אמנינו גיבורי העצומה

אמנים הם אנשים עם שכל, אינטלקטואלים ואינטליגנטים. זה נכון - עד שהם הופכים לעדר

מאות אמנים, כך דיווחו אתמול בתקשורת, חתמו על עצומה נגד פרס "היצירה הציונית" שיזמה שרת התרבות לימור לבנת. אולי מאות זה קצת מוגזם, אבל נניח. מה שמעניין זו ההנמקה נגד הפרס המובאת בעצומה: "מדובר בפרס המעודד אמנות מגויסת למטרות פוליטיות". אני לא יודע איך להגדיר את הנימוק הזה: מגוחך? צבוע? מטופש? אולי כל השלושה.

בעדר אין מחשבה

אנחנו, הציבור, אמורים להאמין שאמנים, מכל התחומים, הם אנשים עם שכל, לא רק אינטלקטואלים, אלא גם אינטליגנטים. לרוב זה נכון - עד שהם הופכים לעדר. לעדר, כל עדר, יש כללים, על פיהם חברי העדר חיים, מתנהגים, מדברים, פועלים - וגם חושבים. בעדר אין מקום למחשבה עצמאית, אחרת זה לא עדר, אלא חברה חופשית. בעדר כולם חושבים אותו הדבר על הנושאים שלשמם התכנסו.

אצלנו יש שני עדרים בולטים, האחד מימין השני משמאל. שניהם פועלים באותה נוקשות מסגרתית ומחשבתית - אבל בכיוונים אחרים, כמובן. תגידו לימין שולמית אלוני, למשל - פניהם מתכרכמות, לשונם משתלחת. תגידו לשמאל לימור לבנת, למשל - אותו מחזה. עדריות כזאת היא מאד נוחה, היא משחררת מהצורך לחשוב - אם יש הצעה של לבנת, היא אוטומטית פסולה. אם את אותה ההצעה תגיש שולמית אלוני ...וכו'.

טענה מקוממת

למה טענת האמנים העדריים כל כך מקוממת? מכיוון שאין אמנות המגויסת למטרות פוליטיות יותר מזו של האמנים החתומים על העצומה. רובם ככולם מדקלמים כבר כמה עשורים "אמת" אחת, והם הולכים איתה כמו גייסות הצועדים בסך: יש ישראל הכובשת, ופלשתין הסובלת. חד וחלק. בלי אם ואבל.

איך זה אפשרי שקו כזה מחזיק מעמד כל כך הרבה שנים ללא שינוי? האם לא קורים דברים המערערים, ולו במקצת, את האמונה הזאת? הפלשתינים יכולים לצעוק עד השמיים אטבח אל יאהוד - העדר השמאלני, לא שומע. וכאשר הוא כן שומע, יש תשובה עדרית מוכנה: הם אומרים זאת בגלל הכיבוש. כאילו שלפני הכיבוש זה היה אחרת. אבל באמת עם עדרים אין טעם להתווכח.

בלקסיקון העדרי המילה "ציונות" הפכה שם נרדף לכיבוש, ולכן זו מילה מגונה, והעדר "חושש" שפרס "היצירה הציונית" יעודד כתיבה מגויסת. אני כבר שנים לא קורא ספרים ישראלים ומתרחק מהצגות תאטרון פוליטיות-מקוריות. לא בגלל שעמדות העדר מרגיזות אותי - אלא מכיוון שכמה פעמים אפשר לשמוע ולראות את אותם הדברים? איזה ערך יש ליצירה החוזרת על עצמה כמו תוכי?

אני מניח שאמנינו גיבורי העצומה מאמינים במה שהם מייצרים. אבל בעצומה הם טוענים כי מי שיכתוב ברוח "ציונית", כלומר לא ברוח דעותיהם - יעשה זאת בגלל הפרס, שהוא 50 אלף שקל. האם זה נכון גם לגבי אמנים המתפרנסים כבר עשרות שנים מכתיבה לא-ציונית, שלא לומר "פלשתינית"?