בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב זיכה שלשום (א') בדעת רוב את עו"ד חיים שטנגר משורת עבירות אתיות שבהן הואשם, ובהן היעדר יחס של כבוד ופגיעה בכבוד בית המשפט, אי-מתן עזרה לבית משפט לעשות משפט, התנהגות בלתי חברית לחבר למקצוע ומעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין.
זאת, במסגרת הסכסוך הממושך של שטנגר עם שופטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, טובה סיוון.
שטנגר הועמד לדין על-ידי ועדת האתיקה של מחוז תל-אביב בלשכה, בשל התבטאויות רבות בכתב נגד השופטת טובה סיוון ונגד עורך דין שהופיע מולו בתיק שהתנהל בפניה, עו"ד שמואל קסוטו.
שופטי הרוב בבית הדין המשמעתי, עורכי הדין ישראל קליין ושי גלילי, החליטו לזכות את שטנגר מהעבירות המשמעתיות.
לדברי עו"ד גלילי, "הנאשם לא עשה שימוש בשפת שוק או בסגנון של גידופים אישיים, אלא ייחס לשופטת מעשים המהווים לדידו עבירה פלילית בדמות שיבוש הליכי משפט, תוך חזרה על הביטוי 'בכל הכבוד הראוי'. התביעה לא הוכיחה כי התבטאויותיו לא היו הולמות או סבירות ביחס קונקרטי לאותן נסיבות שבגדרן נטענו, ולכן לא אוכל להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לחובתו. לא הוכח במידה מספקת כי הנאשם הגיש את תביעתו כנגד השופטת סיוון מתוך מטרה להפעיל כלפיה לחץ מכל סוג שהוא".
אב בית-הדין המשמעתי, עו"ד יעקב בויאר, ציין בדעת מיעוט כי "הנאשם לא טען כי התבטאותו נבעה מכשל שליטה בעידנא דריתחא. חובתו של עורך דין היא להקפיד על סגנון ראוי ולשון נאותה. חופש הביטוי לא מכשיר כל אמירה בלתי מרוסנת, במיוחד כשהכותב או הדובר הוא עורך דין. לא כל מחלוקת היא מלחמה, ולא כל נימוק צריך להיות חץ מורעל, שלעת שנשלח לא ניתן להחזירו".
בויאר, שביקש להרשיע את שטנגר, ציין כי הנאשם לא העיד במסגרת הדין המשמעתי ולא נימק את אופן התבטאותו. הוא הוסיף כי "ראוי היה שהנאשם יתנצל בכתב ובעל-פה בפני בית המשפט, כבוד השופטת ומנהל העיזבון, אולם עניין זה תלוי כמובן בשיקול-דעתו בלבד".
מלבד זיכויו בדין המשמעתי, מתנהל במקביל הליך משמעתי נוסף נגד שטנגר, שבמסגרתו יוחלט אם לנקוט נגדו צעדים משמעתיים נוכח הרשעתו החלקית בעבירה של איומים בבית המשפט השלום בתל-אביב. (בד"מ פ 236/10).