זה שנים שהמסחר בחוזים העתידיים על סחורות משמש כמגרש המשחקים הפרוע ביותר של מנהלי קרנות הגידור ושחקני טווח קצר אחרים. לא מפתיע שאלה שיכולים לעשות בשוק כבשלהם, הצליחו להרים את המחירים לרמות בועה חסרות פרופורציה, פעמיים, בפרק זמן של שלוש שנים בלבד, ברקע למאורעות מאקרו כלכליים חריגים במיוחד.
בועת האנרגיה והגרעינים של שנת 2008 הגיעה לסיומה עם פרוץ משבר הסאב פריים, כאשר מחיר הנפט צלל משיא היסטורי בגובה 147 דולר לחבית לכ-30 בלבד, והתירס איבד 60% מערכו כשנסחר בסוף המהלך תמורת 3 דולר לבושל בלבד.
בימים שקדמו למשבר נדמה היה שהענק הסיני מתעצם כל כך, עד שלעולם לא יעמדו הכלים לספק את צרכיו העתידיים. באווירה אפוקליפטית שכזו נדרש לתת דחיפה קלה בלבד מעלה כדי לגרום לציבור להפנים, כאילו אין מחיר הוגן למזון ואנרגיה בעולם החדש, כיוון שלא ניתן לתפוס את הביקושים המפלצתיים הצפויים כביכול כבר בשנים הקרובות.
המגרש השתנה מעט אך שיטת העבודה נשמרה. את בועת הסחורות הנוכחית מובילות המתכות היקרות, כאשר הזהב משלים הכפלה בערכו מאז תחילת ההתאוששות הגלובאלית והכסף הגדיל לעשות והמריא ב-400% באותה התקופה. סביבת הריבית הריאלית השלילית וטריליוני דולרים שהודפסו, סייעו בידי הספקולנטים לנפח את תמחור החשש מהשתוללות אינפלציונית קרובה.
צניחה בהיקף 25% במחיר החוזה על הכסף בסוף השבוע שעבר, לצד ירידה בשיעור 12% במחיר הנפט, 10% במחירי הגרעינים ו-5% בזהב, מעמידה באור הזרקורים את התמחור המנופח בשוק הסחורות, ועשויה לסמן את נקודת הפיצוץ.
בלתי אפשרי לקבוע מחיר הוגן לסחורה, כיוון שלא קיים מודל שיוכל לחזות נאמנה את הביקושים בעתיד. כל שעומד לרשותנו הם רמות שיווי המשקל בעבר, קצב עליית המחיר ההיסטורי ותנאי המאקרו כלכלה הנוכחיים שיוצרים את הסנטימנט בטווח הקצר. התבוננות על כל אלה מלמדת על תמחור מוגזם בנקודת הזמן הזו, ויש להניח שהבועה תתפוצץ, אם לא היום אז מחר.
אפיקים נוספים בסיכון
מי שימנע מחשיפה למחיר הסחורות לא יפגע במישרין כשהטרנד השלילי יתפוס תאוצה, אך לא די בכך. מחירי הסחורות נקובים בדולר ומהטעם הזה ירידה במחירן תביא לחיזוק השטר הירוק מול סל המטבעות. צניחה במחירי הסחורות עשויה לדרדר את האירו בכ-10% נוספים עד לרמת שיווי משקל של 1.3 דולר לאירו, בהמשך למהלך של 3.3% שהתרחש כבר בסוף השבוע החולף.
המתאם החזק הקיים בין מחירי הסחורות לשווי שוק החברות בענף הדשנים, צריך להדליק נורת אזהרה עבור המשקיעים במניותיהן. צניחה בשיעור 60% במחיר התירס ביולי 2008 הפילה את מחיר האשלג בשיעור דומה, מרמת שיא היסטורי שטיפס עד אלף דולר לטון. מניית כי"ל איבדה באותו מהלך שלושה רבעים מערכה בתוך 5 חודשים בלבד.
ובכל זאת ראוי לציין כי עליית מחיר התירס בחזרה לרמות הבועה של 2008 לא משכה אחריה את מחיר האשלג, אשר נותר יציב ברמת השפל מאז ולא התאושש. על כן לירידה עתידית במחיר הגרעינים תהיה השפעה מתונה הרבה יותר מבעבר על מניותיהן של חברות הדשנים.
השקעה בסחורות אינה מניבה למשקיע דיבידנד או ריבית, ועל כן מדובר בהימור בלבד שתוחלת הרווח הגלומה בו אינה גבוהה משיעור האינפלציה בזמן הארוך, כשהתנודתיות לעומת זאת היא עצומה בעקבות פעילותם החופשית של ספקולנטים והעדר כלים לקביעת מחיר הוגן. בנקודת הזמן הזו על אחת כמה וכמה, מוטב למזער חשיפה לסחורות ונגזריהן.
- אלדר גנזל הוא מנכ"ל אסטרטג בית השקעות
- eldar@astrateginvest.co.il
- האמור אינו מהווה המלצה לרכישה, החזקה או מכירה של נכסים פיננסיים כלשהם והעושה זאת פועל על דעתו בלבד