World Economic Forum, גוף עולמי יוקרתי, מפרסם אחת לשנה את פרסום "הדגל" שלו - הדוח השנתי על התחרותיות העולמית. המחקר מגדיר את המושג תחרותיות כיעילות כלכלית (כפי שתורת הכלכלה מגדירה תחרות), הדוחפת לייצור יעיל ומעודדת פריון ועלייה בהכנסות ובתוצר.
על-פי מסקנות הדוח ל-2011, ישראל נמצאת במקום מכובד ביותר ברמת התחרותיות - 24 מתוך 139 מדינות. לפני אירלנד, ספרד, פורטוגל ואיטליה - מדינות מפותחות מאתנו, על-פי רמת התוצר לנפש. יתרה מכך, מתוך 27 מדינות המהוות את השוק האירופי המשותף, ב-17 מהן התחרותיות נמוכה מזו שבישראל, מדינה קטנה ומבודדת. זו ללא ספק תעודת הצטיינות לכלכלת ישראל בנושא התחרותיות.
מדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי מתבסס על כ-110 משתנים שונים, מהם כ-35 נתונים סטטיסטיים-כלכליים רשמיים, כגון תוצר מקומי גולמי, אוכלוסייה, השכלה, ייצוא והשקעות. השאר הם סקרי דעת קהל, שנעשו בקרב כ-90 מנהלים, בכל אחת מהמדינות בנפרד. סקרים אלו בעייתיים, והאפשרות שלהם להטות תוצאות, הנוגעות למשתנה מסוים, גדולה.
לכן, חשיבותו של משתנה בודד, אשר נאמד באמצעות סקר, אינה גבוהה (ועלולה אף להיות מופרכת), ואולם שקלול כל 110 המשתנים יחד מאפשר לפורום ליצור מדד תחרותיות כולל, בעל אמינות ומהימנות סטטיסטית גבוהה.
"מדד הדומיננטיות" וחוסר הרלוונטיות שלו
בין 110 הגורמים המשפיעים על מדד התחרותיות של הפורום, אשר נאמדים באמצעות סקרי המנהלים, מצוי גורם המכונה "Market Dominance", שמשמעותו קיומה, או היעדרה, של דומיננטיות קבוצות עסקים בשוק. על-פי מדד זה, ישראל ממוקמת ב-2011 רק במקום ה-117. בארץ יש שמפרשים משתנה זה כמדד לרמת הריכוזיות הכללית. אם תוצאת הסקר נכונה, ייתכן שהמצב חמור. אם לאו, זו הכתמת-שווא של הכלכלה הישראלית. לכן ראוי להתייחס אליו בצורה המקצועית ביותר, כדי להחליט אם זהו "דגל שחור", או פירוש מוטעה ומטעה, שרצוי שייקבר "קבורת חמור".
בחינה מקיפה שערכנו מעלה כי סטטיסטית וכלכלית, תוצאת הסקר בשאלת הדומיננטיות בשווקים מעוותת, אינה מייצגת, בעלת שונות גדולה ואמינות נמוכה, ואין לפרסמה בנפרד כעומדת בפני עצמה. להלן 4 סיבות מקצועיות, ועוד אחת, המהווה סיכום ציני, מדוע יש לקוברו.
א. אין בסיס מדידה משותף:
מדד כלכלי השוואתי הינו מדד "מתוקנן" למכנה מדידה משותף בין המדינות השונות. כך, למשל, גודלו של המשק נמדד לפי התוצר, כשהוא מתוקנן במדד כוח הקנייה; רמת חיים נמדדת בתקנון התוצר למספר הנפשות (תוצר לנפש). את מדד הדומיננטיות הנ"ל לא תיקננו, לא לגודל האוכלוסייה ולא לגודל הכלכלה. מיקומה של ישראל הוא 83 באוכלוסייה, ו-50 בגודל השוק. לכן, אין אפשרות להשוות את רמת הדומיננטיות בישראל הקטנה לזו שבמשקים ענקיים.
ב. תוצאות אבסורדיות:
לפיכך, הואיל ולמדד אין תקפות סטטיסטית השוואתית כמשתנה עצמאי, קריאת תוצאותיו עלולה להביא למסקנות מטופשות. למשל, ישראל, במקום 117, נמצאת במצב גרוע יותר ממצרים, אתיופיה, איראן, פקיסטן, אלג'יריה וניגריה - מדינות דיקטטוריות, עם משטרים של שוחד, שחיתות ורצח, שבהן השליט עושה כרצונו. אין ספק שזה אבסורד בכל קנה מידה.
ג. תנודתיות קיצונית ולא הגיונית (שונות עצומה):
ב-3 השנים האחרונות השתנו התוצאות באופן קיצוני, למרות שבתקופה זו לא קרה שום דבר דרמטי במשק הישראלי, או בעולם, שיכול להסביר זאת. ב-2008 ישראל דורגה במקום ה-83 מ-134 מדינות. שונות כל כך גדולה של התוצאות, כאשר לא קרה מאורע מהותי שיסביר אותה, מצביעה, כאמור, על חוסר האמינות של המדד.
ד. אי רלוונטיות, העדר השפעה על התחרותיות:
כאמור, ישראל דורגה ב-2008 במקום ה-23 במדד התחרותיות, ובמקום ה-24 ב-2011. סטטיסטית, זהו אותו מקום יחסי. כלומר, השינוי הקיצוני במיקום ישראל במדד הדומיננטיות (ממקום 83 ל-117) לא השפיע על מיקומה היחסי של ישראל במדד התחרותיות. מכאן שגם לפי הנוסחאות המתמטיות של המודל אין למדד הדומיננטיות השפעה על התחרותיות.
ה. הסיכום הציני:
ראייה כוללת של תוצאות סקר הדומיננטיות בשווקים בין המדינות השונות צריכה הייתה לגרור למסקנה הפוכה: "דומיננטיות גדולה בשווקים (שיש המפרשים אותה כריכוזיות) תורמת לתחרותיות גבוהה". הרי אין ספק שמקום 117 בשאלת הדומיננטיות בשווקים מייצג ריכוזיות "שיא". הציפייה מריכוזיות כה גבוהה היא פגיעה קשה מאוד בתחרותיות. דא עקא, ישראל עומדת במדד התחרותיות במקום ה-24. כלומר, "שיא" בריכוזיות מזוהה עם רמת תחרותיות מהגבוהות בעולם.
הואיל ומסקנה זו סותרת באופן מלא את ההיגיון הכלכלי, ברור שיש לבדוק בקפידה את אמינות הסקר.
היעדרה של ריכוזיות עודפת
נושא הריכוזיות הכללית הינו "נושא חם" בסדר היום הישראלי כיום. העיתונות הכלכלית עוסקת בו באינטנסיביות רבה זה שנתיים בקירוב, וממשלת ישראל נדרשה לנושא באמצעות ועדה מקצועית. עם זאת, ועדה מקצועית זו הוגדרה במפורש כוועדה להגברת התחרותיות במשק, שכן נקודת המוצא הכלכלית היא כי תחרותיות היא הדבר המרכזי להבטחת היעילות הכלכלית.
הוועדה זימנה אליה מגוון נציגים, מומחים כלכליים ורגולטורים לשעבר. כך הוזמנתי גם אני להעיד על עבודת מחקר מקיפה ביותר, שעשתה "מודלים כלכליים" בנושא הריכוזיות (עבודת מחקר מקיפה, שנעשתה במימון קבוצת אי.די.בי). עבודה זו הוצגה בתקשורת, ונשלחה לכל חברי הוועדה ומקבלי ההחלטות במשק. המסקנה שלנו היא שאין בישראל ריכוזיות עודפת יחסית לגודלו של המשק. גם לא נמצאה כל הוכחה לכך שהריכוזיות הכללית פוגעת בתחרותיות במשק.
בין העדים הנוספים בוועדה הופיע גם עו"ד דרור שטרום, שמסר נייר עמדה על העבודה שלנו. אנו מצרים על סגנונו הגס (וקיבלנו משטרום את התייחסותו, המצורפת בזאת). בנייר העמדה של שטרום 13 סעיפים, המתייחסים כולם להיבט שולי וטפל בעבודה שלנו בהיבט של ריכוזיות ענפית. נענה עליהם ונראה, שמרבית ההבדלים נובעים מטעויות אינטרפרטציה של שטרום את תוצאות העבודה שלנו.
ואולם בסעיף אחד בנייר העמדה של שטרום שהוא "ליבת" הנושא - השפעת הריכוזיות הכללית על התחרותיות במשק - מתברר ששטרום טעה באופן התייחסותו לדוח התחרותיות של "הפורום הכלכלי העולמי". מאמר זה מראה בצורה מפורטת את תוצאות הניתוח הכלכלי-סטטיסטי של הסקר שנעשה על הדומיננטיות של קבוצות עסקים בישראל, ובכך מהווה תשובה מלאה ומקצועית לביקורת של שטרום על אי הצגת תוצאות של סקר שולי ומטעה מתוך דוח התחרותית של הפורום.
ד"ר יעקב שיינין הוא מנכ"ל מודלים כלכליים