ככל שאנחנו יודעים יותר אנחנו מבינים שאנחנו לא יודעים שום דבר. סול פרלמוטר, בריאן שמידט ואדם ריס - שלושה אסטרופיזיקאים אמריקאים שגילו ב-1998 שקצב התפשטות היקום הולך ומאיץ הוכרזו בשבוע שעבר כחתני פרס נובל לפיזיקה. אבל התגלית האמיתית שלהם לא הייתה "רק" שהיקום שלנו הולך ומתפשט, אלא גם שהוא מורכב בעיקרו מאנרגיה אפלה - דבר שאין לנו מושג ירוק מה היא, מלבד העובדה שהיא גורמת לחומר להתנהג בדיוק הפוך ממה שהוא אמור להתנהג לפי כל הכללים הפיזיקליים שאנחנו מכירים.
אז נסעתי לאוניברסיטת תל אביב, לפגוש את פרופ' דן מעוז, ראש החוג לפיזיקה ולאסטרונומיה, המתמחה בחקר סופרנובות ואשר עובד, בין השאר, עם חתן פרס נובל הטרי פרופ' ריס, ולשאול אותו שאלות של הדיוט.
- למה בעצם זו תגלית חשובה כל-כך?
"אחת המטרות הכי גדולות של בני האדם מאז ומתמיד הייתה להבין ממה בנוי העולם. בשנים האחרונות אנחנו מתחילים לענות על השאלה הזאת. מתברר שהחומר הרגיל שאנחנו מכירים, שאנחנו עשויים ממנו, מהווה רק כמה אחוזים מהיקום (בין 3% ל-5%) ורוב החומר ביקום הוא חומר אפל. זו אחת החידות הגדולות: איזשהו חומר שלא עשוי מאלקטרונים, מניטרונים ומפרוטונים, כמו החומרים שמהם אנחנו עשויים, אלא חלקיק אחר, שאנחנו לא יודעים מהו.
"זה לא רק זה: החומר הרגיל והחומר האפל יחד הם רק רבע מתכולת החומר של היקום. שלושת-רבעי זה הדבר החדש הזה שאף אחד לא הזמין אותו ופתאום נחת עלינו בזכות החבר'ה האלה של הנובל. האנרגיה האפלה. אז אם אתה רוצה לענות על השאלה ממה העולם בנוי, התשובה תהיה שאנחנו לא יודעים ממה מורכבים 97% ממנו. מתברר שאנחנו, שאמורים לומר לאנשים ממה העולם בנוי, במצב ממש גרוע".
- האנרגיה האפלה היא מה שנמצא בין הגלקסיות והסופרנובות?
"לא. זה דבר שנמצא בכל מקום, גם פה איתנו בחדר".
- פה?
"כן. אנרגיה אפלה וגם חומר אפל".
- ואיך הם באים לידי ביטוי?
"אז זהו בדיוק, שאין לנו מושג".
- היא לא באה לידי ביטוי או שאנחנו לא מבינים איך היא באה לידי איזשהו ביטוי?
"גם וגם. הצפיפות של החומר האפל והכוח שהאנרגיה האפלה מפעילה הם כל-כך חלשים, שאתה רואה אותו רק בסקאלות מאוד-מאוד גדולות, כמו גלקסיות".
- והחומר האפל?
"הוא לפחות מפעיל כבידה. אנחנו יודעים שהוא גרביטציוני, כך גילו אותו וכך אפשר למדוד אותו. גם, רק בקנה מידה גדול מאוד, גלקסיות וצבירי גלקסיות".
- הם קשורים? החומר האפל יוצר אנרגיה אפלה?
"אנחנו קוראים לזה אפל כי אנחנו לא רואים אותם. הם לא פולטים אור. המילה אפל היא גם משהו סימבולי יותר - להודות בעצם שאין לנו מושג מה זה".
- איך אתם מודדים דבר שאתם לא יודעים מהו?
"צריך להתחכם".
- איך מתחכמים? כמו העיוורים עם הפיל - אוספים מספיק עיוורים וממששים מספיק פילים?
"משהו כזה. לגבי החומר האפל, אחד הניסיונות הוא לגלות אותו באופן ישיר. הוא נמצא פה בחדר, לא רק בגלקסיות רחוקות. חלקיקים שלו כל הזמן עוברים דרכנו ודרך כדור הארץ. יש להם קשר מאוד רופף עם חומר רגיל, הם יכולים לעבור דרכו מאוד בקלות".
- כמו הניטרינו הזה, שנטען שהוא עובר את מהירות האור?
"בדיוק. יש להם אותה תכונה של אינטראקציה חלשה. את הניטרינו בכל זאת מצליחים לגלות מדי פעם בזכות גלאים מיוחדים, ועכשיו כמה ניסויים גדולים שמתנהלים, שמטרתם לגלות ישירות חלקיקים של חומר אפל שעוברים דרך כדור הארץ. מדי פעם חלקיק כזה, במקום שיעבור דרך כדור הארץ וימשיך בדרכו כאילו לא קרה כלום, ייתן מכה לאיזה אלקטרון או פרוטון ואז תיווצר איזו שהיא תנועה, או קרינה, או קצת חום מהחיכוך. ואז אפשר יהיה למדוד אותו".
- והאנרגיה האפלה?
"זה כבר הרבה יותר מסובך. כי לא מדובר בחלקיק. מדובר במשהו שאנחנו לא יודעים מהו. הניסיונות מתמקדים בלגלות איך האנרגיה הזאת מתנהגת או התנהגה בגילים צעירים יותר של היקום. האם תמיד היא הייתה כמו היום, או אולי לא הייתה קיימת, או יותר חזקה? בגלל זה עושים מדידות של סופרנובות הרבה יותר רחוקות".
- ככל שמסתכלים יותר רחוק ויותר להיסטוריה של היקום, האנרגיה היא יותר חזקה?
"אנחנו לא יודעים - אולי יותר, אולי פחות. אנחנו הולכים אחורה בזמן ושואלים מה הייתה השפעת האנרגיה האפלה אז לעומת השפעתה היום. אנחנו בעצם מנסים לתעד את השפעת האנרגיה האפלה בהיסטוריה של היקום כדי לנסות להבין אותה יותר טוב".
- יש משהו שאתם כן יכולים להגיד על האנרגיה האפלה הזאת?
"לא".
- ובכל זאת, אמרת שהיא ההפך מגרביטציה.
"אנחנו יודעים רק מה ההשפעה שלה, אבל אנחנו לא יודעים מה טבעה. יש לא מעט תיאוריות פיזיקליות שמנסות לומר את הדברים האלה, אבל הדרך לברור ביניהן היא פשוט לעשות מדידות טובות ומדויקות יותר, איך ההתנהגות שלה בזמן. לא עכשיו ובעוד שעה, אלא מיליארדי שנים אחורנית".
- מסקנות ביניים?
"כל תיאוריה יש לה תשובה אחרת על איך התנהגה האנרגיה האפלה אז. זו תהיה לדעתי הבעיה הכי גדולה שלנו - שלא תיעלם בקרוב. יש אפשרות גם שאין דבר כזה בכלל אנרגיה אפלה, שכל התצפיות שלנו הן תוצאה של ליקוי יסודי ובסיסי בתיאוריות הפיזיקליות הקיימות. תורת היחסות של איינשטיין, למשל, שכל זה מבוסס עליה. אולי כל מה שאנחנו רואים עכשיו זה כשל בתיאוריה של איינשטיין, שעד היום עברה את כל המבחנים והמבדקים בצורה מעולה? אמנם יש טכנולוגיות שמתבססות עליה, כמו הג'י.פי.אס, אבל יכול להיות שבסקאלות האלה ובזמנים האלה, הקדומים, יש לתיאוריה הזו בעיה".
- ומה עם הניטרינו הזה, שעבר לכאורה את מהירות האור.
"זו בדיחה. אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות".
- בדיחה?
"זו לא בדיחה במובן הזה שהניסוי הוא רציני, אבל גם עורכי הניסוי לא מאמינים בזה. הם עושים את הניסוי כבר כמה שנים, ורצות שמועות, אז הם פשוט הוציאו את התוצאות החוצה כדי שיגידו להם מה הם עשו לא נכון. זו מדידה מאוד-מאוד קשה, ומופרכת".
- סליחה, אבל פרופ' דן שכטמן קיבל פרס נובל על זה שגילה גביש במצב צבירה חדש שלא היה ידוע קודם; אתם מספרים לי שגילינו חומר אפל שלא ידענו עליו ואנרגיה שאין לנו מושג קלוש מהי. אני אומר "גילינו" ו"מצאנו" כי הכוונה לכל המין האנושי, שגם אני חלק מסוים ממנו. אז אם ככה, למה לא יכול להיות שיש חומר כלשהו שנע מהר יותר מהאור? למה לבטל את זה כל-כך מהר? הרי גילינו שהעולם עגול, שהארץ נעה סביב השמש. אמיתות גדולות כבר הופרכו.
"יש מדידות אחרות, בלתי תלויות, שמראות שדבר כזה פשוט לא יכול לקרות. למשל, ב-1987 התפוצצה סופרנובה בגלקסיה שכנה; זה היה סוג של סופרנובה שמייצרת לא מעט ניטרונים, אותם חלקיקים בדיוק. בזמן מאוד קרוב להגעה של האור מהסופרנובה התגלה גם פולס של ניטרונים בגלאים המיוחדים על כדור הארץ. בדיוק בכמות הצפויה ומהכיוון של הסופרנובה. אין ספק שזה הגיע משם. המרחק מהגלקסיה הזאת הוא 150 אלף שנות אור".
- קרוב.
"מאוד קרוב. זה אומר שהאור היה בדרך 150 אלף שנה. אם הניטרונים היו מהירים יותר בחלק השלוש למאה אלף ממהירות האור כפי שנטען בניסוי של הניטרונים, הרי הם היו אמורים להגיע ארבע שנים קודם, והם הגיעו כמעט יחד, בהבדלים של שעות".
- או-קיי, כמה שעות ולא ארבע שנים. ובכל זאת, מי בא קודם?
"הניטרונים. אבל קשה לדעת, כי זה הדבר הראשון שיוצא החוצה מהפיצוץ; הם לא מתנגשים עם כלום, לעומת האור שלוקח לו קצת יותר זמן לצאת, ולכן אתה מצפה שהאור יגיע מאוחר יותר. זה היה אירוע יסוד ומכונן בחקר הסופרנובות. הניטרונים נפלו בול לפי מה שציפו מהם. פתאום לבוא עכשיו ולומר שהם בעצם אמורים היו להגיע ארבע שנים קודם, זה פשוט לא מסתדר. אגב, אלה היו אנטי-ניטרונים, אבל לא משנה".
- אה, יש גם אנטי-ניטרונים?
"ברור. בכל מקרה, אתה שואל: ונגיד שבכל זאת זה נכון, מה אכפת לך שמשהו ינוע מהר יותר מהאור? אז הגבול הזה, שאי-אפשר לנוע מהר יותר ממהירות האור, מוכתב על-ידי תורת היחסות של איינשטיין, והוא מבטיח עיקרון מאוד מקודש בפיזיקה, שנקרא סיבתיות. אתה יודע מה זה?".
- ודאי. שיש סדר בין סיבה ותוצאה. הסיבה תמיד קודמת, ואת הסדר הזה אין לשנות.
"יפה. גבול מהירות האור מבטיח את זה. אם נוסעים מהר יותר ממהירות האור אפשר יהיה ללכת אחורה בזמן, וללכת אחורה בזמן זה אסור, כי אם תלך אחורה בזמן תוכל לשנות את ההווה. מכונות זמן הן אסורות".
- אני מבין את זה, הן אסורות מפני שזה מתנגש עם כל מה שאנחנו יודעים ומבינים ומצליחים למדוד. אנחנו לא יכולים לעבור בזמן, אבל האם יכול להיות שיש איזשהו חומר או חלקיק, או איך שתקראו לו, שכן יכול?
"הבעיה עם סיבתיות ומסע בזמן היא לא רק פרדוקסים, כמו שאתה הולך והורג את סבא שלך. זה גם דברים הרבה יותר משעממים, כמו שהניטרינו חוזר בזמן והורג את הסבא שלו, את ההתנגשות שיצרה את הניטרינו. אתה יכול להיתקל בבעיות של סיבתיות גם בלי לערב משפחה. יש הטוענים שזה לא סוף העולם. יש כאלה, כמו פרופ' לב ויידמן, שמוכנים לחיות עם חלקיקים סופר-לומינליים. יש כל מיני תיאוריות, אבל זה מהפכני מאוד, בלשון המעטה".
- האם זה יהיה יותר מהפכני מלגלות שהיקום מאיץ את ההתפשטות שלו?
"כן".
- רק כי היקום המתפשט מתאים לחישובים שלנו.
"זה לא סביר לדון בשני הדברים בכפיפה אחת. הניטרינו זה עדיין קוריוז. נכון, כזה שנעשה על-ידי אנשים מאוד רציניים במעבדות מאוד רציניות, אבל עדיין קוריוז. והוא ייעלם. אני מוכן לשים כסף. לעומת זאת, התגלית של הנובל היא אחת התגליות החשובות של העשורים האחרונים".
סוף מסלול החיים
פרופ' מעוז אומר שאנחנו נמצאים בתור הזהב של האסטרופיזיקה. לאחרונה הוא צפה, עם צוות מדענים מישראל, מיפן ומארצות-הברית בקבוצה של 12 הסופרנובות העתיקות ביותר שנצפו עד היום: בנות 10 מיליארד שנים. סופרנובה הוא סוף מסלול החיים של כוכבים מסוג מסוים, בדרך כלל מסיביים מאוד - יותר מהשמש. זה קורה כשהדלק הגרעיני שמפיק הכוכב בלבו לא מספיק חזק כדי לאזן את כוח הכבידה מבחוץ, ואז הכוכב קורס אל תוך עצמו בפיצוץ עז ומפיק כמויות עצומות של אנרגיה.
זו לא "רק" תופעה אסטרונומית. לסופרנובה חשיבות קריטית: בפיצוץ, משגר הכוכב את מרכיביו - גזים, יסודות - אל החלל ומפזר אותם שם. הסופרנובה היא בית החרושת של הטבע. היא מייצרת את כל היסודות הכימיים בטבלה המחזורית. היא יוצרת חומרי גלם לדורות נוספים של כוכבים ושל כוכבי לכת, ואחראית גם להיווצרות האטומים בגוף האדם. במפץ הגדול הרי לא היה כלום מלבד מימן והליום. כשצופים בסופרנובה, ובעצם הולכים אחורה בזמן, לומדים איך השתנה ההרכב הכימי של היקום.
- אתה אומר שאנחנו נמצאים בתור הזהב של האסטרופיזיקה. מלבד התגלית של האצת התפשטות היקום, מה עוד גילינו?
"דבר חשוב מאוד שהתגלה הוא קרינת הרקע הקוסמית - שריד מהמפץ הגדול שאפשר לראות אותו בכל הכיוונים בשמיים. בשנים האחרונות מופה וצולם בקרינת מיקרוגל, אותה קרינה שיש לך בתנור ובסלולרי. אפשר לקלוט קרינה כזו מהחלל ולמפות את השמיים בקרינת מיקרוגל. הגילוי הראשון היה בשנות ה-60. את הגילוי שהקרינה לא אחידה בעוצמה שלה, שיש לה סטיות קטנות בעוצמה, של אחד למאה אלף, גילו בשנות ה-90 עם לוויין בשם COBE. על זה קיבלו פרס נובל לפני חמש שנים. לפני שמונה שנים צילמו את הסטיות האלה עם לוויין נוסף, בשם WMAP, בדיוק גדול מספיק, שאיפשר לקבוע בפעם הראשונה כל מיני תכונות של היקום. אני מניח שגם על זה יהיה נובל".
- מה המשמעות של כל זה?
"זה אפשר לראשונה לעשות קוסמולוגיה מדויקת, לתאר את התכונות של היקום, את הגודל ואת הגיל; ובין היתר גם מה החלוקה בין חומר רגיל, חומר אפל, אנרגיה רגילה ואנרגיה אפלה. זו המדידה שבעצם שכנעה את כולם שהתצפיות של הסופרנובות נכונות, ושיש באמת חומר אפל. תגלית חשובה. המדידות המפורטות של קרינת הרגע הקוסמית אפיינו בצורה מאוד מדויקת את מרכיבי היקום".
- ואיך כל זה משפיע עלינו, הידיעה שההתפשטות מואצת? יש לזה השפעות מעשיות, חוץ-פיזיקליות?
"כרגע לא. רגע, אתה שואל למי זה אכפת?".
- חלילה. ברור לי למה זה אכפת. אנחנו יצורים סקרניים וחושבים, שרוצים לדעת איך החיים התחילו ולאן זה הולך.
"תשובה נכונה. אז מה השאלה?"
- אני אפילו לא בטוח מה השאלה.
"אני יכול לתת לך שאלה ולענות עליה".
- אנא.
"האם נלמד מזה משהו קונקרטי? אולי מכוניות שנוסעות על חומר אפל או אנרגיה אפלה. אולי זו תהיה האנרגיה הירוקה הבאה? אין לנו מושג".
- איך הידיעה שהתפשטות היקום מאיצה גורמת לנו להבין טוב יותר את תחילת היקום, אם בכלל?
"באופן מוזר, הצורה שבה זה עובד, צפיפות האנרגיה שנותנת לנו תאוצה היא קבועה. ולכן ככל שהיקום מתפשט והמסה מתרחקת, השפעת הגרביטציה קטנה, כי מרכיבי החומר מתרחקים זה מזה, והאנרגיה האפלה הופכת ליותר ויותר משמעותית".
- ככל שיש יותר מזה, יש פחות מזה?
"באופן יחסי. כי אחד נשאר קבוע; לא משנה כמה היקום מתפשט, האנרגיה האפלה יש לה כמות קבועה, או לפחות קרוב מאוד לקבועה. אל תשאל אותי איך זה קורה כי אנחנו לא מבינים מה זה".
- איך זה יכול להיות?
"אין לנו מושג. עכשיו, אם אתה הולך אחורה ליקום המוקדם, שהחומר בו היה הרבה יותר צפוף, האנרגיה האפלה כמעט לא משפיעה, ולכן, באופן מוזר, ביקום הקדום היא לא מאוד משמעותית".
- אני מבין בשכלי המוגבל את מהות חקר הסופרנובה, שהרי מהפיצוץ נפלטים יסודות ומתפשטים בחלל ונקלטים על כוכבים אחרים. זה מובן. אבל האנרגיה האפלה; זה לא ברור לי.
"אתה צודק, זה באמת לא ברור, גם לנו. הסופרנובות זו פיזיקה שאנחנו מבינים מאוד טוב. שמה אנחנו נמצאים באור. לעומת זאת, עם האנרגיה האפלה אנחנו באפלה. אנחנו לא יכולים לטעון שאנחנו מבינים את היקום אם אנחנו לא מבינים 97% ממנו".
- אתם בעצם ההיסטוריונים של החומר. ובינתיים היקום ממשיך להיווצר.
"אבל אנחנו רואים גם קדימה, לעתיד. ובהחלט, אנחנו היסטוריונים, אנחנו אפילו משתמשים במונח הזה: אחת המטרות העיקריות היא לשחזר את ההיסטוריה של היווצרות היסודות. לשחזר את הכול - היווצרות הכוכבים, הגלקסיות. היקום התחיל כמקום מאוד אחיד ומשעמם - מימן והליום וחומר אפל; אלה מרכיבי התבשיל. מה שעובד על התבשיל הם חוקי הפיזיקה. בעזרת החוקים קיבלנו את מה שיש לנו היום. מטרתנו היא להבין את זה, איך קיבלנו את מה שקיבלנו. השיטה שלנו היא פשוט להסתכל רחוק ואחורה ולצפות בתהליך".
- כמו אחורה, אתם רואים גם קדימה.
"זה בא יחד: כמו שאנחנו רואים מה היה פעם, אנחנו יודעים מה יש היום ויכולים לחזות את העתיד".
- תן לי את זה.
"זה נראה רע".
- שיגעון.
"ההאצה הולכת וגדלה, הגלקסיות מתרחקות. באיזשהו שלב גם הגלקסיות הקרובות אלינו ינועו מהר יותר ממהירות האור ו..."
- רגע, סתירה - לא אמרת שאין דבר שיכול לנוע מהר יותר מהאור?
"זה לא סותר".
- איך?
"תחשוב על נמלה הולכת על בלון. היא לא יכולה ללכת יותר מהר מהאור. הנמלה זה אתה ואני והגלקסיות, אבל הבלון יכול להמשיך ולהתנפח. הבלון הוא היקום המתפשט. עליו אין המגבלה הזו; הוא לא חומר, הוא סקאלה. הוא יכול להתנפח מהר יותר ממהירות האור. עבור הנמלה, המהירות שבה היא מתרחקת מנקודת מסוימת לא קשורה למהירות שלה. היא יכולה פשוט לשבת על הבלון, כי הנקודות על הבלון מתרחקות. אם אנחנו מבינים נכון וההאצה תימשך, אז בעוד כמה עשרות מיליארדי שנים כל השכנים שלנו ייעלמו, הם יהיו מעבר לאופק שלנו. עניין של חמישים או מאה מיליארד שנים מהיום".
- ומה יהיה?
"שמיים חשוכים".
- אבל את הכוכבים בגלקסיה שלנו נמשיך לראות, הגלקסיות לא מתרחבות בעצמן.
"נכון, רק מתרחקות זו מזו. גם הכוכבים בגלקסיה שלנו ייכבו עם הזמן. כוכבים אמנם נוצרים, אבל פחות ופחות, כי חומר הגלם - הגז - נגמר. לא יהיו כוכבים חדשים, והקיימים יגמרו את הדלק הגרעיני שלהם. חלקם יהפכו לסופרנובות, חלקם לננסים לבנים שלאט-לאט מתקררים עד שלא יראו אותם. והסוף יהיה יקום אפל וקר".
- אבל אם יהיו סופרנובות שימשיכו להתפוצץ וליצור יסודות, האם זה לא ייצור עוד יקום?
"לא. סופרנובות לא יוצרות יקום, זה פיצוץ מקומי. וגם לא יהיו יותר סופרנובות, כי ייגמר מלאי הכוכבים שיתפוצצו".
- לא יכול להיות עוד מפץ גדול?
"לא. עד התגלית הזו של הנובל חשבו שאולי כן, שאולי היקום מחזורי. פיצוץ, התרחבות, התכנסות, ואז עוד מפץ גדול. מבחינה פילוסופית זה רעיון מאוד מעודד, אנחנו רק חלק ממחזור וכל זה. עכשיו צריך לחיות עם המחשבה שזה היה אירוע חד-פעמי, רק פעם אחת וזהו. ועכשיו אנחנו מתפשטים אל עבר החושך והריקנות וזהו. זה לא יקרה יותר. אף פעם. פילוסופית, זה מטריד, אבל זו המציאות".
- מבחינה פילוסופית, האם יכול להיות עוד יקום, כך שהיקום שלנו, המתרחב והמתפשט, יתפשט ויתרחב עד שיפגוש ביקום אחר, ויהיה איזה פיצוץ או מיזוג או משהו?
"זה רעיון ספקולטיבי יותר".
- יש מצב שבעוד מאתיים שנה הטלסקופים יהיו כל-כך הרבה יותר משוכללים שנוכל לראות יקום אחר? זה יכול לקרות?
"לא".
- למה?
"הבעיה שלנו היא שההגדרות שלנו לגבי היקום הן עד איפה שאפשר לראות בטלסקופ הכי משוכלל. החסם הוא עד איפה ומאיפה יכול להגיע אור, והחסם הזה הוא גם הגיל של היקום. אנחנו יודעים שהיקום שאנחנו מכירים, שמתפשט, הוא הרבה יותר גדול מהגבול הזה. אין שום סיכוי שנראה יקומים אחרים. אין שום דרך לבדוק את זה. זו לא שאלה פיזיקלית, כי אין לנו הכלים לבדוק אותה. לא נראה שאי-פעם אפשר יהיה לבדוק את התיאוריה של יקומים מרובים".
- מה לגבי חורים שחורים? לא עוברים דרכם ליקום אחר?
"גם אם תעבור דרך חור שחור, תישאר ביקום. או לפחות מה שיישאר ממך, וזה לא יהיה מראה יפה".
- וחורי תולעת?
"שוב, אלה דברים מאוד ספקולטיביים, על הגבול בין פיזיקה למתמטיקה. מאוד תיאורטיים. אנחנו לא מתעסקים בזה".
- פיזיקה של חורי תולעת היא מבחינתכם כמו מה בדיוק?
"זה פשוט לא התחום שלנו. כמו שאתה לא כותב על ספורט".
כל היקום אותו דבר
לספורט עוד נחזור; אבל עוד קודם, נשאל את פרופ' מעוז על המטרות הבאות של הפיזיקה בת ימינו. זאת אומרת, לבד מלהבין את החומר האפל ואת האנרגיה האפלה, שהם כאמור 97% ממה שאנחנו צריכים לדעת על היקום שאנחנו חיים בו. "עוד תחום שאולי יקבלו עליו נובל בעתיד הקרוב זה חיפוש וגילוי של כוכבי לכת", כך מעוז. "לפני עשרים שנה, מערכת כוכבי הלכת היחידה שהוא הכרנו הייתה מערכת השמש. היום יש כמעט אלפיים. חלקם דומים לכדור הארץ. השלב הבא הוא לחפש סימני חיים".
- מה אתה חושב על העניין הזה של חיים מחוץ לכדור הארץ? יכול לקרות?
"עובדה שזה קרה פה. אחד הדברים שגילינו ולמדנו שוב ושוב בחמש מאות השנים האחרונות הוא שאנחנו לא כל-כך מיוחדים. אנחנו חיים על כוכב לכת מאוד רגיל, שמסתובב סביב כוכב מאוד רגיל, במקום לא מיוחד - בגלקסיה רגילה שיש הרבה כמוה, במקום לא מיוחד ביקום".
- איפה אנחנו ביקום?
"זה בדיוק העניין. כל היקום הוא אותו הדבר. אין בו מקומות מיוחדים, ביקום. הניסיון מלמד אותנו שוב ושוב שהעיקרון הקופרניקאי שאמר שאנחנו לא במרכז היקום, הרעיון הזה של להיפטר מכל מעמד מיוחד - הדבר הזה עובד שוב ושוב. לכן, החשיבה שחיים זה רק פה זו חשיבה מאוד לא קופרניקאית. אילו הייתי צריך להמר הייתי מהמר שהיקום מלא בחיים. שורץ חיים. אם זה קרה פעם אחת זה יכול לקרות עוד פעמים. קרה, קורה ויקרה".
- אז איפה הם החיים האלה?
"אנחנו יודעים שחיים קרו פה. מה שאנחנו לא יודעים זה כמה זמן לוקח לחיים להתפתח, מה מתחיל חיים, מה גומר חיים. אנחנו אומרים ציביליזציה, אבל מה אנחנו מחפשים? מה שדומה לנו. אבל אנחנו נמצאים פה לזמן קצר מאוד, בטח יחסית למינים שקדמו לנו. כל אלה הן שאלות שאין עליהן ממש תשובות.
- ובכל זאת.
"מאחר שהחיים כמו שאנחנו מכירים מתקיימים מעט מאוד זמן עד שהם מתחלפים, סביר שהחיים ביקום מאוד פרימיטיביים. כל מיני אצות ואמבות".
- למה? למה לא יכולה להיות ציביליזציה מתקדמת יותר?
"יכולה להיות. מאות אלפי שנים זה זמן קצר. אם תחשוב על ההבדל בין החיים היום לבין מיליארד שנה אחורה - על כדור הארץ - ואז תחשוב על המשך האבולוציה. מה יהיה בעוד מיליארד שנה? יצורים כל-כך משוכללים, שבשבילם אנחנו נהיה אמבות. סביר שאנחנו, אילו היינו רואים דבר כזה, אפילו לא היינו יכולים לזהות את זה. איזה עניין יהיה להם לדבר איתנו? כמו שאתה לא מדבר עם האמבות".
- איך האסטרופיזיקה שלך משפיעה על הפילוסופיה שלך?
"למה הכוונה?".
"אנחנו לא מיוחדים; אנחנו ניעלם כמו כולם, אנחנו אמבות ליצורים אחרים, הכול ייגמר בבדידות ובקור". איך זה משפיע? ניהיליזם או להפך - חוגג את החיים החד-פעמיים וחסרי המשמעות, כשמסתכלים עשרה מיליארד שנים אחורה מהם חיי אדם וכל זה.
"כשאני עוסק במחקר או קורא על דברים שאחרים מגלים אני מרגיש קצת כמו כשאני מרגיש כשאני צולל בריף מאוד יפה. אתה מסתובב, מסתכל לפה, מסתכל לשם, רואה דברים שלא ראית, זה מאוד מרגש. זו אותה ההתרגשות. כשאנחנו רואים מקומות במרחב ובזמן שאף אחד עוד לא ראה, היופי הוא פשוט עצום. גם היופי האסתטי וגם היופי של ההבנה. היופי שבפשטות, כמה הכול בעצם פשוט. זה בכלל לא מדכא, להפך. מרומם את הרוח לעסוק בדברים האלה, ללמוד ולהבין".
- בוא נפסיק ללכת סחור-סחור: יש אלוהים? ראיתם אותו במקרה בטלסקופים שלכם?
"לא. אני לא ראיתי. אבל זו שאלה נפרדת. דת זה משהו אחר לגמרי. דרך אחרת להתמודד עם כל הדברים, דרך שלא סותרת. יש לי הרבה קולגות, מדענים רציניים שהם אנשים מאמינים. אלה שני מסלולים מקבילים להתמודד עם העולם. אישית, אני אתיאיסט. ממה שאני הבנתי, זה יותר עניין רגשי. יש לי חבר, פרופסור בטכניון שהוא אוהד כדורגל, חולה על מכבי חיפה. הולך למשחקים, צורח, מקלל. בן אדם אינטליגנטי, משכיל, מכובד. שאלתי אותו איך זה מסתדר. הוא אמר לי: מה הקשר, זה עניין רגשי. אני אוהב את מכבי חיפה. מה זה שייך למדע? אני מנחש שגם להיות דתי זה דבר רגשי, כמו להיות אוהד כדורגל".
- מזה אני מבין שאתה לא ממש אוהד כדורגל.
"לא".
- דיברת על תור זהב, שזה מטבעו דבר שמשנה פרדיגמות מחשבתיות. האם אנחנו על ספו של שינוי ענקי כזה?
"מאוד יכול להיות. אנחנו עומדים בפני כמה משברים לא קטנים. אחד מהם הוא החומר האפל שאנחנו לא מבינים. האנרגיה האפלה שנחתה עלינו. המשבר של החלקיק האלוהי, חלקיק היגס. כל מאיץ החלקיקים בז'נבה נבנה כדי למצוא את החלקיק האלוהי, והנה - לא מוצאים כלום".
- החלקיק האלוהי הוא החומר האפל?
"לא. הוא מה שמעניק לחלקיקים שאנחנו מכירים ומבינים - החומר הרגיל - את המסה שלהם. בינתיים לא גילו אותו. אז נכון שיש עוד זמן, אבל כבר מתחילים לדבר על כך שאולי לא יגלו אותו, אולי מכל הניסוי הזה לא יצא כלום. זו תהיה תוצאת האפס הכי יקרה בהיסטוריה. אולי זה בכלל לא קיים".
- ואז מה?
"אולי נצטרך לבחון מחדש את כל התיאוריות היסודיות בפיזיקה. זה תהליך שקרה לפני מאה שנה, גם אז היינו בטוחים שאנחנו מבינים הכול ושיש רק כמה בעיות קטנות, אבל התברר שהבעיות האלה היו רק קצה הקרחון של בעיות מאוד יסודיות, שנפתרו בעזרת תורת היחסות ותורת הקוואנטים".
- אז יכול להיות שיתברר שכל מה שידענו לא נכון.
"זה לא בדיוק ככה. יתברר לנו שכל מה שאנחנו יודעים הוא לא מספק. לא עונה על כל השאלות. זה יקרב אותנו לתיאוריה הנכונה. זה לא שהפיזיקה של ניוטון לא נכונה. היא נכונה בגבולות מסוימים.
- אז תורת היחסות לא תקפה בהיסטוריה העתיקה או משהו כזה?
"כן".
- ומה עם הדיבור על למצוא תיאוריה של הכול?
"זה חלק מזה".
- למה צריך בכלל למצוא תיאוריה של הכול? מה הבעיה בכמה תיאוריות שכל אחת מסבירה משהו אחר.
"הבעיה היא מה קורה בגבולות ביניהן, מה קורה כשחוקים מתנגשים, כששתי תיאוריות רלבנטיות. אלה הקשיים. לכן מנסים להחליק את הגבולות האלה. ובאופן כללי היעד הוא תמיד הפשטות והאלגנטיות - כמה שפחות חוקים שיסבירו את מרב התופעות".
g@globes.co.il
מגזין G - עדכונים בטוויטרהכתבה המלאה במגזין G - לקבלת הגיליון החדש הקלקגלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
חיפוש באתרי גלובס
חיפוש ני"ע
