רחל פן - ילידת תל-אביב, 1952. עורכת, מתרגמת ובעלת הוצאת הספרים "פן הוצאה לאור". נשואה ואם לשלושה. "גדלתי במרכז תל-אביב הקטנה עם רדיו במקום טלוויזיה, חוף ים, סנדלים, קלאס וסטנגה, במקום מחשב", היא אומרת. "תל-אביב של פלאפל, אבטיח ואסקימו לימון במקום אוכל גורמה. ת"א של 'אלכס חולה אהבה', 'אסקימו לימון' ו'מציצים'".
למדה בבית הספר היסודי "שלמה המלך" (שלא קיים יותר), תיכון עירוני א' (במגמה ספרותית) ובאוניברסיטת תל-אביב (תואר שני בחוג לספרות כללית). תירגמה, בין היתר, מכתבי סלינג'ר, המינגוויי, ננסי יוסטון ותומאס מוראן. באמצע שנות ה-90 הקימה את "פן הוצאה לאור" שאותה היא מנהלת במשותף עם בעלה, אילן פן. בין היתר אחראית לתרגום והוצאה מחדש של כתבי המינגוויי, וירג'יניה וולף והשנה החלה במפעל תרגום והוצאה של כל כתבי גראהם גרין. הראשון בסדרה ייצא החודש לאור.
- איזה בית קפה אהוב עלייך במיוחד?
"אספרסו בר בהרצל פינת רוטשילד בת"א. מקום נחמד, טעים וללא יומרות. ובעולם? CAFE DE FLORE בפריז. על אף פלישת התיירים, איני יכולה לשבת שם בלי לחשוב על סארטר, פלובר ובני חבורתם. שם גם חתמתי על עסקת הרכישה לזכויות התרגום של כל כתבי המינגווויי (כמה סמלי!)".
- מה חסר לך במיוחד, בשדה הספרות הישראלי?
"חנויות פרטיות, בעיקר מן הסוג של 'תולעת ספרים' שעם הקפה שלהם והיחס החם אפשר לבלות שם שעות. אני מאוד מתגעגעת לתוכנית הטלוויזיה הנפלאה של אבירמה גולן. הייתי שמחה לתוכנית נוסח 'אפוסטרוף' שרצה בצרפת שנים רבות והיה לה קהל מעריצים לא קטן. אפשר בהחלט לערוך תוכניות יותר עממיות שיקרבו את הספרות אל הקהל הגדול - ראה מה עשתה התוכנית של אופרה ווינפרי באמריקה".
- מהם הספרים העבריים האחרונים שקראת ואהבת?
"כיוון שרוב הספרים שאנחנו מוציאים מתורגמים, איני מספיקה, לצערי, לקרוא ספרים עבריים במידה שהייתי רוצה. קראתי את 'ערבי טוב' של יורם קניוק שאותו אני מאוד אוהבת, את 'אל המקום שהרוח הולך' של חיים באר, שאיני מפספסת אף ספר שלו, ופעם שנייה את 'אשה בורחת מבשורה' של דויד גרוסמן שזו לדעתי פסגת יצירתו (וידו עוד נטויה)".
- איזה סופר מן העבר היית רוצה לפגוש לקפה?
"את עגנון החכם ואוהב הנשים (כן, כן. זו אינה רכילות, הדבר ברור ממכלול יצירתו). ואת אוסקר וויילד השנון שבטח היה משעשע אותי עד אין קץ".
- מיהם הסופרים האהובים עלייך בעולם, היום או בעבר?
"הרשימה ארוכה אבל אשתדל לתמצת: המינגוויי, סלינג'ר, קפקא, וירג'יניה וולף, אוסקר וויילד, גראהם גרין, ד.ה. לורנס, הרמן הסה, ויקטור הוגו, ד.ה. לורנס, גונתר גראס, דיקנס, סקוט פיצג'רלד, טוני מוריסון ואיאן מקיואן".
- מהו הספר האחרון שהרשים אותך?
"ספר שאנחנו עומדים להוציא בקרוב לאור ושמו 'הבגידה' - מרגש עד כאב".
- יש דעה רווחת, שהקוראים בישראל אינם אוהבים לקרוא סיפורים קצרים. למרות זאת, ההוצאה שלך ממשיכה להוציא קבצי סיפורים כאלה.
"נכון ונכון. הקוראים בעולם כולו, לא רק בישראל, מעדיפים רומן על פני קובץ סיפורים קצרים ואני חושבת שיש לכך שתי סיבות עיקריות. אחת, החוויות שספר אמור לספק הן איזושהי טרנספורמציה לעולם אחר וקשה מאוד לייצר 'עולם' בספר שאין בו רצף עלילתי, למרות שהמינגוויי עושה זאת מצוין לדעתי ב'סיפורי ניק אדמס', וגם שרווד אנדרסן ב'וויינסברג, אוהיו'. הם עושים זאת באמצעות דמות מרכזית שנוכחת בכל הסיפורים ומתפתחת במהלך הספר והעולם המתואר הוא עולמה שלה. אנדרסן גם משאיר אותנו בגבולותיה של עיירה אחת קטנה.
"שנית, בשל המבנה של סיפור קצר, הניסיון לספר סיפור שלם במסגרת טקסטואלית מצומצמת, נדרש מן הקורא מאמץ גדול יותר של השלמת פערים ואינטרפרטציה - בדומה לשירה. ולמרות זאת ישנו בארץ קהל שאוהב ויודע להעריך ספרות טובה והקבצים שהזכרתי הצליחו יפה מאוד".
- מה דעתך על התחזית, שתוך 4 שנים יותר אנשים יקראו ספרים אלקטרוניים, מספרים מודפסים?
"אני חושבת שהרבה מאוד אנשים יעברו למדיה האלקטרונית אבל איני בטוחה שמספרם יהיה רב מקוראי הספר המודפס".
- ספרי לי על הסדרות שהוצאתם לאור בשנים האחרונות: המינגוויי. וולף. עכשיו גראהם גרין.
"עד היום הוצאנו לאור תשעה ספרים של המינגוויי - כולם בתרגום חדש. בקרוב, במלאת 50 שנה למותו נוציא לאור ספר נוסף שלו, 'גן עדן' שיצא לאור רק בשנת 1986, 25 שנים לאחר מותו של הסופר. המינגוויי התחיל לעבוד עליו ב-1946 והמשיך עד יום מותו, כעבור 15 שנה. נראה שהוא לא ממש הצליח להתמודד עם פרסום 'חומרי הנפץ' המוסריים שהתמודד איתם בספר - משולש אהבה, התייחסות מגדרית, טרנסקסואליות.
"את וולף החלטנו להוציא לאור לאחר שגיליתי שאת רוב הספרים לא ניתן להשיג, למרות שוולף היא סופרת מודרנית ויש לה קהל מעריצים משלה, והיא נלמדת במסגרת תוכניות שונות של לימודי מגדר".
- ועכשיו גראהם גרין.
"כן, שוב, כמו בכל המקרים, מתוך חיבה שלי לסופר, מתוך האקטואליות שלו גם היום - בימים אלה יוצא בבריטניה סרט חדש, גרסה עדכנית ל'ברייטון רוק' ולמרות זאת ספר זה לא תורגם לעברית מעולם. אנחנו פותחים את הסדרה עם 'ברייטון רוק' כמובן ועוד רבים וטובים יבואו אחריו".
- מה היית משנה בלימודי הספרות בבתי הספר?
"הייתי מנסה לקרב את התלמידים הצעירים אל הספרות דרך זה שהייתי עורכת להם קודם כל היכרות עם הספרות העכשווית, בעיקר זו שכתובה בשפה שמובנת להם ורק אחר כך, כשיהיו בשלים לכך, מנסה להציג בפניהם מעט נכסי צאן ברזל".
- איפה את חולמת להיות בעוד עשר שנים?
"כאן, באותו מקום, עם מעט יותר זמן פנוי".