"ליגה בלגית? פחחח...."

זו תגובה מזלזלת אופיינית של אנשים מאימפריית הכדורגל הישראלית כשהם מנסים להשוות בין ליגת העל שלנו לזו שבשוליים האירופיים ■ אז מה אם בלגיה כבר שלחה 158 שחקנים לאנגליה?

כשפרשנים כמו איל ברקוביץ' או שלמה שרף מדברים על הליגה הבלגית הם בדרך כלל מפגינים זלזול בוטה ומכוער ביעד הזה, שהפך בשנים האחרונות לבית אלטרנטיבי עבור הרבה שחקנים ישראלים. התבטאות טיפוסית של שרף או ברקוביץ' תדגיש ש"עדיף להישאר בקבוצה גדולה בארץ ולשחק איתה במפעל אירופי", או "אין שום הבדל מקצועי בין ליגת העל לליגה הבלגית".

כשמכבי חיפה תארח הערב (ד') את אלופת בלגיה גנק, במשחק הראשון מתוך שניים על כרטיס כניסה לשלב הבתים של ליגת האלופות, זו תהיה שעתם היפה של הפופוליסטיים. ניצחון חיפאי יהיה מבחינתם הוכחה מטאפיזית לעליונות של ליגת העל על-פני הליגה הבלגית.

פופוליזם נובע בדרך כלל מבורות. אנחנו לא צריכים להשתמש בפופוליזם כי יש בידינו נתונים, אינפורמציה ועובדות להתבסס עליהם. והמסקנה שעולה מכל המידע שאספנו היא אחת: הכדורגל הישראלי עדיין מסתכל על הכדורגל הבלגי מגובה הרצפה.

***

ליגת העל עלתה בקיץ האחרון מדרגה בכל הקשור לייצוא שחקנים לליגות הבכירות של היבשת (אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת). תשעה שחקני ליגת העל עלו על המטוס בפגרה האחרונה בדרך לאחת מחמש הליגות הטובות בעולם (ורמוט, שכטר, ערן זהבי, תומר חמד, בן שהר, בן בסט, אניימה, קולמה וגם מסיללה כנראה יצטרף לרשימה). שיא כל הזמנים. שהוא בערך כמות שנתית ממוצעת במונחים של הליגה הבלגית.

בעונה הקודמת (2010/11), למשל, התקדמו לא פחות מ-16 שחקנים מבלגיה לאחת מחמש הליגות הגדולות באירופה. אנחנו הסתפקנו באלמוג כהן שחתם בבונדסליגה ודקל קינן שעבר לפרמיירליג. בחמש העונות האחרונות 9.2 שחקנים בממוצע עוזבים את בלגיה בכל שנה לאחת מחמש הליגות הבכירות. יותר מפי שלושה מהממוצע הישראלי בתקופה המקבילה.

כשערן זהבי חתם הקיץ בפאלרמו, הוא הפך לישראלי השני בכל הזמנים, אחרי טל בנין, שמשחק בסרייה A. בלגיה הוציאה עד היום 112 שחקנים לאיטליה (כולל זרים). ולא רק לשם: 158 שחקנים מהליגה הבלגית הגיעו לאנגליה, 203 לגרמניה, 289 לצרפת, 55 לספרד. אפילו ליגות "מעמד הביניים" קולטות שחקנים מבלגיה בכמויות שבישראל יכולים רק לפנטז עליהן: 499 שחקנים מהליגה הבלגית עברו במהלך השנים להולנד, 88 לטורקיה, 46 לפורטוגל.

אז איזו ליגה היא באמת "קרש קפיצה" לטופ של אירופה? עיון בנתונים הופך את השאלה הזאת לרטורית.

***

פרמטר נוסף שבו הליגה הישראלית אינה יכולה להתחרות עם הבלגית הוא הנושא הפיננסי. בבלגיה יש הרבה יותר כסף מבישראל. התקציב השנתי של קבוצת צמרת אופיינית בבלגיה מגיע ל-40-50 מיליון אירו. התקציב של מכבי חיפה לעונה הקרובה יעמוד על כ-9-10 מיליון אירו מקסימום. שחקנים מהליגה הבלגית נמכרים לחו"ל תמורת סכומי עתק: הקיץ נחתמה העסקה היקרה ביותר בתולדות הליגה במסגרתה נמכר לצ'לסי רומלו לוקאקו, חלוצה בן ה-18 של אנדרלכט, עבור 22 מיליון אירו. סכום שמגחיך את המכירה הכי יקרה בתולדות ליגת העל - זאת של איגביני יעקובו לפורטסמות', ששילמה עבור החלוץ הניגרי למכבי חיפה 3.7 מיליון ליש"ט ב-2003. הקיץ הפכו רפאלוב ושכטר לישראלים הכי יקרים (נמכרו לבלגיה וגרמניה בתמורה ל-2.5 מיליון אירו כ"א).

ההבדלים הכספיים באים לידי ביטוי כמובן גם בהיקפי שכר השחקנים. אפילו קבוצות תחתית בבלגיה משלמות משכורות הגבוהות ב-40%-50% מהמשכורות של קבוצות הצמרת מליגת העל. שכרו של החלוץ רועי דיין, שהצטרף הקיץ לבירסחוט הצנועה, יעמוד בשנה הקרובה על כ-270 אלף אירו נטו, סכום שבישראל היה משיג במקרה הטוב בשלוש עונות.

עניין כלכלי אחרון שמסביר עד כמה אנחנו רחוקים מבלגיה הוא שווי השחקנים בליגה הזאת. לפי האתר הגרמני transfermarkt.de, המתמחה בתמחור ערכם של כדורגלנים בשוק ההעברות, השווי הכולל של שחקני הליגה הבלגית יעמוד בעונה הקרובה על 410.5 מיליון אירו, סכום הגבוה ב-360% מהשווי הכולל של שחקני ליגת העל.

***

אפשר להרחיק עוד קצת ולדבר על כמויות האוהדים שמגיעים לראות את הליגה הבכירה בבלגיה (11,574 צופים בממוצע למשחק בעונה הקודמת, לעומת 4,522 בישראל). או על העובדה שקבוצות מבלגיה זכו בעבר במפעלים אירופיים נחשבים כמו גביע המחזיקות וגביע אופ"א, בזמן שקבוצות ישראליות מעולם לא עברו את שלב הבתים של ליגת האלופות, או את שלבי רבע הגמר של המפעלים המשניים. אפשר גם להזכיר את הנבחרת הבלגית שהשתתפה ב-11 מונדיאלים (כולל מקום רביעי במקסיקו 1986) ו-4 טורנירי יורו, בזמן שבישראל עדיין משתפכים על אותו שער של שפיגלר מלפני 41 שנה.

אבל הכי טוב יהיה לתת את זכות הדיבור למאמן אייל לחמן, המפרשן את שידורי הליגה הבלגית בצ'רלטון ונחשב לאחד מהמומחים הגדולים בארץ לליגה הזאת. "על ההבדלים בין בלגיה לישראל יכולה להעיד בעיקר העובדה ש-99% מהשחקנים ששיחקו בליגה הבלגית בחוסר הצלחה, היו כוכבים גדולים כשהגיעו לליגת העל בישראל, לדוגמא: אנז'י קוביקה שהיה שחקן ספסל בסטנדרד ליאז'; ז'וז'ה דוארטה שכמעט ולא התלבש בברוז'; בלסינג קאקו שהיה שחקן ספסל בגנק; גאבור הולמאי שירד ליגה בבלגיה עם קבוצת ז'רמינל שכבר הספיקה להתפרק מאז; אישטוואן פישונט שהיה בינוני בשרלרואה".

בניסיון לכמת את יחסי הכוחות ישראל-בלגיה באמצעות האלופה הישראלית, אומר לחמן כי "מכבי חיפה של השנים האחרונות, שהיתה קבוצה חזקה מאוד, לא היתה מצליחה לסיים אפילו בין שש הראשונות בליגה הבלגית".

***

למרות כל הדברים שהוזכרו כאן, קיים סיכוי שמכבי חיפה תעבור את גנק. לא רק כי גנק היא קבוצה שנמצאת בעיצומו של תהליך חילופי משמרות, אלא בעיקר כי הפתעות גדולות הרבה יותר כבר התרחשו בכדורגל העולמי. כשמדובר על הכרעה שמושגת בתום 180 דקות של משחק, קבוצות ישראליות יכולות להדיח אפילו יריבות מאנגליה, איטליה וצרפת, כפי שכבר קרה בכמה מקרים בעבר.

אבל מה הדחה של גנק על-ידי מכבי חיפה תגיד לנו על הבדלי הרמות בין הכדורגל הבלגי לישראלי? על-אף שהפופוליסטים יגידו אחרת, האמת היא שממש, אבל ממש כלום.