כדי להבין את חשיבות תחקיר "עובדה" הערב (ה') עוד בלי שנחשפנו לתכניו (אלא רק ברמת הקדימונים), צריך לחזור כמה ימים לאחור (ב'), לידיעה הפותחת של חדשות ערוץ 2 בשעה שמונה בערב, שלפיה נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, התנצל בפני בנימין נתניהו על שכינה אותו "שקרן" בעת שיחתו עם ברק אובמה.
בגוף הידיעה עצמה, שהביא הכתב המדיני אודי סגל, מתברר כי לא מדובר ממש בהתנצלות, אלא במברק תנחומים (על מות אבי רעייתו) שבו מזכיר סרקוזי כי למרות חילוקי הדעות, הוא עדיין רואה בהם ידידים. במילים אחרות: דיפלומטיה עטופה בחום לטיני, לא ממש התנצלות.
מי שסבור שהמעטתי בערך הידיעה, רשאי לבדוק בעיתון החצר של נתניהו, "ישראל היום": מה שפתח את מהדורת החדשות של ערוץ 2, הופיע אצלו בשליש העליון של העמוד החמישי, אחרי האיראנים, אחרי המתמחים.
לפני כשבוע כתבתי כאן שהמטרה האמיתית של נתניהו במלחמתו בערוץ 10 אינה נקמה בערוץ, אלא הפחדה של ערוץ 2.
בראיון מרתק לגיליון "פירמה" האחרון חשף רינו צרור את האמת על תוכניות התחקיר בטלוויזיה: רוב תוכניות התחקיר גוועות עוד לפני שלב הפיילוט, כיוון שאין להן אופק מסחרי בערוץ שמצפה לרייטינג של 25% לפחות בפריים-טיים.
אשר למה שכבר כן מקבל במה: כאן כבר מופעלת צנזורה עצמית, התחשבות בשיקולים מסחריים של הערוץ ועוד. עתה נוספה על כל אלה גם הצנזורה הפוליטית: זיכיונות, רישיונות, תמלוגים - הפוליטיקאים מחזיקים את המדיה בגרונה. לא רק ידיעות על ראש הממשלה עוברות צנזורה עצמית, גם "סתם" חברי כנסת מוועדת הכלכלה מופלים לטובה. איזה כיף להיות עם האצבע על השאלטר.
אפשר שלב לבייב אינו המטרה הכי מסוכנת בעולם, גם לא החשובה ביותר (מה אכפת לי איך צבר האיש את הונו? אין לו שאיפות פוליטיות, אין לו אחיזה רבת משמעות בכלכלת ישראל, אין לו כמעט רלוונטיות לחיי היומיום שלי), אבל עיתוי שידור תחקיר "עובדה" הערב מעניק לו משנה חשיבות.
האם יתברר כי קשת, בין "שלוש" לעונה חדשה של "האח הגדול" ו"כוכב נולד", דווקא היא, מרום מעמדה, היחידה שיכולה לתת במה לאילנה דיין בתפקיד כלב השמירה - או שמא היא תשמש לה דווקא כעלה תאנה, בדרך לטלוויזיה נטולת עיתונות?
במילים אחרות: לבייב זה אחלה, אבל תעירו אותי כשזה יהיה נוחי דנקנר.