הכניסה למשרדי חברת אל על בנתב"ג, כמוה כטיסה במנהרת זמן המחזירה אותך לשנות השבעים של המאה שעברה. אלו לא רק התמונות בשחור-לבן שתלויות על הקירות, ובהן נראים מנהיגי עבר של המדינה ספונים במטוסי החברה, שגורמים לתחושה הזו, אלא גם הלך הרוח בקרב העובדים במסדרונות הבניין.
למרות שחלפו כבר 8 שנים מאז עברה לידיים פרטיות, אופייה של אל על נותר "הסתדרותי". אחרי השעה חמש בערב יהיה קשה למצוא אורות דלוקים בבניין, למעט אולי בקומת ההנהלה; ומה שדווקא כן אפשר לראות שם, במחזה שכמו נלקח מזכרון ישן, זה עובדים אוחזים נייר הדפסה של מדפסת סיכות, אשר בשוליו חורים עגולים.
עם DNA של חברה שהוחזקה שנים ארוכות בבעלות ממשלתית, צריכה אל על להתמודד היום עם לא מעט אתגרים; אחד העיקריים שבהם הוא התחרות הגוברת מצד חברות התעופה הזרות, אשר מחייבת אותה לבצע מהלכי התייעלות עמוקים.
לחובתו של מנכ"ל החברה, אליעזר שקדי, נזקפת העובדה, כי במהלך 2010 - שנתו הראשונה בתפקיד (אשר הסתיימה ברווח גבוה של 57 מיליון דולר כתוצאה מתנאי השוק המשופרים), הוא לא ביצע שום מהלך משמעותי לשינוי הלך הרוח הזה.
רק באמצע השנה הנוכחית, כשתנאי השוק העבירו את אל על להפסדים כבדים, החליט שקדי לזעזע את אמות הספים של אל על. בפרק זמן של חצי שנה הכריזה החברה על שורה של שינויים ארגוניים, שחלקם משפיעים ישירות על העובדים.
אותם מהלכים (ראו מסגרת) הם לא פחות מדרמטיים עבור עובדי אל על, בעיקר מכיוון שכולם הונחתו על ראשיהם בבת אחת - כולל במקומות שבעבר ההנהלה לא העזה לגעת. מטבע הדברים לא כל השינויים מתקבלים בחיוב אצל עובדי וקברניטי החברה, ובשל חלקם שקדי אף נתקל בהתנגדות אקטיבית.
מעבר למהלכי ההתייעלות הללו, שקדי מנסה לעשות מהלך משמעותי הרבה יותר: לשנות את התרבות הארגונית בחברה, ולהפוך אותה מחברה מנומנמת לדינמית; להטמיע בעובדיה את רוח המצוינות שמאפיינת את אנשי חיל האוויר, שעליו פיקד טרם הגעתו לאל על. אחת הדוגמאות לכך היא יישום מהלך "חדשני", שבמסגרתו עובדים שמעלים רעיונות המביאים לחיסכון בהוצאות או כאלו שמצטיינים בתפקידם, מקבלים מענק כספי, בגין תרומתם לחברה.
המשימה הזו - לשנות DNA של ארגון, אינה קלה, ותוצאותיה לא נראות לעין בטווח הקצר. עם זאת, במצבה הנוכחי, על רקע תחרות גוברת ומשבר כלכלי עולמי, שינוי באל על הוא הכרחי; בלעדיו החברה לא תצליח להתרומם, ולמרבה הצער, גם אם יעלה יפה - עתידה ייוותר לוט בערפל.