למי נכנעה ביניש?

היא לא רצתה ליצור מראית-עין של כניעה לימין, ובכך יצרה מראית-עין של כניעה לשמאל

אני לא מצליח להבין את ההיגיון שגרם לדורית ביניש לטרפד את בחירת השופטים לבית המשפט העליון. הייתה הסכמה מוקדמת לבחירתם של 3 שופטים חדשים, ביניהם השופט המחוזי נעם סולברג. סביב המינוי הזה התנהל ויכוח ציבורי, כאשר הימין תומך בסולברג, וגורמים בשמאל מתנגדים לו.

באה ביניש אתמול (א') לוועדה לבחירת שופטים ואמרה שאין לה שום דבר נגד מינוי סולברג, אדרבא, היא רואה בו שופט טוב וראוי לעליון, אבל... אבל מה? אם סולברג יתמנה עכשיו, זה ייראה בנסיבות שנוצרו כמינוי שנעשה תחת לחץ פוליטי.

כלומר, עד עכשיו כל המינויים בעליון נעשו ללא כל לחצים פוליטיים? יש בכלל דבר כזה, כאשר מדובר בוועדת מינויים שרוב חבריה, כולל העומד בראשה, הם פוליטיקאים? והשופטים החברים בוועדה, האם הם נקיים לחלוטין מדעות ושיקולים פוליטיים?

בית המשפט העליון נמצא לעתים קרובות תחת לחצים פוליטיים ביחס לנושאים הנדונים בפניו. דיונים רבים, במיוחד במסגרת בג"ץ, מלווים באווירה ציבורית קשה. האם זה מונע מהשופטים לדון ולפסוק?

לחצים פוליטיים הם לחם חוקו של בית המשפט העליון. עכשיו באה ביניש ואומרת שבגלל האווירה שנוצרה לגבי מינוי סולברג - בגלל זה צריך לדחות מינויים שכבר הוסכם עליהם? מה קרה לטענה הקלאסית של שופטים כי הם יודעים להתעלות מעל לחצים כאלה ולהתעלם מהם?

מה גם שהאווירה הציבורית בעניין סולברג הייתה די מאוזנת. הימין לחץ מצד אחד למנות, אך גם השמאל עשה זאת באמצעות חלק מהתקשורת. עיתון "הארץ", למשל, קיים מסע דה-לגיטימציה לסולברג, תוך הדגשת העובדה שהוא תושב התנחלות (גוש עציון).

כלומר, לא הייתה אווירה ציבורית בעד סולברג, הייתה אווירה של בעד ונגד. קוראים לזה שיח ציבורי. דיונים ציבוריים כאלה לא רק שאינם פסולים, אלא הם נחוצים וראויים כאשר מדובר במינוי שופטים לבית הדין הגבוה ביותר. בוודאי שאסור לתת לחברי כנסת סמכות משפיעה על בחירת שופטים, כפי שנקבע בהצעת החוק שבינתיים ירדה מהפרק.

אבל אי-אפשר, וגם לא צריך, למנוע מהם להביע את דעתם כמו כל אזרח אחר. תפקידם של חברי הכנסת לנסות להשפיע, וחובתם של השופטים להימנע מלהיות מושפעים.

ביניש לא עמדה בחובה הזאת. היא סיכלה את מינוי סולברג בגלל לחץ של פוליטיקאים למנותו, כלומר היא נתנה לפוליטיקאים להשפיע על עמדתה.

תראי כיצד נהגת, כבוד הנשיאה: לא רצית ליצור מראית-עין של כניעה ללחצי הימין, ובכך יצרת מראית-עין של כניעה לשמאל.