במשק החשמל.

גם כאן יש שתי "תמונות גדולות". אחת גדולה מאוד והשנייה ענקית. בתמונה "הגדולה" מתכוונת ממשלת סין להשקיע כ-60 עד 100 מיליארד דולר בתשע השנים הקרובות כדי לשדרג את רשת הולכת החשמל המתיישנת והבלתי יעילה שלה ולהחליף אותה ברשת "חכמה" ומנוהלת מחשב, מה שמכונה, smart grid.

בניגוד לתחומי הצטיידות רבים שבהם השוק הסיני פתוח בעיקר לחברות מקומיות, תחום "הרשת החכמה" פתוח כיום גם, ובעיקר, לחברות מערביות שמחזיקות בידע ובטכנולוגיה רלוונטית. בטר פלייס במקרה דנן, מחזיקה בשתי חוליות טכנולוגיות חשובות וייחודיות בחזון "רשת החשמל החכמה".

האחת היא ניהול מרחוק של רשת עמדות טעינה ובקרה של אספקת חשמל לכלי רכב, והשנייה היא טכנולוגיה שמאפשרת להשתמש בסוללות הלא מנוצלות של כלי הרכב בתור "רזרבות כוח", שיכולות לפעול בכיוון הפוך. כלומר לטעון את עצמן בלילה, כאשר העומס על הרשת נמוך והחשמל זול, ולהזרים כוח לרשת בשעות של עומס ומחסור.

זהו תחום ייחודי שמקבל היגיון כלכלי בסדרי הגודל המתוכננים של שוק הרכב החשמלי בסין, שיכלול עשרות מיליוני סוללות. מבחינת החברה לישראל, החיבור החדש של חברת הבת שלה ל-CSG ולממשלת גואנגז'ו, ודרכן גם לקונסורציום האנרגיה הסיני, מאפשר לה להשיג יתרונות על פני יריבים עסקיים לא שקולים דוגמת חברות הענק ג'נרל אלקטריק וסימנס, שמשקיעות הרבה משאבים בחדירה לשוק הסמארט גריד בסין. היתרונות הללו, אגב, יכולים להיות ממומשים בעתיד בדמות "אקזיט" של חטיבות, או של טכנולוגיות לוואי של בטר פלייס.

התמונה הגדולה באמת: שוק ייצור החשמל הסיני

התמונה הענקית נוגעת בסדרי גודל של עשרות מיליארדים בשנה. מקורה במחסור החמור בהפקת חשמל, שממנו סובלת סין כולה ובעיקר אזור דרום סין - הטריטוריה של CSG.

הצמיחה התעשייתית המסחררת של סין באה עם רעב בלתי נדלה לחשמל, והפער בין הביקוש ליכולת האספקה הולך וגדל. מקורות בסין מעריכים כי בדרום המדינה בלבד - לב המרכז התעשייתי של המדינה - יהיה הקיץ מחסור של כמעט 6 ג'יגהוואט ביכולת אספקת החשמל. המשמעות היא השבתה מתגלגלת של הייצור התעשייתי, פגיעה ביצוא ופגיעה באוכלוסייה.

זו כיום אחת הבעיות הבוערות ביותר של הכלכלה הסינית וגם פוטנציאל עסקי של מאות מיליארדים לחברות רב-לאומיות, שמתמחות בהקמה ובהפעלה של תחנות כוח מסוגים שונים. לחברה כמו החברה לישראל, שסימנה את התחום כתחום התפתחות אסטרטגי ומשקיעה בחשמל סולארי, בתחנות גז ובמה לא, אך עד כה פעלה בהיקפים מוגבלים בעיקר בישראל ובפרו, עשוי הנטוורקינג של בטר פלייס בסין להפוך לכרטיס הכניסה שלה לליגה של הגדולים.

כמובן, שהיא לא חשבה ראשונה על הפטנט. וורן באפט כבר השקיע לפניה מאות מיליונים ביצרנית הרכב החשמלי והסוללות הסינית BYD, ואת וורן באפט, שנוסע ב"טרנטה", אך מחזיק בהשקעות במיליארדים בחברות אנרגיה וחשמל, מכוניות מעניינות כקליפת השום.