בחודש שעבר הוענק בישראל שטופת השמש רישיון קבוע ראשון למתקן קרקעי לייצור חשמל סולארי. מתקן חברת ערבה פאואר משתרע על 80 דונם ליד קיבוץ קטורה ומסוגל לייצר עד 4.9 מגוואט. הוא ראשון מבין מאות מתקנים בינוניים בהספק 300 מגוואט, שהיו אמורים לצוץ כאן מאז הושלמה ההסדרה לפני כשנתיים. את היעד קבעה הממשלה, שהכריזה על קידום אנרגיות מתחדשות, ואף קבעה יעד לייצור 10% מהחשמל במדינה באמצעות אנרגיות מתחדשות עד 2020.
אבל יעדים וחזון לחוד, וביורוקרטיה לחוד. את דרך הייסורים להשגת הרישיון, הצליחו היזמים בקטורה לעבור איכשהו. אבל אפילו היום, כשזה כבר מונח בכיסם, נותרה סוגיה מרכזית אחת פתוחה: גובה דמי השימוש השנתיים שישולמו למינהל מקרקעי ישראל. השומה המקורית ב-2010 עמדה על מיליון שקל ובשל הנחות מיוחדות הניתנות לישובים בערבה, היה התשלום בפועל 300 אלף שקל. אלא שאז הודיע המינהל כי השומה שקבע השמאי מטעמו אינה סבירה בעיניו, והעביר אותה לבקרת השמאי הממשלתי. בינתיים חויבה ערבה פאוור להפקיד ערבות בנקאית בגובה 3 מיליון שקל, למקרה שייקבע שערך הקרקע גבוה יותר. השמאי הממשלתי קבע במארס שהשומה דווקא משקפת ערך קרקע ריאלי ואין מקום להתערב בשומה, אבל במינהל לא ממהרים להחזיר את הערבות.
סיפורה של ערבה פאוור הועלה בשבוע שעבר בישיבה שכינס שר התשתיות הלאומיות ד"ר עוזי לנדאו כדי לדון בעיכובי פיתוח מיזמי האנרגיה המתחדשת בישראל. ראש המינהל החדש, בנצי ליברמן, שהשתתף בישיבה, הקשיב לטענות. "אני מבין את המצוקה שלכם", אמר והבטיח לדון בנושא בימים הקרובים.
באותה ישיבה אמר לנדאו: "אי אפשר לשגע את היזמים חדשות לבקרים תוך שינוי כללי משחק כל שני וחמישי וסחיבת רגליים בקבלת החלטות".
"מזמין רמאויות"
2012 אמורה להיות שנת הפריצה הגדולה של המיזמים הסולאריים. למעלה מ-30 שדות סולאריים, בהיקף 1.5 עד 2 מיליארד דולר יוצאים לדרך, תוך הבטחה לספק תעסוקה ומקור הכנסה מדמי שכירות ליישובי הנגב, הערבה ועוטף עזה. אלא שעכשיו, טוענים היזמים, מגיע המינהל ומאיים לעצור את הרכבת.
הסערה פרצה ביולי האחרון, כשללא שום התרעה מוקדמת הודיע המינהל על כוונתו לקבוע עקרונות מדיניות חדשים בתחום המיזמים הסולאריים. נוסח הצעת ההחלטה, שפורסם לשימוע, היכה יזמים בתדהמה. הדרישות החדשות ביטאו הקשחה ניכרת בדרישות שעליהן הסתמכו היזמים במשך שלוש שנים.
בספטמבר 2008 קיבל המינהל את החלטה 1162 שקובעת כי קרקע למיזמים סולאריים תוחכר רק לתאגיד ש-26% מהבעלות בקרקע מוחזקים בידי היישוב. על בסיס ההחלטה הזו חתמו היזמים על הסכמים לחכירת הקרקע מהאגודות החקלאיות. אלא שעל פי נוסח הצעה חדש, שפורסם לשימוע ביולי, נדרש היישוב להחזיק 26% מהבעלות בפרויקט עצמו ולא רק בקרקע.
המשמעות: ישוב חקלאי הופך לשותף עסקי ונדרש לשאת בחלקו היחסי בעלויות ההקמה, שעשויות להגיע למאות מיליונים בשדות הגדולים. "יישובי דרום הארץ הם לא כפר שמריהו", אומר אחד היזמים, "אין להם ההון הדרוש והפרויקטים פשוט לא יקומו". אודי גת, ראש מועצת אילות מחזק את הטענה, ואומר שאינו "מכיר יישוב חקלאי שמסוגל לממן הקמה של פרויקט סולארי גדול על אדמותיו. זו דרישה שמזמינה רמאויות ופוילה-שטיקים".
דרישה חדשה אחרת שגורמת למבוכה רבה מתייחסת להשבת קרקע. משרד החקלאות דרש ב-2010 מיישובים כי בתמורה לקרקע שעליה מוקם המיזם, יחזיר היישוב זמנית למדינה קרקע בהיקף דומה שאין בה שימוש. לאחר משא ומתן מפרך סוכם שבאזור עוטף עזה, שבו מרוכזים מרבית הפרויקטים המתוכננים, תחול הדרישה רק על פרויקטים ששטחם מעל 250 דונם. בנוסף הוענק פטור למיזמים שהוגדרו "אזוריים" ושילבו מספר יישובים.
בהתאם לקביעה הזו נעשו עסקאות רבות על שטחים בהיקף 250 דונם ומעלה והיזמים התאמצו לשדך בין יישובים שכנים ולעתים קרובות מסוכסכים ביניהם, רק כדי לקבל את הפטור. אבל המינהל, מתברר, אינו חש שום מחויבות להסדרים שקבע משרד החקלאות. בנוסח הצעת ההחלטה שלו נקבע כי חובת ההשבה בעוטף עזה תחול על מיזמים בשטח 200 דונם ומעלה, ושהפטור למיזמים אזוריים יבוטל.
סכומים דמיוניים
בעיית הבעיות נוגעת לשווי הקרקע לצורך חישוב דמי השימוש שישולמו למינהל. באפריל 2009 ערך השמאי הממשלתי בדיקה שבסיומה קבע כי קרקעות בנגב שיוקצו להקמת מתקנים סולאריים יחויבו בתשלום דמי שימוש בגובה 120 שקל לדונם לשנה. חזי קוגלר, שהיה אז מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, אומר כי השמאות הייתה מקובלת גם על מינהל. "הבעיה שכמה חבר'ה לא אחראיים רצו והבטיחו ליישובים סכומים דמיוניים וזה גרם למינהל לחשוב שמישהו מנסה לעשות סיבוב על-חשבון המדינה" אומר קוגלר, "שהפך בעצמו ליזם בתחום הסולארי.
"המחירים המטורפים נמצאים בחוזי אופציה שהסיכויים שיתממשו אפסיים", אומר יזם בתחום, "אף חברה יזמית רצינית לא מתכוונת לשלם סכומים כאלה אבל את המינהל זה לא מעניין". לא רק ערבה פאוור בבעיה. חברות גדולות אחרות המקדמות מיזמים בדרום, כמו פז סולר ואנלייט קיבלו שומות במיליוני שקלים. הערכות השווי החדשות מדברות על בנצ'מרק בגובה 10,000 שקל לדונם. הסכום הזה אולי לא נראה גבוה, אבל כשמכפילים אותו בגודל השטח של פרויקט סולארי ממוצע - 250 דונם - מגיעים ל-2.5 מיליון שקל לשנה. המינהל דורש תשלום מהוון ל-20 שנה וכך מקבל היזם חשבון על סך 25 ואפילו 30 מיליון שקל, "אלה סכומים מטורפים שמחסלים את כל רווחיות הפרויקט", טוענים היזמים. בחברת אנלייט מקבוצת יורוקום טוענים כי מחירי הקרקע בישראל גבוהים בהרבה מהמחירים המקובלים במדינות אחרות שבהן החברה משקיעה, כמו למשל איטליה. "אם אנחנו רוצים לפתח משק שמבוסס על אנרגיות מתחדשות צריך לאפשר להקים פרויקטים בעלויות קרקע סבירות", אומר גלעד יעבץ, מנכ"ל אנלייט. "ככל שיעלה מחיר הקרקע זה יתורגם לעלייה בתעריף החשמל".
וכאן מגיעה הבעיה האחרונה ואולי הכואבת מכולם. עד היום נהנו מיזמים בפריפריה מפטור חלקי או מלא מתשלום דמי שימוש למינהל. מיזמים באזור עוטף עזה, למשל, המוגדר אזור עימות נהנים מפטור מלא. מיזמים בערבה המוגדרת אזור פיתוח א' משלמים רק 31%. ההנחות, המכונות "הנחות אזור", מבוססות על החוק לעידוד השקעות הון. כעת מתברר שהתמ"ת שינה את התקנות המגדירות את הזכאות באופן שמיזמים חדשים לא יוכלו ליהנות יותר מהן. התוצאה: מדיניות עידוד הפריפריה תפסח על הענף הסולארי.
"המיזמים הסולאריים זה חלק מהפנסיה של היישובים כאן, וזה מקור הכנסה הרבה יותר יציב מהחקלאות", אומר חיים ילין ראש מועצת אשכול. "במשרד החקלאות כבר שצריך לעודד את הסולארי כי הוא יכול להחזיק כאן את התושבים מול הקסאמים מעזה. אני לא מאמין שהמינהל יבוא עכשיו ויבטל את הפטור מדמי שימוש. הפטור מחזיק אותנו כאן ואם המינהל רוצה לקחת אותו, שיחתום קודם על שלום עם חמאס".
גת: "זה רק סימפטום. הבעיה הגדולה היא חוסר הוודאות. כשחברה רואה שכל הזמן מנסים לקחת, היא לא תיכנס להשקעה שקושרת אותה ל-20 שנה. יש גבול לכמות הסיכון שחברה יכולה לקחת. הקרקעות יישארו לא מנוצלות והמדינה לא תעמוד ביעדים".
"המינהל היה אחת הרשויות האהודות על היזמים", אומר ג'ון כהן. "היינו מביאים את המינהל כדוגמה לגוף שקבע שומות סבירות מתוך רצון לעודד יזמות. היום אנחנו מבינים שהיינו תמימים".
במרכז כבר מרוויחים מיליון שקל על כל 50 קילווואט
בעוד יישובי הפריפריה בדרום הארץ מסתבכים בדרך להכנסות ממתקנים סולאריים קרקעיים, יש מי שכבר הפנים את הפוטנציאל ו"עושה קופה" ממתקנים על הגגות. אלה הן הרשויות המבוססות במרכז הארץ, אשר נכנסו בשנה האחרונה במרץ לתחום, תוך ניצול הגגות הריקים של מבני הציבור הרבים ורחבי השטח שבבעלותן. לאחר שבשלבים הראשונים העדיפו הרשויות להשכיר גגות ליזמיות סולאריות, החלו לאחרונה מספר רשויות להקים את המערכות בעצמן.
שלוש הערים הגדולות כבר רכשו כל אחת בין 30 ל-50 מערכות קטנות לגגות בסבב רכישות ראשון והחלו בסבב רכישות נוסף.
מוטי אבני, מנכ"ל חברת Greentops, המספקת מערכות לעיריות ירושלים וראשל"צ אומר כי בנוסף לבשורה הירוקה שנושא איתו המעבר לייצור חשמל סולארי, עומד מאחורי המהלך גם היגיון כלכלי ברור שיאפשר לעיריות לחסוך כסף רב.
הרווחיות של המערכות על הגגות עלתה לאחרונה משמעותית כתוצאה מצניחה במחיר הפנלים הסולאריים בעולם. על פי אבני, עלות מערכת ממוצעת בהספק 50 קילוואט מגיעה כיום לכ-640 אלף שקלים. המערכת מייצרת כ-90 אלף קוט"ש בשנה וכל קוט"ש נמכר לחברת החשמל תמורת 1.51 שקלים. לפי תחשיב פשוט, המערכת מחזירה את ההשקעה הראשונית בה בתוך פחות מ-5 שנים ומייצרת רווח שנתי שיכול להגיע עד 2 מיליון שקל, לאורך כל תקופת ההפעלה, שהיא 20 שנה בקירוב. במונחים מהוונים הרווח מסתכם במיליון שקל לכל מערכת המספקת 50 קילוואט.