לא אותו המוח

"הבנק של הבנות", אמר מי שאמר בארסיות על בנק לאומי, שנמצא בתקופה מטלטלת. הכוחות רוחשים מעל ומתחת לפני השטח במלוא העוצמה, המאבק על ראשות הבנק בשיאו. אם הכול יעלה לפי התסריט שמסתמן עתה, הרי שבתוך מספר חודשים צפויה להתיישב על כיסא היו"ר גליה מאור, ובמקומה על כיסא המנכ"ל תשב רקפת רוסק עמינח.

בנק של בנות? יותר מאי פעם.

מעליב? לא את הבנות. מה אפשר לתקוע להן נוכח המספרים שמדברים בעד עצמם. לאומי הפך לבנק הגדול והרווחי במדינה.

איך אמר לי אחד המנהלים בלאומי: "עברתי כבר הרבה הנהלות של גברים. נשים בראש הפירמידה זה משהו אחר".

"מה אחר?", אני סקפטית.

"אין להן את הכוחנות שיש לגברים. הניהול שלהן הרבה פחות כוחני".

אני אוטומטית נוטה להתנגד. לא נוח לי עם ההכללות. צורמות לי האגדות על הניהול הנשי. דיכוטומיה מגדרית היא בעייתית בעיניי. במשך שנים ראיתי יותר את השונות בין אנשים בתוך המגדר מאשר את השונות בין המגדרים. אבל יכול להיות שאני לא רואה מי יודע מה.

מה קורה כשהסיפורים מחדרי ההנהלה פוגשים את ממצאי המחקר האקדמי?

המפגש מרתק והוא די חדש. האזכור של הבדלים בין מוח נשי לגברי נחשב שנים ללא פוליטיקלי קורקט. אבל בממצאים הביולוגיים יש קביעות חד משמעיות. יש הבדל בין מוח גברי למוח נשי. פחות מאחוז אחד, אבל יש.

אז מה ההבדלים העיקריים בין המוחות? במוח של נשים גדול יותר החלק של יצירת רגשות וזיכרון (ההיפוקמפוס). נשים טובות יותר בביטוי רגשות וגם זוכרות פרטים של אירועים רגשיים. ומה יותר גדול אצל גברים? מרכזי המוח שאחראים על פעולה, שליטה ותוקפנות.

אומרים שנשים יותר רגישות מגברים? הממצאים המחקריים מאוששים את זה. מוח האישה מותאם למעקב אחרי האותות הלא מילוליים של רגשות האחר. רוב הגברים חסרים את היכולת להבחין בגוונים רגשיים. הם קולטים שמשהו לא תקין רק כשהם רואים דמעות.

ההנחות לגבי הבדלים בין נשים וגברים לא נחקרו שנים. החשש היה שדווקא הוכחת ההבדלים תשמוט את הקרקע מתחת לתביעתן של נשים לשוויון. מצד שני, שנים הונצחה קבלה של נורמות גבריות על ידי נשים במקום הבלטה של נקודות החוזק שלהן. נשים התאמצו להתאים את עצמן למה ששלט בסביבת העבודה, שהוא די במקרה החוזקות של המוח הגברי. החוזה החברתי הזה עבד לרעתן.

כשעוקבים אחר ההתנהלות של המנהלות הבכירות במשק הישראלי, אפשר לומר: לא המאמץ "להיות גברים" עבד בשבילן. האינטליגנציה הרגשית הגבוהה, האינסטינקטים החדים, היכולת להניע אנשים, העומק - זה מה שהביא אותן הכי רחוק. היתרון של "המוח הנשי" עובד בשבילן. יותר טבעי להן להתמודד עם סיטואציות מורכבות, גם רגשית.

בעיצומו של המשבר הכלכלי הגדול, כשגליה מאור ישבה במטה מוקפת גברים, מי ששקשק היו דווקא הם. היא דילגה על השלב הזה, פירקה את המשימות בדיוני עומק, והתמודדה איתן בזו אחר זו.

"מול רקפת וגליה", מספר לי אחד המנהלים, "אני תמיד מרגיש נחות. ואני עוד תופס מעצמי אסטרטג. תמיד יש עוד שני פרטים שלא ראיתי והן ראו. זה לא קורה לי עם גברים. הרבה פעמים אני יוצא מפגישות עם מנהלים בכירים ושואל את עצמי: איך הם לא רואים את זה".

כשמגיעים לסיטואציה משברית מתחדד עוד יותר ההבדל.

"גברים מנהלים מפחדים", אומר לי מנהל משברים משופשף. "כלפי חוץ המנהל הגבר נחוש. הוא אחלה גבר. אבל בחדרי חדרים הוא מאוד חרד לאגו שלו. הוא פוחד 'איך אני איראה', 'זה ישפיל אותי'. זה משתק אותו. אני לא רואה את זה אצל נשים. האגו פחות תובעני אצלן. הן ניגשות למשימה, ופחות מתעסקות באיך הן ייראו".

הפרסומאי דויד פוגל, עבר את זה על בשרו, כשהתנסה עם מנכ"לים משני המינים, אחד אפילו יוצא סיירת מטכ"ל, והוא סגור על זה: נשים מנהלות שוות לו יותר. השבוע הוא מינה את עדנה מאור כמנכ"לית. נשים הן יותר פרקטיות, הוא אומר, פחות עסוקות בפוזה, הרבה פחות דורסניות.

מי שחותם על כל מילה שלו הוא גזי קפלן, מנכ"ל אסם, שמעסיק יותר נשים מנהלות מכל ארגון אחר. למעלה ממחצית ההנהלה - נשים. כחסיד הניהול הנשי, מבחינתו ההבדל תהומי. "אם את שואלת אותי מה הורג אותנו הגברים, זה עוצמת האגו.

כשהאגו מוגזם, וזה קורה הרבה אצל גברים, המנהל רואה רק את עצמו. לא את האחרים, לא את הארגון. גם עודף אגרסיביות זה אף פעם לא טוב. נשים מכניסות את העידון לתוך העסק".

אז כנראה שיש איזה שתיים שלוש חוזקות למוח הנשי. ועם כל הכבוד להתפעלות הגברית, יש דוחות כספיים. הביצועים מספרים את הסיפור. אני לא אובייקטיבית.

vered-r@globes.co.il