קו הגמר: הבוגרים הטריים של בתי-הספר לעיצוב מציגים

כמדי שנה, הקולקציות עוצבו על-פי מקורות השראה חופשיים מנקודת מבטו האישית של כל סטודנט. הפעם בלטה במיוחד העלייה במספר המעצבים שבחרו להקדיש את פרויקט הגמר שלהם ללבוש גברים. התוצאה כללה קולקציות מרשימות, בעלות אמירה מגובשת והרבה רעיונות מקוריים. הפינה לשיפוטכם

לראות: נלי מילב - סמינר הקיבוצים

"לראות" מאת הארלן אליסון הוא סיפור מדע בדיוני קצר שברוחו עוצבו התלבושות המציעות תרגום רעיוני ועיצובי של הספר. הפריטים עוצבו תוך שמירה על אפיונה הייחודי של כל דמות, ובניסיון ליצור שפה אחידה המקשרת בין כל פרטי הלבוש של הקולקציה.

בריחה: טל נחום - שנקר

פרויקט הבוחן באמצעות בגדים את סוגיות ההגירה והפליטים בעולם. על-פי נחום, לעתים בגלל העזיבה החפוזה, הפליט נושא את כל רכושו על גופו. הקולקציה מתבססת על עקרונות של ארעיות ואקלקטיות, תוך שימוש בא-סימטריה כביטוי להתלבשות מהירה ללא תשומת לב. הבדים עברו טיפולים כימיים, שטיפות חול, הדפסות וצביעות, ליצירת מראה שחוק ודהוי.

אפקט חממה: רננה קרבס - שנקר

הקולקציה המקורית והיפה הזו מבטאת, דרך זכוכית המגדלת של קרבס, את הסימביוזה ואת יחסי הגומלין בין תהליכי העיור והתיעוש, האדם והטבע. קרבס: "החדשנות של הקולקציה וייחודיותה אינם רק בעיצובים, אלא במיוחד בטקסטיל שפיתחתי, שיש להשקותו מדי כמה ימים; טקסטיל המורכב משילוב של בד אורגני וצמח הטחב הצומח עליו ומשתרג בו, טקסטיל מלבלב ו'ירוק' במלוא מובן המילה. למעשה, הצבעוניות של הקולקציה כולה, על מגוון גוניה וטעמיה, ירוקה אף היא: כל הצבעים הם טבעיים, והושגו באמצעות צמחי תבלין ותה. אני מקווה כי 'אפקט החממה' שלי יגביר את המודעות לאפקט החממה המסכן את עולמנו, ויניע את החברה, לקחת חלק באורח חיים אחר: טבעי יותר, אמיתי יותר ובר-קיימה".

לחן עממי: נועה וייס - בצלאל

מחקר על-אודות התפתחותה של תרבות מועדוני הזמר הים תיכוני בישראל הוליד את הקולקציה. באמצעות חיבורים אקלקטיים של צבעים וצורות, והנחתם זה על-גבי זה בשכבות, לצד ניסיון ליישב הרמוניה בתוך המתחים האלה, בוחנת הקולקציה את האופן שבו נוצרת תת-תרבות המזוהה כייחודית, אך בו זמנית משתלבת כחלק אינטגרלי מתרבות שלטת.

אושר רגעי: מרינה פוזנר - סמינר הקיבוצים

12 מערכות לבוש שעוסקות בשאלות שעולות מתוך תרבות הצריכה המקדשת את האריזה ואת המותג. פוזנר בוחנת בעבודתה את השאלות עד כמה התווית והאריזה עושות את המוצר ואם לא הקרבנו את חשיבותו של המוצר עצמו, את טיבו ואת איכותו לטובת התדמית והמותג. הפרויקט, הכולל לבוש ואביזרים, נבנה תוך שילוב בין גזרות קלאסיות לבין "גזרות" של אריזות שונות, ועשוי מבדים משובחים שעברו טיפולים שונים. עיצוב הפריטים התבסס על טכניקות שונות של אריזה ושל עיטוף, בשילוב טכניקות של תפירה קלאסית.

כאן אפשר לבכות: נועה קטורזה - שנקר

"כיצורים חברתיים, אנו עוטים על עצמינו מסכות המתאימות עצמן לכל מקרה, ולרוב איננו מחצינים רגשות כנים. אותי מעניינת הליבה הפנימית המרכיבה את נפשו של האדם, ובמיוחד ההבלחות שלה אל פני השטח, ברגעים המעטים שבהם אנו מרשים לעצמינו להיות אמיתיים", מפרטת קטורזה. בקולקציה שלה נעשה שימוש באלמנטים של חשיפה ושל הסתרה, אטימות מול שקיפות, בשילוב גזרות המוכרות מבגדי נשים עם אלמנטים מהלבשה תחתונה גברית, שעברו אל הבגדים העליונים. כל זאת כדי ליצור בגדי גברים המבטאים רגש אך לא נופלים למשבצת הגרוטסקיות.

ג'ינסיות: עידו שליבקוביץ ושחף קורן - בצלאל

האבולוציה של בד הדנים ומכנסי הג'ינס מעסיקה לא מעט מעצבים בעולם. מדוע אנחנו עדיין מגדירים בגדים ואביזרים כג'ינס, אף שרבים מהם כבר אינם עשויים מבד הג'ינס המקורי, כפי שהומצא לפני כ-140 שנים, ומהי הנוסחה שהופכת בגד לג'ינס? עד היכן ניתן למתוח גבולות של חומר, של חפץ או של מושג, ומאיזו נקודה נמצא מולנו משהו אחר?

אגו-ני: נירן אבישר - שנקר

קולקציית "היי סטריט", היוצרת דיאלוג בין דמויותיו של הצייר אגון שילה (1890-1918), כמחווה לתולדות הלבוש של הג'נטלמן ולמערכות הלבוש של אמנות הפורטרט העצמי שלו, לבין אידיאל היופי הגברי של המאה ה-21 לחורף 2013. דריל, צמר, קשמיר ועורות צבי, בשילוב טכניקות סריגה וצביעה.

נתון במעקב: דן רובנקו - שנקר

קולקציית הגמר של רובנקו בוחנת דרכים לטשטש זהות דרך בגד, כתגובה למציאות הטכנולוגית המאפשרת לעקוב אחרינו, לצוטט לנו ולשלול מאיתנו כל פרטיות. ההשראה לצלליות של קולקציית הגברים לקוחה מסדרת צילומי פועלים משנת ה-50 של הצלם אירווינג פן. חלקם החיצוני של הבגדים עשוי מבדים קשיחים ומצמרים, לעומת החלקים הפנימיים שעשויים ממשי רך בצבעים עזים.

מלאכים נוראיים: נדב פינק - שנקר

קולקציית בגדי הגברים של נדב פינק פתחה את תצוגת הבוגרים של שנקר וזכתה (ובצדק) לתשואות הקהל. הרעיון העיצובי שלה מבוסס על "מלאכים נוראיים" של המשורר רילקה, שמדגישים עבור פינק בנצחיותם את ארעיות האדם. הקולקציה הדומיננטית והאפלה שמרה על אחידות מרשימה ומגובשת של סגנון גברי-גותי, בגזרות אוברסייז שנתחמו על-ידי רוכסני מתכת עבים. התוצאה מרשימה, ולשם שינוי אף לבישה. "הקולקציה שעיצבתי מקדמת צורת לבוש גברית חדשה", פירט פינק. "היא מציעה מערכות לבוש המטשטשות את ההפרדה בין אופנת רחוב לבגדי ערב".

מכיל טבע: אדם גפן - בצלאל

שאלות על-אודות הדימוי הגברי והמשמעויות הנובעות ממנו הולידו את הקולקציה הזו, שנעשה בה שימוש בסריגים ידניים ובמרקמים אורגניים לצד בנייה גיאומטרית המושתתת על קווים ועל משטחים נוקשים. יחד הם יוצרים דמות גברית אמביוולנטית המבקשת לנפץ סטיגמות מוכרות ולהעלות אלטרנטיבות עיצוביות. מצד אחד, תמונה מוגזמת של הדימוי הגברי; מצד שני, שבריריות שקופה המותירה את הגוף חשוף ללא הגנה. מקור השראה מרכזי לקולקציה היה נוף עירוני מחוספס לצד טבע פראי, שמהם נגזרו העקרונות העיצוביים.

חוקי הכובד: מירית גולדשמידט - ויצו חיפה

גולדשמידט קוראת תיגר על כוח הכבידה. "עניין אותי לחקור כיצד ומדוע עצמים המתקיימים ביקום שלנו נראים לעתים כאילו הגרביטציה אינה חלה עליהם, כמרחפים באוויר, כתלושים מהמציאות. לכל עצם יש מסה, אך כאשר המציאות משתנה, על-ידי גורמי תנועה או עיוות של דימויים מקובלים או תעתועי דמיון, נוצר מצב שבו מתערערת תפיסת המציאות המוכרת של הצופה". החומרים: צמרים קלים, עור, אורגנזה וסריגים; מוליכים פלסטיים בשילוב עם צבעי פנטזיה וטכניקת דפוס ידנית.

אספנית של חפצים יפים: עמית ברוך - שנקר

"כאשר אני נכנסת לחדר, עיניי מיד סורקות אותו: שמלה אדומה תלויה על קולב, זוג נעליים חומות בפינה, גלויה יחידה על קיר לבן - ריגוש שמתלווה לו געגוע בהשוואה לימינו, כשנדמה שהחפצים הם בעלי ערך חד-פעמי", מתפייטת ברוך. כדי להמחיש את רעיון הגעגוע לעבר, הקולקציה שעיצבה משלבת טכניקות שונות של הדפסה על בדים ישנים ומקוריים, כמו בדי ריפוד, רקמות, משי וגובלן, המאפיינים את העבר אך מקבלים פרשנות עיצובית גברית מעניינת ומחודשת.