מנהלי ההיי-טק שהתכנסו בפאנל עזרו עוז, לדבריהם, לפנות אל הממשלה על-גבי דפי העיתונות ולתבוע תמיכה. אך הם עשו זאת כאשר הדיווחים על ההיי-טק העולמי והישראלי בחודשים האחרונים מראים שזוהי אחת התקופות המוצלחות של הזירה הטכנולוגית - הכספים קיימים, החברות צומחות והמכפילים בשמיים.
הדוברים בחרו להתייחס לנושא אחד - תקציב המדען הראשי. הם מזכירים את תלונותיו של המדען הנוכחי, אבי חסון, לפני כחודש על כך שהממשלה מייבשת את תקציביו, וכתוצאה מכך את ענף ההיי-טק כולו. אבל האם באמת תוספת של תקציב למדען הראשי תועיל לתעשייה ולכלכלה הישראלית?
כבר עשרות שנים שהדעות חלוקות לגבי מענקי הסובסידיה הישירים לחברות לצורך מימון המו"פ - את מי לממן? בכמה? ואיזה סוגי מחקרים בדיוק? בשנת 2000 פרסם הפרופסור פול רומר מאוניברסיטת סטנפורד - אותו כלכלן שעומד מאחורי התיאוריות שמכוחן פועל המדען הראשי - מחקר שבו טען כי אם הממשל האמריקני רוצה להגדיל את היקפי המו"פ, עליו לסבסד את האקדמיה כך שתספק את כוח האדם המתאים למשימה, במקום לתת מענקים ישירות לחברות.
כך, צוואר הבקבוק העיקרי במניעת התפתחות המו"פ הוא כוח אדם מתאים. כלומר חוקרים בעלי ידע מעמיק במדע, שלהם נכונות ויכולת לפעול בשוק ולא באקדמיה. כיוון שכשקיים מחסור במשאבים, חוקי ההיצע והביקוש מתחילים לפעול. כך, העלאת התקציב של המדען תעלה גם את השכר של העובדים בחברות שנתמכות על-ידי המדען, ותגדיל את אי השוויון במשק. מחקר אחר בארה"ב מצא כי תוספת של 10% בהיקף הסובסידיות תעלה ב-3% את שכרם של העובדים.
ובהקשר לדוברים, האם רמי הדר, מנכ"ל אלוט, שהצליח לאחר מלחמה עיקשת לחלץ את החברה מהביצה שבה היא שקעה ב-2007-2009, מבין כי הגדלת תקציב המדען יכולה גם להגדיל בכמה אחוזים את הוצאות המו"פ בחברה, כתוצאה מעליית שכר? האם זה יועיל או יזיק להיי-טק הישראלי?
את אותה האלגוריה ניתן להחיל כמעט על כל חברת היי-טק צומחת בישראל. פעילות המדען דרושה וחשובה לתעשייה, אבל מי שמחפש את טובת ההיי-טק הישראלי צריך לחשוב על כך שהגדלת תקציב המדען בצורה ניכרת עלולה להתברר כירייה ברגלה של התעשייה, הרבה לפני שתעזור, אם בכלל.