המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות פרסם אתמול (ה') את דו"ח מדדי האיכות לשנים 2007-2009, שאמור לספק הצצה אל איכות הטיפול הרפואי הניתן במרפאות קופות החולים בישראל. הדו"ח מגלה את שיעור ההיענות של נשים וגברים לביצוע בדיקות מוקדמות לגילוי סרטן (השד או המעי הגס), שיעור הבדיקות שמבצעים הרופאים למדידת לחץ דם גבוה, שיעור חולי הסוכרת בישראל ושיעור הנבדקים לגילוי המחלה, שיעור חולי האסתמה, אופן השימוש בתרופות בקרב חולי לב ועוד. כל אלה אמורים לספק אינדיקציה על מצבה של ישראל ביחס לעולם.
היתרון של הדו"ח הוא שהוא מתבסס על נתוני אמת שהתקבלו מקופות החולים, ולכן אינו מבוסס על מדגם אלא כולל כמעט את כל אוכלוסיית ישראל - למעט חיילים.
אחת המסקנות שעולות מהדו"ח הזה, במיוחד אם מצליבים אותו עם נתונים בינלאומיים, הוא שמצב הבריאות שלנו, איך נאמר - בסך הכול טוב מאוד. נכון, חסרים רופאים, חסרות אחיות, הפער בין פריפריה למרכז גדול מדי, הכול נכון. אבל לפי אותם מדדים, שאי אפשר לבטל את החשיבות שלהם, המערכת שלנו מתפקדת טוב.
לא כל המערכת: הדו"ח אינו מתייחס לבתי החולים ולתנאי האשפוז הירודים, שהביאו למותם של 1,500 מאושפזים בשנת 2010 כתוצאה מזיהום, כפי שהתבשרנו רק אתמול. הדו"ח הזה נוגע אך ורק לרפואה בקהילה, כלומר לזו הניתנת במסגרת קופות החולים. זוהי עוד עדות לכך שהמודל הישראלי של קופות חולים הוא מודל טוב ביסודו, שבו למבוטח הישראלי יש "אבא ואמא" עם כתובת ברורה, במקום אוסף של מרפאות עצמאיות שאינן קשורות אחת לשנייה כפי שנהוג במודלים אחרים שקיימים בעולם.
המסקנה החד משמעית של מחברי הדו"ח היא שנמשכת מגמת השיפור במרבית המדדים שנבדקו. חל גידול מרשים במספר המתחסנים כנגד שפעת מקרב קבוצות הסיכון למיניהן, הרופאים בקופות מבצעים יותר מדידה ותיעוד של השמנה בעיקר בקרב ילדים, וכך גם בנוגע לבדיקות לאיתור כולסטרול גבוה.
אולם באופן מאוד לא מפתיע, כשבודקים את מדדי האיכות בקרב אוכלוסייה ממעמד סוציו אקונומי נמוך מאוד (על פי ההגדרה בדו"ח מדובר במקבלי קצבאות), מגלים פערים לא מבוטלים. כך למשל, שיעור הנשים שביצעו בדיקת ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן השד עמד על 68.1%, לעומת 64% בלבד בקרב נשים הנתמכות על ידי קצבאות. שיעור רכישת התרופות למניעת התקפי אסתמה עמד על 80.9%, ואילו בקרב חולי האסתמה הנתמכים בקצבאות עמד השיעור על 72.8%.
הפער קובע, לא הממוצע
בדיוק בנקודה הזאת נכנסת לתמונה תוכנית מרשימה שמיושמת בשנתיים האחרונות בשירותי בריאות כללית. "ברפואה הקלינית יש כל הזמן מוטיבציה לשפר את הממוצע, אבל אנחנו החלטנו להתמקד בסגירת הפער", מספר ד"ר רן בליצר, מנהל מחלקת תכנון מדיניות בריאות בכללית ומי שריכז את הייזום והפיתוח של התוכנית.
בקופה איתרו 55 מרפאות שמאופיינות במטופלים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ובהן נמצאו שיעורים נמוכים באופן דרמטי בשבעה "מדדים קשים" כמו ביצוע של בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, טיפול באנמיה בתינוקות, יתר לחץ דם ועוד. "זיהינו מתאם מובהק בין המצב הסוציו-אקונומי לבין תוצאות המדדים", מציין בליצר. באותן מרפאות מטופלים 400 אלף מבוטחים, שהם כ-10% ממבוטחי הקופה. להובלת השינוי התגייסו למאמץ כל ראשי המחוזות יחד עם בכירי הקופה, בהם הסמנכ"לית וראש חטיבת הקהילה ד"ר אורית יעקבסון, וכן המנכ"ל אלי דפס.
במרפאות הממוקמות בשכונות חרדיות גויסו רבניות כדי לשכנע נשים לבצע בדיקת ממוגרפיה, ובישובים ערביים פנה המופתי אל המתפללים וביקש שיתחסנו נגד שפעת. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל ככה זה עבד. יחד עם התאמת שעות פתיחת המרפאות לצרכי הקהילה, הרצאות בשפת אם למובילי דעה בקרב עולים חדשים, גיוס כוח אדם ועבודה אינטנסיבית עם הצוות הרפואי, התוצאות לא איחרו להגיע: 73% מהפער בין אותן 55 מרפאות לבין הממוצע במחוז הרלוונטי של כל מרפאה, נמחק בתוך שנתיים. במרפאה שנמצאת בישוב החרדי עמנואל קרה הלא יאומן: לא רק שהפער נמחק כליל, אלא שהתוצאות העדכניות ממארס 2011 הראו מדדים טובים יותר מאלה שנמצאו במחוז.
צניחה בשיעור האשפוזים
אף על פי שקשה לבחון בפרק זמן קצר של שנתיים השפעה ישירה של תוכנית כזו גם על נתוני תחלואה, בכללית מצאו השפעה מובהקת: עד ליישומה של התוכנית, המטופלים באותן 55 מרפאות אופיינו באשפוזים עודפים בשיעור של 8% מעל לממוצע בקופה. בתוך שנתיים, הפער הזה נמחק לחלוטין.
במערכת הבריאות יש מי שמרים גבה על המהירות שבה הושגו הנתונים הדרמטיים האלה, אבל ד"ר בליצר מבהיר כי הנתונים כבר פורסמו באחד מכתבי העת הנחשבים בעולם ולא ניתן לערער על האמינות שלהם, וכי מומחים ממדינות רבות הגיעו לארץ כדי להתרשם מההצלחה.
ד"ר בליצר אינו משלה את עצמו: פערים בין מרכז לפריפריה, ולא רק במובן של פריפריה גיאוגרפית, לא ניתן לסגור רק בזכות עבודת צוות מאומצת של קופת חולים. ולמרות זאת, הוא מצדו מפגין נחישות: "הפערים האלה לא נולדו בגללנו, הם תולדה של הזנחה מצד המדינה ושל הכנסות נמוכות. אבל אנחנו ארגון הבריאות הגדול ביותר בארץ, ואנחנו לא פטורים מלתת מענה למשהו שאמנם לא גרמנו לו, אבל בהחלט אנחנו יכולים לטפל בו".
בליצר גם לא שוכח לפרגן לאלה שבאמת אחראים לתוצאות: "בתוכנית כזו התוצאות הן לא הישגים של מנהלים אלא של אלפי עובדים שאכפת להם. הם רואים את החשיבות בפרויקט כזה והם מצליחים לגייס את המשאבים האישיים שלהם כדי לגרום לזה לקרות, כעבודה פרטנית מול מטופל-מטופל, מכל הלב".
