הם היו חלק משמעותי מהמחאה החברתית של קיץ 2011, אבל כעת הסטודנטים, אולי, ייאלצו להוריד הילוך עם שובם אל ספסל הלימודים. מי הוא הסטודנט הישראלי, ואיזו מציאות כלכלית ממתינה לו?
הסטודנטים הישראלים מתמודדים עם מציאות לא פשוטה: כזו שגובה מהם עשרות אלפי שקלים מדי שנה, נוסף לשכר הלימוד שאותו הם נדרשים לשלם. הוצאות המחיה שלהם כבדות, אך מרביתם נעזרים בהורים כדי לשרוד כלכלית - כך עולה מסקר שערך עבור "גלובס" מכון המחקר פאנלס, בקרב 300 סטודנטים לתואר ראשון, באמצעות פאנל המשיבים האינטרנטי Panel4all.
על מה מוציאים הסטודנטים את כספם? הוצאות הדיור, יודעת לא רק דפני ליף, הן הסעיף הכבד ביותר. פחות מרבע מהסטודנטים משלמים מתחת ל-2,000 שקל מדי חודש, חמישית משלמים בין 2,000 ל-2,500, ושיעור דומה - עד 3,500 שקל, סביר להניח כי עבור חדר בדירה משותפת. 27% מתגוררים בבית ההורים בתקופת הלימודים וכך חוסכים לעצמם לפחות את הנטל הזה.
על מזון, בבית ומחוצה לו, מוציאים כ-60% מהסטודנטים עד 700 שקל בחודש, וכ-20% מעל 1,000 שקל מדי חודש. על תחבורה (רכב פרטי, דלק, רכבת (ישלמו מעל שליש מהנשאלים יותר מ-500 שקל בחודש, והוצאות הסלולר גוזלות במרבית המקרים עד 400 שקל בחודש.
אבל גם ליהנות צריך, כנראה: בסעיף הבילויים מוציאים 42% מהם בין 250 ל-500 שקל בחודש, ו-34% פחות מכך. סעיפים נוספים הגוזלים מאות שקלים בשנה הם מוצרים אלקטרוניים (מחשב וגאדג'טים), ספרי לימוד, ציוד משרדי וחיבור לאינטרנט.
כדי לצלוח את רשימת ההוצאות הזו בשלום נעזרים הצעירים בהוריהם לא מעט: 76% מהם מקבלים סיוע מההורים, בעיקר בהוצאות המזון והסלולר, גם כאשר הם חיים מחוץ לבית.
68%: המחאה שינתה את הרגלי הצריכה שלנו
היכן יעדיפו לקצץ במידת הצורך? מחציתם - בבילויים, ולאחר מכן בהוצאות עבור גאדג'טים וסלולר. אם בפועל כך הם עושים קשה לדעת, אולם כ-70% מהנשאלים הצהירו כי המחאה החברתית שינתה את הרגלי הקנייה שלהם - 38% במידה מועטה, ומעל 30% במידה רבה או רבה מאוד. המודעות הצרכנית הישראלית ששינתה צורה ופנים בחודשים האחרים מתחילה לתת אותותיה, יש לקוות, בארנק של הצעירים.
לדברי שרית שטרנברג, סמנכ"לית המחקר בפאנלס, ממצאי הסקר ממחישים את המחאה החברתית של מעמד הביניים שמקיים מלחמה לא על הישרדות אלא על נוחות: "מצד אחד ההוצאות העיקריות של סטודנטים הן על מחיה", היא אומרת, "ועל מנת לעמוד בהוצאות אלה מרביתם (76%) נעזרים בהוריהם. מצד שני, הוצאה לא קטנה היא עלויות הבילוי - יותר ממחצית מהסטודנטים (58%) מוציאים בחודש מעל 250 שקל על בילויים".
לדברי און גולדשטיין, מנכ"ל משותף במשרד הפרסום "לעומק התודעה", העובדה שמרבית הסטודנטים לתואר ראשון נתמכים על-ידי הוריהם היא זו המאפשרת להם "לבזבז" יותר על בילויים ומותרות, ולפצות את עצמם על המאמצים וההשקעה הרבה בלימודים. "לכן קהל זה נחשק מאוד בעיני המשווקים המציעים לקהל הסטודנטים שלל הנחות, מבצעים וקופונים".
גולדשטיין סבור כי המחאה החברתית בקיץ האחרון לא באמת הפכה את הסטודנטים לחסכניים יותר. "הם נמצאים בתקופה בחייהם בה אין להם התחייבויות כגון משפחה או משכנתא", הוא מזכיר, "לכן הם מרשים לעצמם להוציא יותר כספים על תחומים שנחשבים 'מותרות' - כגון בילויים וגאדג'טים. עם זאת, הסטודנטים שהובילו את המחאה מבינים היטב את כוחם הצרכני ואת יכולתם להשפיע על המשווקים הגדולים לטובתם".
56 אלף סטודנטים חדשים בשנה א'
והנה עוד כמה מספרים: בארץ יש 67 מוסדות להשכלה גבוהה, הכוללים 7 אוניברסיטאות מחקר, האוניברסיטה הפתוחה, 36 מכללות אקדמיות ו-23 מכללות להכשרת עובדי הוראה.
כ-298.4 אלף סטודנטים צפויים ללמוד השנה לקראת תואר אקדמי, מתוכם כ-230 אלף לתואר ראשון. מבין אלה ילמדו 64% במכללות, וכ-36% בקמפוסים הראשיים של האוניברסיטאות. כ-56 אלף סטודנטים יפקדו את המוסדות להשכלה גבוהה לראשונה כתלמידי שנה א'.
אם שנות ה-90 התאפיינו בגידול מהיר וחד במספר הסטודנטים - מעל 8% בממוצע לשנה על-פי נתוני המועצה להשכלה גבוהה - הרי שבשנות האלפיים חלה האטה משמעותית בקצב - והשנה גדל מספר הסטודנטים בכ-2% בלבד. במספרם של הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות נמשכת מגמת הירידה זו השנה השביעית ברציפות, בעוד במכללות האקדמיות גדל מספרם בקצב מהיר מאוד. עם זאת בכל הנוגע ללימודי תואר שני, האוניברסיטאות עדיין מובילות.
הנתונים לגבי תחומי הלימוד שהיו מבוקשים ללימודי תואר ראשון באוניברסיטאות בתשע"א נותנים ביטוי מסוים למקצועות המבוקשים בשוק העבודה: רפואה ומקצועות עזר רפואיים, הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, מדעי המחשב, כלכלה, משפטים.
לאן קשה יותר להתקבל באוניברסיטאות? בראש ובראשונה, לרפואה (יחס של 4.1 מועמדים על כל אדם שהתקבל), ולאחר מכן בסדר יורד - ארכיטקטורה, מקצועות עזר רפואיים ,עבודה סוציאלית, מנהל עסקים, משפטים, חשבונאות, כלכלה, מדעי המחשב ופסיכולוגיה. מקצוע מבוקש במיוחד ללימודי תואר שני הוא מנהל עסקים.
שיעור הנשים הלומדות לקראת תואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה התייצב, בשנים האחרונות, על כ-55% מכלל הלומדים לתואר. ההתייצבות בחלקן של הנשים לאחר עלייה עקבית בשנות ה-90 נובעת בין היתר מהמשך הגידול של המכללות המלמדות את מקצועות ההנדסה והטכנולוגיה, בהן אחוז הנשים הוא נמוך יותר.
גידול מרשים על פני השנים חל גם בהשתתפותן של נשים בלימודים לתארים מתקדמים, ובשנת תשע"א הגיע שיעורן ל-59% מהלומדים לתואר שני ו-52% מהלומדים לדוקטורט. עלייה משמעותית חלה בהשתתפותן של הנשים הערביות בלימודים באוניברסיטאות: אם בתחילת שנות ה-90 היוו הנשים הערביות רק 40% מכלל הסטודנטים הערבים לתואר ראשון, הרי שבתשע"א היה חלקן בקרב הסטודנטים הערבים 65%.
כבר לא דואגים רק לעצמם / טל שניידר
לפני שנה, בסוף אוקטובר 2010, יצאו כמה מאות סטודנטים למאבק נגד הצעת חוק המכשירה את תקצוב האברכים. 120 מיליון שקל הוקצו בתקציב המדינה לתלמידי הישיבות, תוך חקיקת חוק שיעקוף את פסיקת בג"ץ בעניין. הסטודנטים זעמו, וכדי לרצותם ולפתור את העניין הוצע להחיל את החוק גם על סטודנטים שלהם 3 ילדים ויותר.
אלא שהסטודנטים גילו שבקבוצה הזו יש רק 200 איש - כאשר חלק מהם חרדים. התנהלות הממשלה בכל הנוגע לאי-השוויון בנטל הכעיסה את הסטודנטים, אך למרות קמפיין מתוקשר וחשיפה גדולה למאבק - שנתפס כצודק על-ידי רוב הציבור - לא הצליחו הסטודנטים להוציא לרחובות את חבריהם לספסל הלימודים. אדישות סטודנטיאלית שלטה.
"אין לנו זמן, אנחנו עצלנים", אמר סטודנטים בראיונות לכלי התקשורת, ואיציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הודה: "יש מי שבונה שוב על האדישות שלנו, זו של הרוב הדומם, המקופח, שמשלם מסים, שמשרת במילואים, שממלא את שוק התעסוקה ומהווה את דור העתיד של המדינה הזו... אך לא הפעם. הפעם לא נוותר, כי לנו, הצעירים, יש אחריות על יום המחר".
זהו שמולי של אוקטובר 2010, אז חדש בתפקיד יו"ר התאחדות הסטודנטים, שעדיין לא הצליח לנער את חבריו ולהוציאם לרחובות. כמה אלפי סטודנטים, מספר גדול יחסית עבור אותם ימים הגיעו להפגנה בירושלים נגד חוק האברכים, ושבוע לאחר מכן, בראשית נובמבר, פחת מספרם לכמה מאות. חלקם אף נשאו שלטים שעליהם נכתב: "מצטערים שלא באו יותר אנשים, אנחנו עובדים".
ניסיון העבר, הכולל גם את הקיץ האחרון, מלמד כי הסטודנטים אינם חזקים במאבקים - אלא אם זה מאבקם בלבד.
השביתה הגדולה והפגנות הענק (יחסית) של 2007 היו למען הפחתת שכר הלימוד. הסטודנטים לא ראו את עצמם אז כמובילי מאבק שכבתי רחב. הם לא יצאו ראשונים למען שכבות עניות וגם לא לטובת מצוקת מעמד הביניים. הם ה-Tag along, המצטרפים ולא היוזמים, וספק אם שמולי יצליח לשנות את אופיים.
אך לצדו, נחשפו בקיץ המחאות האחרון מנהיגי סטודנטים כמעט בכל האוניברסיטאות שהפנימו את הכוח שבידיהם, גם אם לא מדובר בצרפת של 1968. בשילוב עם פעילות פשוטה ברשתות החברתיות, הסטודנטים יכולים לפתוח את שנת הלימודים הקרובה באופן שונה מהעבר: ליזום, להתחיל להתארגן ולפעול למען יעדים רחבים בהרבה מן האינטרס הצר.
הסטודנטים הפנימו בקיץ הזה לקח חשוב - הם כבר לא עובדים רק עבור עצמם, אלא עבור אינטרסים חברתיים רחבים. לציבור גדול, משמעותי, המורכב מאנשים צעירים ודעתנים, שמתארגנים היטב ברשת - יש כוח גדול. כוח לשנות מציאות וכוח לגרום למנהיגי המדינה להיות קשובים לדרישותיהם.
אולי שנת הלימודים שנפתחת כעת תהיה שונה, והסטודנטים יתגלו כאנשים מזן שלא אפיין אותם בשנים האחרונות: יוזמים ומובילים.
