חרם הקוטג' הצליח ליצור בישראל את התחושה שלצרכן הישראלי כוח להשפיע על המחירים ולשנות את גורלו הכלכלי. התגובה של יצרניות החלב הוכיחה כי גם החברות הגדולות, למרות עקשנותן, מורידות בסוף מחירים. למרות זאת, הקוטג' ומוצרי החלב שוליים יחסית בסל ההוצאות שלנו, וירידת המחירים אינה משמעותית, כך שלמעשה ההכנסה הפנויה של כל משפחה תגדל אולי בכמה עשרות שקלים.
הצרכן הישראלי יצא למלחמה שבה הוא יכול לנצח. אפשר להגיד שזו מלחמה קלה שמיועדת לצרכן המפונק. הרי אפשר לחיות ואפילו טוב בלי קוטג', ואם ממש מתעקשים אפשר פשוט לאכול גבינה לבנה. ובכלל, חרם על מוצרי מזון שיש להם תחליף לא יכול להביא את השינוי הגדול הנדרש במשק הישראלי. ההפגנה במוצאי שבת האחרונה הוכיחה כי כשקר קצת בחוץ וכבר לא חופש גדול - הישראלים מתחילים להיות אדישים לענייני המחאה.
השאלה הגדולה היא - האם לצרכן הישראלי יש את היכולת ואת הכוח לצאת לקרב האמיתי של חרם הצרכנים? חרם כזה שבו הוא יצטרך לוותר לפחות לתקופה מסוימת על חלק מפינוקי חייו - והפעם גם להקריב מעצמו.
לא מוכנים לוותר
האם הוא יהיה מוכן לא לדבר בטלפון הסלולרי במשך שבוע שלם, כדי לגרום לחברות הסלולר להוריד מחירים ולשפר את השירות? האם בכלל אפשר לחשוב על מצב שבו אנשי עסקים ואחרים לא יגלשו באינטרנט עם הסלולרי שלהם, והורים לא יוכלו להתקשר לילדם בן ה-7 בכל רגע שירצו? לא נראה שזאת אפשרות ריאלית. על חברות הסלולר ככל הנראה לא יהיה חרם.
ועד כמה מוכן הצרכן הישראלי לוותר על פינוקי הקניות שלו? למשל, יכול הצרכן הישראלי להחליט כי הוא קונה ירקות, פירות, בשר ודגים רק בשוק ולא ברשתות הגדולות שגוזרות קופון שמן. אבל, ככל הנראה, הצרכן הישראלי לא מוכן לפצל את הקנייה שלו ומעדיף את הנוחות של רשת אחת גדולה שיש בה הכול.
הצרכן הישראלי גם לא מוכן לוותר על מותגים יקרים (בגדים, עגלות תינוק, מוצרי חשמל והרשימה עוד ארוכה), שמחירם חסר פרופורציה, ורק חרם צרכני יאלץ את הרשתות השונות להוריד את מחירם. התרבות הישראלית לא מאפשרת לצרכן הישראלי לוותר על הרצון להראות באמצעות מותגים את עושרו הכלכלי, ולכן הוא ימשיך לרכוש מותגים.
הצרכן הישראלי גם לא יהיה מוכן לשלם את מחיר אי-הנוחות בטווח הקצר של התייעלות המונופולים בישראל. כמה שעות יוכל הישראלי לשרוד בלי חשמל, אם תחליט הממשלה להילחם אחת ולתמיד באי-היעילות של חברת החשמל? כמה ימים יוכל הישראלי לחיות ללא רכבת, כשתחליט ממשלת ישראל אחת ולתמיד להילחם בוועד העובדים של רכבת ישראל? ואם הנמל יהיה סגור, בגלל שממשלת ישראל תחליט אחת ולתמיד להילחם בחוסר היעילות, האם הישראלים יוכלו לשרוד ללא הסחורות שמגיעות מהנמל?
ואם תחליט ממשלת ישראל לבצע רפורמה אמיתית ברשויות המקומיות? רפורמה כזו שבטווח הארוך תביא להתייעלות שתוביל לירידה בתשלומי הארנונה ושיפור השירות לתושב. במקרה הזה אנחנו כנראה צפויים להשבתה של הרשויות המקומיות. כמה ימים יוכל לשרוד הישראלי ללא מערכת חינוך וללא פינוי זבל?
לשלם מחיר אמיתי
השאלה הגדולה היא מדוע בהפגנה ביום שבת לא פנו המארגנים לראש הממשלה ודרשו פירוק מונופולים, מלחמה בשחיתות, התייעלות ברשויות המקומיות ועוד. מדוע לא פנו לראש הממשלה ואמרו כי העם מוכן להקריב על מנת לשפר את מצבו, גם אם הדבר יביא לתקופה קצרה של אי-נוחות?
חרם צרכני הוא חשוב, אך אם החברה הישראלית רוצה מהפכה אמיתית, הגיע הזמן לצאת למלחמות שלהן יש מחיר אמיתי. חשוב שנזכור כי המחיר שנשלם יהיה בטווח הקצר, בעוד שבטווח הארוך מצבנו הכלכלי ישתפר.
הכותב הוא מומחה למימון ולפסיכולוגיה של משקיעים, ראש המחלקה למימון, בית-הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.