ההחלטה בעניין עסקת שליט היא אחת מאותן החלטות קשות הידועות בתורת הניהול כ"החלטה מרובת משתנים בתנאי אי-ודאות". הקושי בקבלת ההחלטה הנדונה טמון בעיקר בכך שאין כל אפשרות ליתן משקל רציונלי לערכים המעורבים, ואף לא להעריך הערכה יחסית את משקלם.
עסקינן כידוע בעימות בין ערכים מופשטים, ולא רק בהשבתו המוחשית של חייל אחד הביתה. כמה "שווה" הערך של סולידריות חברתית? של מורל לאומי וצבאי? של עידוד ההתגייסות לשירות קרבי? כמה שווה הערך של הרתעת האויב ומניעת חטיפות ופיגועים עתידיים? כמה שווה הערך המוסרי של הגנת המדינה על כל שליח ציבור מטעמה, שנפגע תוך כדי התפקיד?
במסגרת כל ערך המעורב בהחלטה הנדונה פועלים כוחות נוגדים, שאינם ניתנים לכימות. כך, למשל, הסולידריות החברתית עם משפחת שליט באה על חשבון הסולידריות עם משפחות נפגעי הטרור. חיזוק המורל והביטחון הלאומי עקב החזרת חייל שבוי וחיזוק הנכונות של האזרחים להתגייס לשירות קרבי בא על חשבון הפגיעה במורל הלאומי ובאינטרס הביטחוני עקב שחרור מרצחים, והפגיעה בהרתעה מפני פיגועים עתידיים.
סוגיה בעייתית
לא ניתן, אם כן, לבנות בעניינו של שליט מודל מתמטי רציונלי כלשהו, אשר יספק פתרון ברור. לא קיימת בנדון החלטה "טובה" או "רעה". האיזון בין הערכים לחלוטין אינטואיטיבי ואישי. במובן זה, אין כוח משכנע מיוחד לדעות "בעד" או "נגד", וכל דעה נגזרת מנטיות-לב אישיות גרידא.
למורכבות הבלתי-אפשרית של השיקולים המעורבים נלווית גם המורכבות של ממד הזמן בהחלטה הנדונה. האם עתה הוא הזמן ה"נכון" לעסקה? ומהצד השני, האם לא ניתן היה להגיע לעסקה קודם לכן? מחד גיסא, חלוף זמן יוצר סוג של סטגנציה, המכבידה על השגת עסקה. מאידך גיסא, חלוף הזמן דווקא מתמרץ את ההגעה לעסקה, שכן הצד השני נוכח לדעת כי סיכוייו לשפר את תנאי העסקה בעתיד נחלשים. עסקה תתרחש כאשר כל צד יעריך כי סיכוייו לשפר את מצבו בעתיד נמוכים. חלוף הזמן ללא תזוזה בעמדות הצד שכנגד מהווה גורם המשכנע בכך.
בדומה לכל משא ומתן אחר, חלק חשוב מהנעלמים טמון לא רק בשאלה כיצד צד מעריך את סיכוייו לשפר בעתיד את תנאי העסקה, אלא גם בשאלה כיצד הוא מעריך את האופן שבו הצד שכנגד מעריך את סיכוייו שלו לשיפור התנאים בעתיד. בעניין שליט, סוגיה זו בעייתית במיוחד, שכן מדובר באויב אשר אינו מקיים הליכים גלויים של קבלת החלטות, באופן המאפיין מדינה דמוקרטית כמו ישראל.
מתחם הסבירות
את החלטת הממשלה בעניין שליט לא ניתן להעריך במונחים של "נכונות" ההחלטה, אלא לכל היותר במונחים של "סבירות", תוך בדיקה אם ההחלטה מצויה בתוך "מתחם הסבירות". כמו כן ניתן לבחון את ההחלטה מבחינת תהליך קבלת ההחלטות - שאלת ענייניותה של ההחלטה, השאלה אם נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים (ורק הם), והשאלה אם ניתנה במה להשמעת מגוון הדעות, במסגרת ההליך הדמוקרטי הראוי.
נראה כי התשובה לשאלות אלה היא בחיוב. מקבלי ההחלטות גילו אחריות רבה במסגרת המשא ומתן, ונתנו לחמאס להבין כי לא תהיה עסקה בכל מחיר, אלא, כדבריו החוזרים של שר הביטחון אהוד ברק, ייעשה כל מה שהוא "ראוי ואפשרי".
במהלך התקופה הארוכה של השבי התקיים בישראל דיון ציבורי ער וממושך ביחס לתוואי הבסיסי של העסקה. נראה כי נעשה מאמץ נמשך של מקבלי ההחלטות להקטנת נזקי העסקה, במונחים של מספר המשוחררים ומיהותם, ומספר המגורשים מתוך המשתחררים - ומאמץ זה נשא עתה פרי. השיקולים הנוגדים היו "על השולחן", כשהם ידועים לכל.
נראה כי למרות המחיר הכבד, העסקה מצויה בתוך מתחם הסבירות. יש לזכור כי לא חייל אחד בלבד עומד על הפרק, אלא ערכים בסיסיים נוגדים, כאמור לעיל. חשיבות מיוחדת יש לייחס לחיזוק המוטיבציה להתגייסות לשירות קרבי, בעידן של השתמטות מדאיגה וגוברת משירות צבאי.
דומה כי התמיכה הציבורית הרחבה בעסקה מצביעה על כך שהיא למצער מצויה בתוך מתחם הסבירות. יש להעיר עוד כי גם שאלת הפגיעה בעוצמה הישראלית עקב העסקה אינה זוכה לתשובה חד-ממדית. עוצמה היא מושג המורכב מהיבטים חומריים ורוחניים גם יחד. היעדר אופציה צבאית לשחרור שליט היא עניין מטריד, הראוי לבחינה בעתיד. ואולם רק מדינה בעלת עוצמה מרשימה יכולה להרשות לעצמה לשלם מחיר חומרי מיידי כה כבד, במונחי עוצמה, על-מנת לקדם ערכים אנושיים וחברתיים מופשטים.
אכן, העתיד מי ישורנו, ויתכן כי המחיר של מהלך זה יהיה כבד מההערכות כיום. אך עתה זו שעה של התרוממות רוח וגאווה לאומית על עוצמה מוסרית ייחודית של מדינה הנכונה לבצע את כל מה שהוא "אפשרי וראוי" להצלתו של חייל בודד שנשלח למשימה.
הכותב הוא פרופסור באוניברסיטת תל אביב, חבר בוועדת טירקל לחקירת אירוע המשט לעזה