הכל דיבורים: הצעות הח"כים ההזויות לפתרון בעיית הדיור

1. "הכשרת הדירות המחולקות" - עתניאל שנלר (קדימה)

על פניו, מדובר בצעד הגיוני למדי: פיצול הדירות הקיימות, והכשרת אין ספור פיצולי דירות בערים הגדולות, מגדיל את היצע הדירות המיועדות להשכרה. בדרך, הוא גם יכשיר שרץ שהעיריות מנסות כבר זמן רב להדביר.

הבעיה היא שמעבר לעובדה שהדירות המחולקות הביאו לעולם יצורי כלאיים מוזרים שלא תמיד ראויים למגורים נאותים, הן מכבידות על התשתית הקיימת בבניין וברחוב ויוצרות בעיות חנייה. מעבר למתן הפרס לעבריינים, צריך להניח שמי שהחליט בזמנו שהבניין יכלול 10 ולא 20 דירות ידע כנראה מה הוא עושה וכל התשתיות מסביב תמכו בייעוד המקורי.

בנוסף, בשוק השכירות אין יותר מדי דירות להשכרה שעומדות ריקות, ולכן כל דירה שתפוצל מאוכלסת היום בצורתה המקורית. לאן יילכו השוכרים? לדירות קטנות יותר? הפיקוח בתחום בעייתי כבר היום ואם ייתנו לבעלי הדירות את הלגיטימציה, קשה יהיה לבדוק מי משכיר דירה ראויה ומי משכיר 15 מ"ר עם מטבח, שירותים, חדר שינה ומקלחת באותו החלל. באוהל כבר יותר נעים.

 הפגנה / צלם: רוני שיצר

2. "מחיר גג להוצאות משפטיות לרוכש דירה מקבלן" - מאיר שטרית (קדימה)

שוב, מדובר בהצעה ראויה לכאורה, העתידה להפחית את התשלום של רוכש הדירה.

אבל אם הרוכש לא ישלם, הקבלן ישלם? לא בטוח. סביר להניח שיימצא סעיף חדש בחוזה שיקבע את העלות לרוכש במקום אחר. במשוואת ההיצע והביקוש, הקובעת גם את מחירי הדירות, הקבלן ייקח כמה שהקונה יסכים לשלם - לא משנה איך זה בדיוק מחולק בין ההוצאות המשפטיות, עלות הבנייה וכו'.

סעיף מעניין בהצעת החוק קובע כי: "קונה שנגבו ממנו כספים בניגוד לאמור בחוק זה יהא זכאי להחזר". כלומר, החוק יחול רטרואקטיבית אחורה. כמה אחורה? מי יזכה לתשלום? מי יחזיר לרוכש את הכסף? כל זה כמובן לא מופיע בהצעת החוק. בנוסף, החוק מתייחס לדירות חדשות מקבלן בעוד שהוא אינו נותן פתרון לדירות שמחוסרי הדיור האמתיים זקוקים להם - דירות משוק היד שנייה. אז משפרי הדיור יקבלו צ'ופר ויוכלו להרוויח יותר על הדירה הישנה שימכרו לזוג צעיר המשועבד למשכנתא.

 הפגנה מחאה הפגנת האוהלים / צלם: רויטרס

3. "קראוונים במקום דירות" - שלמה מולה (קדימה)

כמובן שלא מדובר בהצעת חוק, אלא בהתבטאות של חבר הכנסת מולה במליאת הכנסת בשבוע שעבר. מולה טען כי בשנות ה-90 היה זה פתרון מלא למצוקת הדיור. ללא צורך לעבור על חוקי התכנון והבנייה, ניתן היום בקלות להציב אלפי קראוונים באזורי הביקוש.

ובכן, ייתכן שמחוסרי הדיור ישמחו יותר לקראוונים מאשר לאוהלים, אבל מדובר בהחזרת הרעיון להקמת מעברות במרכזי הערים. מתחמים מוזנחים, חסרי תשתיות ראויות ועם ליקויים רבים. לא פשוט יותר כבר לבנות דיור להשכרה על אותה הקרקע?

 הפגנה מחאה הפגנת האוהלים / צלם: דורון אביגד

4. "בניית אלפי דירות בפריפריה, פיקוח שכירות, משכנתא בגובה 80%" - פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו)

ביום שבו היה אמור להתקיים כנס מיוחד בכנסת בנושא ההצעה, העדיפה קירשנבאום לוותר עליו לטובת השתתפות בדיון כללי על מצוקת הדיור.

בניית 1,000 יחידות דיור בערי הפריפריה בהחלט תתרום להיצע, אולם מה על המצוקה באזורי הביקוש? האם אותם צעירים שיושבים באוהלים ייצאו לערי הפריפריה כדי למצוא דירות עם שכר דירה מפוקח? לפני שמציפים את הפריפריה בדירות, עדיף שיהפכו אותה לאטרקטיבית בעזרת חינוך מוביל, תעסוקה ראויה וכמובן תשתיות איכותיות.

התוכנית גם מדברת גם על תפירת משכנתא מסובסדת לזכאים שתוכל להגיע עד ל-80%. זאת בזמן שנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מתאמץ לחנך את הישראלים שמסוכן ולא כדאי לקנות דירה ללא הון עצמי של 40%, גם אם האלטרנטיבה היא מגורים בשכירות. ופיקוח על השכירות? את הדגל הזה כבר הרימה מירי רגב (ע"ע).

 הפגנה מחאה הפגנת האוהלים / צלם: דורון אביגד

5. "שכר הדירה יוקפא" - הצעת חוק של מירי רגב (ליכוד)

הצעת החוק של רגב קוראת להקפיא את שכר הדירה הקיים למשך שנה, עד שהממשלה תגדיל את ההיצע או עד שיינתן פתרון אחר למצוקת הדיור.

הצרה היא, ששוק השכירות למגורים בישראל מורכב רובו ככולו מדירות שנרכשו להשקעה על ידי אנשים פרטיים. גם ככה, באזורי הביקוש, התשואה שהם רואים היום מהשכרת הדירה (מול מחירה הנוכחי) בקושי עובר את ה-3% ברוטו.

ההצעה של רגב משמעותה התערבות בשוק החופשי, דבר שיתקל בהתנגדות עצומה מצד בעלי הדירות שגם הם אגב לא תמיד מיליונרים. וכמו כל דבר שקשור להיצע וביקוש, אפשר לחשוב על אלף ואחת דרכים במו"מ מול שני אנשים פרטיים לעקוף חוקים מהסוג הנ"ל.

 מחאת האוהלים / צלם: מץ 76

6. "עיריות יוכלו להפקיע קרקע לדיור בר השגה" - הצעת חוק של שלמה מולה (קדימה)

השבוע כבר נפלה ההצעה הזו וכולם הזדרזו להאשים את הממשלה. רק שהפעם, כדאי לזכור שהפקעה הא סיפור לא פשוט. יש בעלים לקרקע, יש לו ייעוד מוגדר, לפעמים מדובר בשטח מרובה בעלים, וכמובן אל נשכח את עניין הפיצוי.

וכיצד יקבע מי יפקיע מה לאיזה צורך? מה ימנע את צמיחתו של שוק מאכרים שלצד קידום תוכניות בנייה יוכלו גם לסחור בפיצוי או בקרקע מופקעת? מי יימנע את מקרי העוקץ הצפויים של מכירת קרקעות שיופקעו זמן קצר לאחר מכן?

כמובן שצריך גם לזכור שאם יצליחו ברשויות לעשות את כל התהליכים בצורה תקינה לא מדובר ב'זבנג וגמרנו' - ההשגות על ההפקעה יהיו רבות, כך גם ההתנגדויות ורק לאחר תהליך ארוך של בירור ניתן לעשות שימוש בקרקע. עם הליכי התכנון והבירוקרטיה הקיימת, אפילו הסופרטאנקר יעבוד מהר יותר.