מעמד-על? לא אצלנו

יש כמה משפחות שלא יסכימו בקלות לקביעה שאין אצולה בישראל. מבחינתן הן אצולה. הן כמובן לא יצהירו על כך בגלוי. להיפך: הן יתנערו מזה בתוקף, אבל כל התנהלותן אומרת: אצולה זה אנחנו.

תראו כמה אנחנו נעלים, מלוטשים, בעלי גינונים, אנינים מכל בחינה שהיא, שוחרי תרבות גבוהה, משופעים במידות טובות, וכמובן גם בבתי מידות. ובטח הבחנתם כמה כסף אנחנו תורמים.

יש גלריה של משפחות שבמושגים עיתונאיים ייחשבו לחוד החנית של האצולה. אילו רק, כמובן, הייתה כזו.

אבל הרי אין מתקיים מעמד-על. לא אצלנו.

מדברים על "אצולת ממון", "ברוני תקשורת", "מרקיזי הסלולר" ו"נסיכי הליכוד", אבל זה רק בכאילו. עכשיו מתכננים הקמת "בית לורדים".

יש משהו שמעורר רתיעה וניכור במושג הזה, אצולה. קצת קשה להיפטר מהאירוניה ביחס אליו, בעיקר עבור מי שנשם מילדות את האתוס של "כולנו שווים". אבל הוא שם, מבנה היררכי מעמדי, שאנחנו קוראים לו בכל מיני שמות. שבויים, אולי, ברומנטיזציה של מבנים עם ניחוח מלכותי אירופי.

ובכל זאת, האם אפשר להשוות בין אצולה מסורתית לבין האצולה הישראלית, שסובלת מקוצר נשימה חריף שמצריך אינהלציה?

במובן המושאל אצולה מתפקדת כהנהגה, כסמל, מודל לחיקוי. במקור מדובר במעמד הגבוה ביותר בחברה, שבה המעמד עובר בירושה. זה תואר היסטורי חברתי. יותר מזה: בני אצולה מתאמצים להדגיש את ההבדלים בינם לבין מי שקנו בכסף את עושרם ומעמדם. בעקבות זאת התפתח אצלם קוד התנהגות ייחודי. נובוריש לא יבין זאת.

שמעתי על ההיא שערכה חתונה ב-7 מיליון שקל. נו, אז למה בדיוק זה הופך אותה?

עוד זכורה המסיבה המיתולוגית שערך בזמנו גאידמק, שניסה להיכנס לתוככי האצולה המקומית. מי לא דיבר על המסיבה, אייטם מורחב הוקדש לה במהדורה המרכזית בחדשות. אבל האצולה המקומית הסתכלה ימינה, אחר כך שמאלה, ובחוש הריח המפותח והעדרי שלה, בחרה שלא להגיע. היו רבים שהגיעו, אבל לא באמת מי שהאוליגרך רצה. המועדון הסגור ננעל בפניו.

אבל הי. האצולה דינמית. תראו את ביל גייטס וסרגיי ברין, אבל גם את שמעון פרס וסמי עופר. כולם קיבלו תארי אצולה מידי המלכה אליזבת השנייה בארמון בקינגאהם.

בעידן של השטחת היררכיות ומוביליות קיצונית, במציאות שבה גם אם נולדת בבית עני אתה יכול להפוך לטייקון, מיטשטשים הגבולות בין המעמדות. אבל בואו לא נשכח - מעמד הוא המיקום החברתי שנקבע על פי קריטריון אחד: כסף. סטטוס, לעומת זאת, הוא דבר שונה בתכלית: הוא נשען על כבוד ויוקרה חברתית, השכלה, ייחוס משפחתי, מקצוע, הישגים מקצועיים. אתה יכול להשתייך למעמד כלכלי גבוה (כי יש לך כסף), אבל לקבוצת סטטוס נמוכה - ולהיפך.

אם יש מי שאצלו הכסף לא היה מקור גאווה או מניע לפעולה זו האצולה של פעם. חלוצי העלייה הראשונה והשנייה היו בעלי מעמד גבוה יותר מהבורגנים שעשו כסף.

באוקטובר 2009 קיים שבט ריבלין (שאליו משתייך בעלי לשעבר) את הכנס המשפחתי הגדול ביותר בתולדות המדינה. יש מי שיטען שבכך חיזקו את טענתם להיקרא משפחת אצולה ישראלית. שושלת היוחסין הענפה מתוחזקת כבר שנים. כל אלה הם צאצאיו של הרב יוסף ריבלין, האיש הראשון שיצא אל מחוץ לחומות. ובמשך שנתיים חי שם לבד, בנחלת שבעה. הבונים והחלוצים מבני היישוב הישן הם שנחשבו אצולת הארץ.

שומעים את זה? זה הרעש של השבר הטקטוני שהיה פה. אם פעם המרחב התרבותי נשלט בידיה של אצולת הרוח, בכירי הפוליטיקאים וגיבורי הצבא, הרי שהמרחב הזה מתארגן מחדש. והציר הוא אחד. משעמם, אבל נחוש. המעמד החריג שמקבלת האליטה הכלכלית בארץ משקף אולי סוג של ביטול ובוז לכל מה שאינו כלכלי. יותר מדי אינטרסים תאגידיים מארגנים את המרחב שבו אנחנו חיים. פוליטית, חברתית, תרבותית.

החליפו את פסקול חיינו. משיר הלל לקולקטיב ולשיתופיות בפרויקט הקמה של מדינה אנחנו שומעים היום רק את הראפ הגלובלי שמקדש את הפרט. וכמה הפרט יכול לעשות טוב לעצמו, לביתו, לגופו. שיתופיות? היום זה רק בפייסבוק.

כדי שתתקיים אצולה, נדרשת שושלת. ושושלת צריכה תשתית שתישא אותה. תשתית של תכנים, מסורת, זיכרונות. אצולה צריכה עומק, אחרת היא נשארת אוסף טקסים נבוב. עד כמה יכולה להיות אצולה במדינה נטולת שורשים?

רוב אנשי "אצולת הממון" כלל לא מייצגים הון מבוסס בן כמה דורות. גם האצולות האחרות עוד לא ממש הספיקו להצמיח שושלות. למעט, אולי, שטראוס, פרופר, עופר, מוזס, שוקן, רקנאטי, הרצוג, דיין, לפיד. משפחת לפיד נחשבת אצולה ישראלית. לא שושלת של הון, אלא של יצירה, ספרות, תקשורת. ועוד מעט גם דור שני לפוליטיקה. אם תשאלו את יאיר לפיד, הוא ימלגז את הגבה בפראות. אצולה? אני?

אז יש אצולה ישראלית? תלוי את מי שואלים. חלק יקבעו בתוקף "כלום, אפס", אחרים יתעקשו ש"יש, ועוד איך". ואם יש, מי ברשימה? האם היא ארוכה? כנראה שלא, אם אצולה היא שם נרדף לעידון, נימוס, עומק והשכלה רחבה.

זה לא הגינונים של איך לסדר את שולחן האירוח, איפה לשים את מזלגות הכסף ואביזרי המפיות, וגם לא כרטיס הברכה הנושא את הסמל המשפחתי. זה גם לא סגנון חיים שמשדר שליטה בכללי הטקס.

אם היא שם, הוולגריות תצוף מעל כל אלה.

איך אומרת אימא שלי: "אצילות זה בהתנהגות".

ואני אומרת: הלוואי והייתה לנו קצת פחות אצולה וקצת יותר אצילות.

vered-r@globes.co.il