מועצת הלול

בשבוע שעבר הוציאה מועצת הכבלים והלוויין בשורה נפלאה לחובבי הספורט, שהכותרת שלה: "כל משחקי המונדיאל ישודרו בערוצים פתוחים". הרגע הזה החזיר אותנו לשנים יפות, עשור וחצי לאחור, אל עידן ללא ערוצים בתשלום ולתקופה של ספורט טלוויזיוני בישראל חינם אין כסף. אבל בניסיון להבין איך הצליח הרגולטור לכופף את השוק ולהביא בשורה על גבם של הערוצים בתשלום, התגלה מיד הקאץ'. כמו אותן אותיות קטנות שמספרות לכם למטה בקצה הדף שעובדים עליכם. הקאץ' הוא כמובן שערוצים בתשלום יוכלו לרכוש את המשחקים, ורק יצטרכו להציע אותם למכירה לערוצים פתוחים ב"מחיר סביר", ואם אלו לא ירצו לשדר אז - אתם, אני, וכולנו נראה גם נראה את המונדיאל בערוצים בתשלום.

לא עבר שבוע והתברר שמועצת הכבלים והלוויין ממולכדת בתוך חוק שהיא עצמה יצרה, אותו חוק של רשימת "אירועים מוכרזים" שהם אירועי ספורט שמחויבים להיות משודרים רק בערוצים פתוחים. שלוש קבוצות ישראליות (הפועל ת"א, מכבי חיפה, מכבי ת"א) העפילו לשלב הבתים של הליגה האירופית לראשונה בהיסטוריה, ולפי רשימת "האירועים המוכרזים" של המועצה, הופעה של ישראליות בשלב הבתים מחייבת לשדר אותן בערוצים פתוחים. אבל מי מחזיק בזכויות הליגה האירופית? חברת צ'רלטון שמפעילה ערוצים בתשלום, ושילמה עבור הזכויות לא מעט כסף.

אם עד לא מכבר "אירועים מוכרזים" נחשבו על פי הגדרה לאירועים בעלי חשיבות לאומית שאין סרט בעולם שיגרום לשידורם בתשלום, הרי שלפני שנתיים החליטה המועצה לתקן את החוק. לפי התיקון, ערוצים בתשלום יוכלו לרכוש ולשדר "אירועים מוכרזים", בתנאי שלפני השידור יציעו אותם למכירה לערוצי ברודקאסט. הסיפור הזה כמובן לא החזיק מים מהיום הראשון שלו: חצאי הגמר של הליגה האירופית ב-2010 שודרו בערוצים ספורט 1 וספורט 2 של צ'רלטון אחרי שאף ערוץ פתוח לא היה מוכן לרכוש את המשחקים ב"במחיר סביר". במהלך השנתיים האחרונות היו עוד כמה משחקים כאלו שמצאו עצמם בערוצים בתשלום. והדוגמה האחרונה היא המשחקים של הפועל ת"א הערב (ה') נגד ראפיד בוקרשט ומכבי חיפה מול לרנקה בליגה האירופית, שישודרו בצ'רלטון אחרי שלא נמצא ערוץ פתוח שיקנה אותם.

***

מה המשמעות של הדברים עבור האוהד שחשב שמישהו פה מגן עליו? אז ככה, נתחיל מהסוגיה הרחבה של העניין. לא שיש לי איזו התנגדות לקבל שידורים בתשלום, אבל הניסיון להתייחס לשידורי ספורט או לספורט בכלל במונחים של לפני 20-30 שנה הוא מגוחך. האם מישהו יכול לדרוש מהקבוצות שימכרו כרטיס כניסה למשחק באותו מחיר שמכרו לפני 20 שנה? הכל יותר יקר כי מישהו צריך לממן את אותם ערבים גרנדיוזיים של ליגת האלופות, את המשכורות המנופחות, את האצטדיונים וכו' וכו'. זכויות השידור הפכו למנוע של כל התעשייה: בדו"ח מקיף שהוציאה אופ"א נמצא כי הטלוויזיה מימנה 36% מההכנסות של הכדורגל האירופי ב-2008/09 ובסך הכל היתה אחראית ל-4.2 מיליארד אירו.

ערוצי הברודקאסט רוצים אמנם לשדר פה ושם אירועי ספורט גדולים. אבל להבדיל מבעבר הם רוצים היום לקפוץ על העגלה כשנוח להם, ולא להתחייב לליגות ארוכות ומייגעות שברוב השלבים שלהן הרייטינג נמוך. בישראל, דווקא הרגולטור, שאמור היה לפתור את המצב, העצים את הסיטואציה העקומה עם התיקון לחוק שידורי הספורט ויצר עיוות שכולם מפסידים ממנו: ערוצי הברודקאסט שגם ככה מרוסקים כלכלית לא נכנסים לתחרות על זכויות הספורט, ומתוקף החוק נכנסים רק כשמשהו מריח מעניין ורייטינגי, וגוזלים מהערוצים בתשלום את כל הנכסים הכי מעניינים ואיכותיים שלהם.

ערוץ 1 רכש אמנם לשידור את בשיקטאש-מכבי ת"א, בגלל עניין ספורטיבי והסוגיה הפוליטית, אבל מה יקרה בעוד ארבעה מחזורים כשמכבי תאבד כבר סיכוי להעפלה - איזה ערוץ ברודקאסט בכלל יחשוב ששווה לו לשלם שקל עבור משחק שבהגדרה הוא "בעל חשיבות לאומית". ואז שוב תיאלץ המועצה לאשר לשדר את מכבי בערוצים בתשלום ושום הגנה על הצופה לא תתרחש.

מעבר לעובדה שמועצת הכבלים והלוויין יצרה מצב שלא מאפשר לערוצי הספורט להתפרנס באופן הוגן ומעוותת את ההיגיון הבריא של שוק חופשי, היא גרמה לעוד משהו שכנראה לא התכוונה אליו: פגיעה גם ביכולת של הקבוצות הישראליות עצמן להתפרנס. איך? בגלל שהשוק הישראלי של זכויות הספורט הוא גם ככה שוק מת ביחס לאירופה (בזמן שבאירופה מחירי זכויות הספורט הולכים ועולים, אצלנו הם יורדים), הוא מת פעמיים בגלל שהוא רגולטורי מדי. עודף רגולציה גורם לכך שאין מספיק ערוצים שיכולים או רוצים להתמודד על הזכויות, אין תחרות סבירה, אין כלום. אופ"א, שמחלקת את הכסף מטלוויזיה לקבוצות באירופה על פי הכסף שמגיע מהשווקים המקומיים, מקבלת מהשוק הישראלי אפס ומחזירה לקבוצות הישראליות אפס בריבוע (אותו Market Pool מפורסם).

***

שורה תחתונה: ההסדרה של שוק שידורי הספורט היא מאוד מאוד בעייתית בישראל. בעיקר כי היא יצרית מאוד, ויותר מדי אנשים מוצאים את העניין כמקור פופוליסטי נוח לעשיית הון פוליטי. ועדיין, התמונה היא קצת יותר רחבה מאותו אוהד ומצריכה הסדרה שתתחשב בשוק כולו, כולל בקבוצות.

יש הרבה דרכים שאפשר לשקול. למשל, שהרגולטור בישראל יחייב ערוצי ברודקאסט שרוצים משחק ממפעל מסוים (נאמר ליגה אירופית), לקחת חבילה של מספר משחקים מאותו מפעל. לא רוצים להתחייב, שלא ייכנסו בכלל. או לתת עדיפות במחיר לערוץ ברודקאסט שמראה עקביות ומשדר ליגות לאורך כל השנה (ערוץ 1, למשל, שלקח את ליגת העל בכדורגל יקבל עדיפות במחיר בשידורי כדורגל שצריכים להיות מוצעים למכירה על-ידי ערוץ בתשלום).