"יהודים היו סוחרים 2,000 שנה ומעולם לא למדו מנהל עסקים. כך גם סטודנטים שמגיעים היום ממדעים מדויקים או ממדעי הרוח, יכולים להעניק ערך מוסף לעולם העסקי-ניהולי. לצעירים שמתלבטים מה ללמוד היום אני אומר: 'אל תלכו ללמוד באקדמיה בחוג שלא מתאים לכם רק כי 'יש בו כסף' או כי 'אלו הן הציפיות של הסביבה'. בדרך זו אתם מאמללים את עצמכם ובסופו של יום תצליחו פחות".
את הדברים האלה אמר באחרונה ל"גלובס" עמוס שפירא, המנכ"ל הפורש של חברת הסלולר סלקום. שפירא גם מנסה לקדם את האידיאל הזה גם מול מעסיקים ישראלים ומחתים אותם על אמנה שבמסגרתה הם מתחייבים לפתוח את שעריהם בפני בוגרי מדעי הרוח ובוגרי מדעים מדויקים.
הקריאה הזו של שפירא גררה ביקורות רבות וקל להאשים אותו בתמימות או אף בהיתממות. זה נשמע מעניין בתיאוריה, אבל הישימות של התוכנית הזו נראית לא ריאלית. ובכל זאת, מעניין לחשוב על הכיוון הזה ערב פתיחת שנת הלימודים האוניברסיטאית ולבדוק מה הסטודנטים לומדים ומה המעסיקים מחפשים. האם אכן כדאי ללכת אחרי הלב, או לחשוב ברמה הפרקטית.
"זה רעיון נורא נחמד", אומר גיל אדמוני, המנכ"ל היוצא של דלתא, "אבל מה שקובע הוא מבחן התוצאה: לבוגרי תואר בספרות, אמנות או פילוסופיה יהיה קשה יותר למצוא עבודה עם סיום התואר - במיוחד אם הם שואפים להגיע לתפקיד ניהולי בכיר. האם מעסיקים יפתחו להם את השער? זה קורה רק בחברות מאוד ערכיות, ובינינו - אין הרבה כאלו. ארגונים עסקיים עדיין לא בוחרים אנשים על-פי המדד של 'האם הם למדו את מה שהם אוהבים', אלא על-פי צורכי הארגון, צורכי השוק ומה שיקדם להם את השורה התחתונה".
אורית זיו, מנכ"לית משותפת בחברת ההשמה דואט, רואה בהמלצות לסטודנטים ללכת וללמוד רק לפי צו הלב כ"עצה לעשירים". "כאימא לשלושה סטודנטים וכמי שעוסקת בהשמה, אני חווה תמונת מצב אחרת: סטודנטים שמסיימים את לימודיהם עומדים לעיתים מול שוקת שבורה בכל הנוגע למציאת עבודה בתחום שאותו הם למדו באקדמיה. אם ננפה את כל אותם חוגי לימוד פרופסיונליים באקדמיה - כמו רפואה, סיעוד, חשבונאות או מדעי המחשב, שם הבוגר באופן טבעי מוצא עבודה בתחום לימודיו - הרי שב-50% מן ההשמות שאנו עורכים אין קשר בין תחום הלימודים האקדמי ובין המשרה שאוישה. כל מועמד שני שמגיע אלינו פונה למשרה שכלל לא קשורה לתחום לימודיו, וזו תופעה שמתרחבת בשנים האחרונות".
בוגרי משפטים עובדים במכירות
- בוגרי אילו חוגים מתקשים למצוא עבודה בתחום שאותו למדו בתואר האקדמי?
זיו: "התופעה מובהקת אצל בוגרי משפטים. רבים הלכו ללמוד את המקצוע באוניברסיטה בגלל יוקרתו ההיסטורית או באופן עדרי, כי זה היה טרנד, והיום הם לא מוצאים עבודה כי היצע המשרות בתחום מצומצם יחסית לכמות הבוגרים. בתנאים כאלו, בוגרי התואר נאלצים לעשות סוויץ' ולהשתלב בעבודות לא קשורות - כמו מכירות, מנהלי לקוחות, נציגי שירות או עבודות מזכירות בכירות. באחרונה ביצענו מספר השמות לבוגרות משפטים שפנו למודעות של משרות אדמיניסטרציה - פשוט בגלל ההכרח להתפרנס".
תחום נוסף שבו מתקשים הבוגרים למצוא עבודה, לדברי זיו, הוא כלכלה. "למרות שסף הכניסה ללימודי כלכלה גבוה יחסית והלימודים תובעניים ברמה גבוהה, הרבה בוגרים לא מוצאים עבודה בתחום ופונים במקרה הטוב לעיסוקים שהם 'על יד' כמו, למשל, אנליסטים בבתי השקעות. במקרה הפחות טוב הם פונים לעבוד כנציגי שירות בכירים במוקדי לקוחות, או כמאבטחים באל-על".
- מה קורה מן הצד של המעסיקים? האם הם יותר פתוחים לקבל בוגרים שהשכלתם האקדמית בכלל לא קשורה לתפקיד במשרה הפתוחה?
זיו: "בהחלט. ברור שעבור משרת מהנדס תוכנה חברת היי-טק תגייס בוגר מדעי המחשב, אבל אם מדובר במשרה פתוחה אחרת בארגון, במחלקת משאבי אנוש למשל, ולפני המעסיק עומדים שני מועמדים: בוגר לימודי עבודה או משאבי אנוש ובוגרת משפטים - הוא יעדיף במקרים רבים לגייס דווקא את המועמד השני, שלא מגיע מתחום הלימודים המובהק של התפקיד, אולי כי יש לו יכולת ניסוח טובה, מיומנויות ורבליות או יכולת לערוך משא ומתן אפקטיבי".
ענת גפני סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת אקספנד נטוורקס מחזקת את הקביעה של זיו: "למעט תפקידים ריאליים-מדויקים שבהם חייבים להציב בוגר מדעי המחשב או בוגר לימודי הנדסה, הרי שבמשרות הרחבות, ה'רכות' יותר, מה שישפיע על שיקול דעתו של מעסיק היא האישיות של המועמד ולא מה היה חוג לימודיו באקדמיה.
"יתר על כן, מעסיקים אפילו יחפשו בוגרים של תחומים אחרים כדי לקבל מועמדים עם זווית ראיה ופרספקטיבה רחבה ועשירה יותר. אם למשל ארגון מחפש לאייש משרת מנהלת מרקום שתהיה אחראית, בין השאר, על כנסים, הפקות ותערוכות - הוא לא יחפש בהכרח בוגרת לימודי תקשורת. הוא עשוי להעדיף בוגרת לימודי פסיכולוגיה או קולנוע שתביא איתה יצירתיות או יכולות ממשק טובות עם אנשים".
כך שרב-תחומיות אצל מועמד היא ערך חשוב בעולם העסקי, שהפך יותר מורכב. "ככל שהתפקיד שאותו מחפשים לאייש בכיר יותר, כך המעסיק יחפש מועמדים בעלי עושר מקצועי-לימודי - לא בהכרח את אותו מועמד שמגיע מנישה לימודית צרה מדי", היא מוסיפה.
אדמוני מביא אף הוא את הצד של המעסיקים: "אם מדובר במשרה של מנהל שיווק או מנהל כספים תהיה נטייה אצל מעסיקים לחפש בוגרי מנהל עסקים או חשבונאות, בהתאמה. אבל אם מדובר בתפקידים כמו מנהל סחר, מנהל משאבי אנוש, מנהל מכירות או מנהל תפעול ולוגיסטיקה - המעסיקים יתפשרו גם על בוגר B.A כללי או בוגר פילוסופיה, כיוון שבתפקידים אלו יש הרבה פחות משמעות לתוכני ההשכלה האקדמית ויותר חשיבות לאישיות. אם בעולם העבודה של פעם היה משקל גדול יותר לשאלה 'מה למדת באוניברסיטה', היום מעסיקים מייחסים הרבה יותר חשיבות לניסיון המקצועי מאשר לתחום ההשכלה האקדמית הפורמלית של המועמד".
לחשוב פרגמטי
- למה זה קורה?
אדמוני: "העולם העסקי נהפך ליותר מורכב וגדוש בתפקידים מגוונים שמסתנכרנים ומתממשקים ביניהם, כך שאין היום תואר אקדמי שמכשיר אדם ב-100% למלא תפקיד כלשהו. בנוסף, יש גידול בשיעור בעלי התארים האקדמיים באוכלוסייה, כך שבהקשר של השכלה - הבידול בין המועמדים הלך והצטמצם".
- מה המסקנה האופרטיבית לצעיר או לצעירה, המתלבטים היום לגבי התחום אותו ילמדו?
זיו: "אני אומרת להם לשבת ולחשוב באופן פרגמטי על הקריירה והעיסוק העתידי לפני בחירת חוג הלימודים - ולא אחרי שהם מסיימים את התואר. אפשר גם לנסות ולחשוב על כיוונים מעשיים שאינם בחוגים הפרופסיונליים. למשל, אפשר במסגרת מדעי הרוח ללמוד שפה זרה מבוקשת, שבבוא היום תפתח לסטודנט דלתות אצל מעסיקים".
אדמוני: "צעירים צריכים קודם כל להגדיר מטרה וללכת עליה, במקום ללכת הפוך - לרוץ לכיוון מסוים ולהשאיר את סוגיית הקריירה והעבודה לפתחו של אלוהים. הייתי אומר לצעירים המתחבטים: השתדלו לבחור חוג לימודים שיהיה קרוב אל תחומי העיסוק שאתם חפצים לעצמכם בעתיד. אם אתם לא יודעים במה תרצו לעסוק בפועל בעתיד - קיימת אפשרות לבחור בתחומים האנליטיים-מתמטיים יותר של מדעי החברה כמו מנהל עסקים, סטטיסטיקה או כלכלה, כיוון שמאוחר יותר, עם סיום הלימודים, הם בכל זאת נותנים לסטודנט סיכוי טוב יותר 'לעלות כיתה' ולמצוא עבודה".
