ההעלאה העתידית של מס הדלק בוטלה בספין שיעלה ביוקר

בשבוע שעבר אישרה ועדת הכספים את "העסקה" עם האוצר לביטול ההעלאה המתוכננת של הבלו על הדלק בתחילת 2012, בתמורה לדחייה בהפחתת מס החברות ומס ההכנסה. בעבר כבר ראינו לא מעט "דילים" כאלה, שנסגרו מראש מאחורי הקלעים. גם הפעם היה לשני הצדדים אינטרס משותף ומיידי "לרדת מהעץ" הגבוה ולהרגיע את הלחץ הציבורי האינטנסיבי שנוצר בשטח סביב מחיר הבנזין. החשש הגדול, כפי שניתן היה להבין מפרוטוקול הישיבה, היה תוצאות הרות אסון כגון אובדן תמיכה אלקטורלית בנבחרי הציבור ובממשלה.

ההתמכרות למסים העקיפים

כמקובל בדילים כאלה, מדובר בעיקר במסך עשן. האוצר "ויתר" (זמנית) על מהלך של העלאת מיסוי שטרם התרחש, ושמר לעצמו את כל האופציות לסגור בעתיד הקרוב את "החור" התקציבי שנוצר באמצעות מהלכי מיסוי אחרים, בתקווה שאלה יקבלו פחות תהודה ציבורית. מנגד, ועדת הכספים, שכמה וכמה מחבריה (כולל העומד בראשה) הצביעו רק לפני חודשים ספורים בעד אישור חוק ההסדרים, שבתוכו נכללה העלאת הבלו העתידית, שבוטלה כעת, הצטיירה בתור "מגינת העם וההמונים".

והציבור? הוא קיבל את הציפור שטרם ניצודה. המחיר האסטרונומי של הדלק בתחנות לא השתנה באגורה בעקבות הדיל וגם לא גובה הבלו הקיים, שבגללו נוצר מלכתחילה הלחץ הציבורי. למעשה, רוב הציבור כלל לא היה מודע להעלאת הבלו המתוכננת לתחילת 2012 שבוטלה. ואם להאמין לפרוטוקול הישיבה, אפילו חלק מחברי הכנסת, שהצביעו בעד המהלך הזה בחוק ההסדרים, לא היו מודעים לו. אבל עם התוצאות קשה להתווכח. עובדה שדעת הקהל נרגעה בינתיים. הספין הפוליטי הוכיח את עצמו כיעיל להפליא.

הדבר המדאיג ביותר שעולה מפרוטוקול הישיבה, הוא עוצמת ה"התמכרות" של המדינה למסים העקיפים ולמסים משוק הרכב והתחבורה בפרט. נציגת מינהל הכנסות המדינה, שנכחה בישיבה, הסבירה את העיקרון באריכות, אולם השורה התחתונה שלה הייתה ברורה: לאוצר יש בעיה של פערים בין הגבייה החזויה של המסים הישירים לבין הגבייה בפועל.

התקבולים מהמסים הישירים הם גורם הפכפך שמשתנה בהתאם להיקף הפעילות הכלכלית במשק, בהתאם לכמות "תכנוני המס", העלמות המס - שהיא ספורט ישראלי ידוע - ולשיטות ההתחמקות מתשלום של החייבים. לעומת זאת, מסים עקיפים דוגמת הבלו על הדלק, מס הקנייה על מכוניות פרטיות, אגרות וכדומה, הן בבחינת "כסף בכיס". הגבייה שלהם מתבצעת "על המקום", והם כלי אידיאלי לסגירת חורים תקציביים. הדבר מסביר מדוע ישראל ממוקמת במקום גבוה מאוד מעל הממוצע בין מדינות ה-OECD בכל הנוגע לגובה המסים העקיפים ומתחת לממוצע במסים ישירים.

הדיל על הדלק צריך להדאיג מאוד למי שחושב על הטווח הארוך. האוצר החליף "הכנסה עתידית בטוחה" של כ-1.5 עד 2 מיליארד שקל בהכנסה "תיאורטית" בגובה מקביל או נמוך יותר, והמשמעות היא "חור" עתידי לא מבוטל בתקציב, שבמהרה יימצאו שיטות יצירתיות לסגור אותו. איך הוא ייסגר? הרמזים כבר נמצאים על פני השטח.

העלאת המס הירוק: דורכים על הקטנים

בשבוע שעבר כתבנו כאן על תוכנית האוצר "לעדכן את מדרגות המס הירוק" על רכב בסוף השנה, ולפיה יוקטנו ההטבות במס הניתנות לרכב לפי דרגת הזיהום שלו. בעקבות זאת קיבלנו הרבה תגובות מופתעות שהעידו על כך שהשוק אינו מוכן למהלך כזה.

אבל האמת היא שאין מקום להפתעה. הצעד כלול בחוק ההסדרים של 2012-2011 - אותו חוק שהסתיר בתוכו את ה"מוקש" של העלאת הבלו - ויש לו אפילו תג מחיר: הוא אמור להכניס למדינה כ-300 מיליון שקל. ולמה "אמור"? סיבה ראשונה: כי הוא תוכנן עוד לפני הוויתור על העלאת הבלו. לפיכך יש לאוצר כעת סיבה כפולה ומכופלת להשתמש בו לסגירת חורים. הסיבה השנייה היא שעל סמך ניסיון העבר, תוספת הגבייה בפועל ממהלכים של העלאת מיסוי בשוק הרכב תמיד גדולה הרבה מהמתוכנן. לא נופתע אם 300 מיליון שקל החזויים יהפכו לחצי מיליארד שקל, או אפילו ל-800 מיליון, אם תהיה שנה טובה במיוחד בשוק הרכב.

עדכון המיסוי הירוק צפוי להתבצע בצורה של "עדכון טכני" של הנוסחה השרירותית והמסובכת לחישוב הפליטה, שהיא כמובן המצאה ישראלית מקורית, ולפיה נקבע "הציון הירוק" במקור. אם רכב מדורג כיום ברמת זיהום מסוימת ולפיכך זכאי לזיכוי מס בגודל נתון, הרי שמתחילת 2012 הוא יצטרך להיות הרבה יותר "נקי" כדי לקבל את זיכוי באותו גובה. מכיוון שיצרני הרכב בעולם לא פועלים לפי לוח הזמנים של האוצר, הסיכוי שהם יתאימו את המנועים שלהם לדרישות המחמירות יותר הוא קלוש. לפיכך, המשמעות המעשית היא שאותו רכב יקבל בעוד חצי שנה זיכוי "ירוק" נמוך הרבה יותר.

מנקודת המבט של האוצר יש להגדלת הגבייה בשיטה הזו גם יתרונות וגם חסרונות. היתרון הוא שלא מדובר בהעלאת רשמית ופומבית של מס הקנייה, אלא בהקטנה של "הטבת מס" כמעט סמויה מעיני הציבור.

האוצר גם יכול למצוא צידוק סביבתי בנוסח: "החמרנו את דרישות הזיהום כדי לעודד יבואני רכב להביא רכב עוד יותר נקי. עובדה: זה עבד בעבר".

אבל למהלך יש חיסרון משמעותי, שהוא השפעה רגרסיבית ואנטי חברתית על שוק הרכב: כמו שבזמנו מהלך המיסוי הירוק היטיב עם כלי הרכב הקטנים והזולים ופגע (יחסית) בבעלי כלי הרכב הגדולים והמזהמים - מה שסייע לאוצר לכנות בזמנו את המיסוי הירוק בשם המבריק והקליט "מס ג'יפים", הקטנת המיסוי הירוק תפגע קודם כל בכלי הרכב הזולים והעממיים ביותר, שהם הנהנים הגדולים מהמס הירוק - וכמעט לא תשפיע על מחירי רכבי היוקרה, על הג'יפים ועל כלי הרכב המזהמים ביותר.

במילים אחרות, אפשר לצפות להתייקרות משמעותית, עד כדי 10% ויותר, במחירים של הפלח העממי ביותר של שוק הרכב. מנגד, צפויה התייקרות קלה של אלפי שקלים בודדים במחירי המשפחתיות הקטנות והרגילות, ושום השפעה על המחיר של כלי הרכב היקרים והמזהמים.

איך יצליח האוצר "לכבס" את העיוות החברתי הזה? אם לשפוט על-פי האפקטיביות שבה "כובסה" העלאת המיסוי על דלק בכנסת, אפשר לסמוך שיימצא ספין מקורי.

מצלמות המהירות: עוד מיליארד של הכנסות

כבר אמרנו שאפיקי המס האפקטיביים ביותר הם אלה שהציבור לא מודע להם, או לפחות לא יכול להציג כנגדם טיעונים ציבוריים בעלי משקל. לפיכך, לרשימת הצעדים העתידיים של "סגירת החורים" בהכנסות אפשר בהחלט להוסיף את מערכת מצלמות המהירות החדשה והממוחשבת שתתחיל לפעול על רבים מכבישי ישראל בתוך מספר שבועות.

לא הצלחנו להשיג עד היום שום הערכה רשמית של האוצר לגבי היקף ההכנסות הצפויות מהפעלת המערכת. אבל אפשר להסתמך על כמה מקורות חיצוניים.

כך, למשל, דו"ח מינהל הכנסות המדינה האחרון שפורסם (2008) מפרט את הגבייה מאגרות ומקנסות של המשטרה. באותה שנה הסתכמה הגבייה הזו בכ-235 מיליון שקל. אנחנו יודעים שהתנובה של הפעלת המערכת החדשה צפויה להיות כ-300 אלף דוחות בשנה - כמעט פי שלושה מהממוצע עד כה.

לזה אפשר להוסיף מערכת גבייה הרבה יותר יעילה, שכוללת הפקה מהירה מאוד של הדוחות, תוך פחות משבועיים בבית "הלקוח", את התגבור של מערכת בתי הדין לתעבורה, ועוד כמה אלמנטים חדשים של גבייה אגרסיבית, שלבטח עוד ייחשפו.

בחישוב גס אפשר להגיע בקלות לתוספת של מאות מיליוני שקלים בשנה להכנסות המדינה מרכב בזכות המערכת הזו לבדה.

גם כאן מדובר במס מכובס. הטיעון היעיל ביותר שישתיק את הזעם הציבורי יהיה "מי שרוצה להימנע מקנס שייסע כחוק". אבל אם לשפוט מהריב המוקדם של כמה גופים ציבוריים וממשלתיים על קבלת הדיבידנדים העתידיים מ"ביצי הזהב", שאמורה המערכת החדשה להטיל, ועל הגדלת התקנים בבתי המשפט לתעבורה לקראת הפעלת המערכת, ברור שאף אחד במסדרונות השלטון לא באמת מאמין שהמערכת תקטין את כמות הדוחות. נהפוך הוא.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מודל המיסוי הירוק חייב להיות דינמי ולהתעדכן בהתאם לשיפורים הטכנולוגים בעולם. לטעמנו, באמצעות התאמת המודל ובחינתו מעת לעת, ניתן יהיה לתמרץ באמצעות הטבות המס יבוא של כלי רכב יותר נקיים, כפי שנעשה עד היום מתחילת הרפורמה למיסוי ירוק"