זוכרים את המשל על הצפרדע, שכאשר זרקו אותה למים רותחים היא קפצה החוצה, אך כאשר בישלו אותה בטמפרטורה שעלתה בהדרגה היא התבשלה עד שמתה? אין משל טוב מזה כדי להמחיש את מצב הצרכנים בארץ. ממעדן יופלה ועד מילקי - מחיר המוצרים האלה עומד לרוב על שקלים בודדים. ההתייקרויות מתבטאות בכמה אגורות.
הצרכנים לא חשו בעלייה ההדרגתית שחלה במחירי המוצרים לאורך זמן, ובטח לא עלה על דעתם שמדובר בהתייקרויות בשיעור 30%-40%. זה בדיוק מה שהכתיב את שיטת ההייקור של המחלבות: בכל פעם קצת.
הצרכנים, מצדם, צריכים להיות מסוגלים להצביע ברגליים: לקנות פחות מעדנים, ובמידת האפשר, לתמוך במחלבות קטנות. נאמנות היא אולי מפתח לזוגיות מוצלחת, אבל זו אחת התכונות הגרועות ביותר אצל צרכן. היא מערפלת את חושיו, משבשת את יכולת השיפוט שלו וסוללת את הדרך לכיס שלו.
ואם במדיניות של ערפול עסקינן, כדאי להסתכל בשבע עיניים על המתרחש בימים אלה בזירת הקוטג'. החרם המקורי אמור היה להתחיל רק מחר, אבל כרגע, כשיש כבר 105 אלף אוהדים בעמוד הפייסבוק שלו ודיווחים על ירידה של עשרות אחוזים במכירות, אפשר בהחלט להכתיר את המאבק הזה כמאבק הצרכני הראשון שהצליח לחולל שינוי אמיתי בתודעת הצרכנים.
משחק הורדות ידיים
עם זאת, אסור לשגות באשליה שהחרם הצליח. בפועל, לא רק שמחירו של הקוטג' עוד לא ירד (בלי להתייחס למבצעים שיש ברשתות השיווק), אלא שהמחלבות עדיין מתבצרות בעמדתן.
לא הועילו זעקות הצרכנים ולא הועילו מחאותיהן של רשתות השיווק - שתיקת המחלבות היא שתיקה רועמת שהצרכנים יכולים לפרש אותה רק באחת משתי דרכים: האחת היא הודאה באמיתות הטענות כלפיהן; והשנייה היא התנשאות, שלא לומר זלזול. אף אחת הפרשנויות לא עושה חסד עם ראשי המחלבות.
האם באמת חשבה עפרה שטראוס כי תנחם את הצרכנים בכמה מילות חרטה שאין מאחוריהן כוונה להוזיל מחירים? האם באמת הניחה זהבית כהן מתנובה שתפטור את עצמה מפתרון הבעיה באמצעות ראיון אחד לערוץ 2, שבו (כעבור לא פחות מ-10 ימי זעם) היא מתארת את המחאה כ"כואבת וצודקת"? ומה לגבי טרה, עד מתי היא תסתתר מאחורי שתי המחלבות הגדולות?
בפועל, המחלבות משחקות כעת עם הצרכנים ב"הורדת ידיים". הן מניחות שלא לעולם ימשכו הצרכנים את ידיהם ממדף הקוטג', כי כל מחאה דינה לדעוך. הן גם משקיעות מאמצים עצומים בהנמכת פרופיל המשבר, מתוך הנחה שככל שידברו עליו פחות, תתקבל בציבור תחושה שחלפה הסערה.
האתגר שמונח לפתחם של הצרכנים הוא גדול, משום שבניגוד לחברות העשירות המשלמות מיליונים ליועצי תקשורת שאמורים לחלץ אותן מהמשבר, הצרכנים מונהגים על-ידי קבוצה של אזרחים תמימים ללא תואר במינהל עסקים. מה שמניע אותם הוא אינטואיציה, זעם ורוח גבית חזקה מהציבור.
לכן, למעשה, דווקא עכשיו נכנסת המחאה לישורת האחרונה והקובעת - אם הלהבה תדעך, ירשמו לעצמן המחלבות סוג של ניצחון, גם אם תדמיתן תיפגע אנושות.