העימות החריף בין ד"ר ליאורה מרידור, יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל-אביב, לחבר הנאמנים בראשות רוברט גולדברג, הוביל להתפטרותה של מרידור מהוועד המנהל בספטמבר האחרון.
לאורכו של המאבק עלו כמה טענות ביחס להתנהלות הוועד, וביניהן תהליך קבלת ההחלטה על הדחתו של נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל, מכירת תיק ההשקעות של האוניברסיטה ומעורבותו של היזם אלפרד אקירוב במכרז על בניית המעונות החדשים באוניברסיטה.
המבקר בדק את הטענות הללו ומצא כי הוועד המנהל באוניברסיטת תל-אביב התחזק מאוד בשנים האחרונות, ומכיוון שמספר חבריו צומצם, עלה כוחו של כל אחד מהם. ועם זאת, סמכויותיו אינן מוגדרות במדויק, וכתוצאה מכך הוא פועל ללא פיקוח נאות.
יתרה מזאת, המינויים לוועד המנהל נעשים ללא תיעוד מסודר ומתבססים במידה רבה על קשרים אישיים. כתוצאה מכך, הוועד הומוגני מדי, וכל חבריו, למעט אחד, מגיעים מהמגזר העסקי.
כך התקבל המינוי של ד"ר ליאורה מרידור ללא בחינת מועמדים נוספים, ובמקרה של בחירת נציגי הציבור ד"ר שוקי גלייטמן ופרופ' בולסלב גולדמן הייתה להם היכרות רבת שנים עם מרידור ולגולדמן קשרים חברתיים קודמים עם אקירוב.
"מערכת קשרים כזו יכולה לשמש בסיס לשיתוף-פעולה בין חברי הוועד המנהל ואף לייעל את עבודתו, אך במקרים מסוימים עלולה לסכל דיאלוג פורה", כתב המבקר.
אחת הפרשות שנבדקו על-ידי המבקר היא פרויקט המעונות, שהיה מעורב בו אקירוב, חבר בוועד המנהל של האוניברסיטה. אקירוב ניהל את המשא-ומתן עם חברת שיכון עובדים שנבחרה לבנות את מעונות הסטודנטים. לדברי המבקר, היה בכך טעם לפגם מאחר שהוא בעל אינטרס בתחום. חברת סולל בונה, חברה-בת אחרת של שיכון עובדים (שיכון ובינוי נדל"ן כיום), בנתה באותו זמן פרויקט אחר בעבור אקירוב.
המבקר לא מצא עדות לכך שאקירוב פעל לקידום אינטרס אישי מסוים או נגד טובת האוניברסיטה, אך הוא מתאר מספר מקרים שבהם לא העביר לוועד המנהל נתונים ומסמכים חשובים לבחינה ולפיקוח.
ההדחה של גליל
מי שהוטרד במיוחד מהקשרים בין אקירוב לשיכון עובדים הוא נשיא האוניברסיטה פרופ' צבי גליל, ואולם הוועד המנהל לא שעה לאזהרותיו על חשש לניגוד עניינים. עם או בלי קשר לכך, ב-2009 התכנס הוועד והחליט פה-אחד כי על גליל להתפטר.
מבקר המדינה מצא כמה וכמה ליקויים באופן שבו נוהלה הישיבה שבה התקבלה ההחלטה: הדיון התנהל אחרי שהסתיימה הישיבה הרשמית ומספר משתתפים יצאו מהחדר; מרידור לא דיווחה לחבר הנאמנים והסנאט על כוונתה להוביל מהלך כזה באותה ישיבה; ובהצבעה השתתפו גולדמן וגלייטמן, המקורבים למרידור, אף שנכנסו לתפקידם זמן קצר בלבד קודם לכן.
המכירה של מרידור
נושא נוסף שעורר את קצפו של חבר הנאמנים על מרידור היה פרשת מכירת תיק ההשקעות של האוניברסיטה ב-2009, רגע לפני העליות הגדולות בבורסה. המהלך הזה, להערכת גורמים שעמם התייעץ המבקר, עלה לאוניברסיטה ברווח תיאורטי של 70 מיליון שקל על 1.9 מיליארד השקלים שמנהל הוועד.
העילה להחלטה הייתה רצון לצמצם את חוסר הוודאות ולהעביר את הכספים לאפיקים סולידיים יותר בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי. המבקר מצא כי לא תועדה החלטה כזאת של ההנהלה, ובמסמכים שהוצגו לוועד לא נכללו פרטים חשובים לקבלת ההחלטה, ולא הוצגו חלופות. כמו כן, בעוד ועדת ההשקעות דחתה את החלטתה, מימש סמנכ"ל הכספים באישור מרידור את כל התיק. בעקבות זאת התפטרו חברי ועדת ההשקעות.
שני המהלכים, הדחת גליל ומכירת תיק ההשקעות, עוררו סערה באוניברסיטה. חבר הנאמנים בראשות רוברט גולדברג תמך בגליל ופעל להדחת מרידור, ולאחר מכן הסכים בהליך גישור כי מרידור תישאר בתפקיד אך סמכויות הוועד המנהל יצומצמו וסמכויות חבר הנאמנים יורחבו. ב-2010 פרשה מרידור מתפקידה, אחרי שנה וחצי בלבד.