יום המילואים המקופחים (עדיין)

המשפט "יש עוד הרבה מה לעשות" מזוהה אצלי עם מאמני כדורגל. לא משנה מה התוצאה, אם ניצחו או הפסידו - "יש עוד הרבה מה לעשות". אפשר בהחלט להבין את זה, כי אם אין מה לעשות, אז לא צריך אותם, ואפשר לחסוך את משכורותיהם.

אני מייחל לשמוע מאמן שאומר אתם יודעים מה, בקבוצה שלי כבר אין מה לעשות, היא לא תהיה יותר טובה או גרועה ממה שהיא. אני חושב, אגב, שפפ גווארדיולה, מאמן ברצלונה, יכול כבר להגיד שבקבוצתו מספיק טובה כמו שהיא.

בסך הכל מרוצים

נזכרתי בזה כאשר שמעתי היום חברי כנסת חוגגים את יום המילואים בדרך שהם יודעים הכי טוב: דיבורים. בסך הכל הם נשמעו מרוצים, ללא הבדל קואליציה או אופוזיציה.

לפני כשנה עבר חוק המילואים, ששיפר את תנאי המשרתים, וזה גורם נחת לחברי הכנסת שחלקם, לא רבים, בעצמם משרתים במילואים. אבל רובם ככולם, וכולם כרובם, חוזרים על המנטרה: "יש עוד הרבה מה לעשות".

אחרי 65 שנות מילואים יש עוד הרבה מה לעשות? מה שאומר שהרבה לא נעשה עד כה? כדאי להזכיר שגם חוק המילואים לא התקבל כדבר מובן מאליו, היה צורך ב"מרד" של כמה מג"דים אמיצים. לפני כן זה לא היה מובן מאליו למחוקקים שאנשי המילואים מקופחים בצורה משוועת, עד כדי פגיעה של ממש ברמת החיים שלהם ושל משפחותיהם. היה צורך להיאבק אפילו על דבר מובן מאליו, כמו ביטוח חיים, דוגמת זה ממנו נהנים אנשי הקבע.

באותו מאבק הודגש מה שהיה ידוע, אבל לא כל כך מדובר: במשך השנים דאגו קציני הקבע, העומדים בראש הצבא, הרבה יותר לעצמם מאשר למילואימניקים. תנאי שירותם של אנשי הקבע, במיוחד הבכירים שבהם, הלכו והשתפרו, בעוד שחיילי המילואים דרכו במקום.

עוגן הביטחון הלאומי

המצב הזה זעק לשמיים, מכיוון שאם בכלל, אז צריך לתת עדיפות למילואימניקים על אנשי הקבע. למה? - כי לוחמי המילואים הם מתנדבים; כי הם מסכנים את עצמם לא פחות מלוחמי הקבע; וכי על-ידי הליכה למילואים הם פוגעים לעתים קרובות במצבם הכלכלי, עד כדי אובדן מקום עבודה.

לגבי אנשי הקבע לא אומרים ש"יש עוד הרבה מה לעשות". כנראה כי אין. הם מסודרים. העובדה שזה לא המצב עם משרתי המילואים היא די מתסכלת. אחרי הכל, הם העוגן החזק ביותר של הביטחון הלאומי, הם ברובם באמת מלח הארץ.

אז אם כבר החליטו לעשות מחווה של יום מילואים בכנסת, כדאי שבעוד שנה יוכלו המילואימניקים לומר: "אתם יודעים מה? - כל, או רוב, מה שהיה צריך להעשות, אכן נעשה".

אוי כמה שהם אוהבים ...

אם תמונה אחת שווה אלף מלים, כמה שוות, במונחים פסיכולוגיים, התמונות מוושינגטון של בנימין ושרה נתניהו בוושינגטון?