זה באמת מגוחך ומוגזם ומופרז. הייתי מהח"כים המעטים שנכחו בטקס הזיכרון לנספי אסון הכרמל. שמעתי משורה ראשונה את דברי ההנחיה של דן כנר ואני אומר לכם באחריות: זה היה לכל היותר טעם רע בעוצמה נמוכה, אפילו נמוכה מאוד.
בתור אחד שרגיש לטקסטים וגם לצרימות של זיוף ופאתוס, גם אני נמניתי עם אלו ש"נעו בכסאם באי נוחות". בעיקר במשפט שהכריז כי ראש הממשלה 'היה הראשון שהבין את גודל האירוע'. אם אני הייתי האחראי לטקסטים כנראה הייתי מוותר על המשפט הזה, או אחד אחר, מסיבות של טעם טוב.
אבל אני אומר לכם באחריות: יש טקסט ויש קונטקסט. בתוך האירוע בן שעה וחצי זה היה שולי וחסר-חשיבות. אם העיתונאים לא היו מציקים ושואלים, אף אחת מהמשפחות השכולות לא היתה "זועמת", חבר הכנסת יואל חסון לא היה "מגיב בחריפות" וכל הג'אנק הזה. למה? כי זה היה זניח לחלוטין.
כשאני שומע שהקשקוש הזה פותח את יומן הבוקר, כובש את העמודים הראשונים של העיתונים ואתרי החדשות, אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. אז אני בוכה. על עיתונות שלוקחת הבל-פה קטן וקטנוני ועושה ממנו כותרת ראשית. על כך שהאיבה לנתניהו היא כל-כך גדולה, שעורכים ומגישים לא מסוגלים להבחין בין עיקר לטפל.
וישר כולם כאיש אחד, כל העדר, רואים בזה "סמל להתנהגות של השלטון הזה" ושאר ירקות. מה כבר קרה, למען השם? נתניהו הרוויח שלא ביושר איזה 'מי שברך' קטן? כותב טקסטים חנף הכתיב לקריין שורת-שבח שנראית לאיסטניסים מיותרת?
זה גם מעליב. אני בטוח שהמשפחות שהיו שם בטקס המכובד היו רוצות לקרוא קצת יותר על האירוע עצמו. על הדברים שנישאו שם, מהם סתמיים ומהם בעלי ערך. הן היו רוצות לקרוא על עצמן ועל יקיריהן. במקום זאת הם פותחים את כל כלי התקשורת וחושבים לרגע שהם היו בטקס אחר בו דיברו רק על ראש הממשלה ומפעלותיו. רגע, אומרת לעצמה אלמנה או יתום או הורה שכול: "זה באמת מה שהיה שם? אפילו לא שמתי לב. מה, מישהו עבד עלי?".
לא עבדו עליך, פשוט שולטים לך על הכפתור של הווליום, של התודעה. קובעים לך מה חשוב ומה טפל. הרי אפשר להעיר על ההפרזה בדברי השבח לראש הממשלה בטקס כל-כך רגיש. אבל להפוך את זה לכותרת ראשית ולעיקר הסיקור זה עוול אידיוטי ומנותק מכל הקשר. הדבקה רדיופונית של שלוש שורות שבח כאילו זה נאום אחד היא מעשה לא הוגן.
עיתונאים, עורכים ומגישים יודעים להעיר לכותב טקסטים שעלה קלות על גדותיו. הם כלל לא שמים לב שזהו בדיוק החטא שלהם בסיקור: הגזמה, פאתוס, העדר מוחלט של חוש מידה וטעם רע. הערה במדור רכילות הופכת לכותרת ראשית.
אז אני לא הייתי "הראשון שהבין את גודל האירוע" בכרמל, אבל אתמול כשחזרתי עצוב ומהורהר מהטקס ומהאנדרטה וראיתי את כותרות החדשות, הייתי מהראשונים שהבינו את קטנוניות העיתונות.
אורי אורבך הוא יו"ר סיעת הבית היהודי מפד"ל החדשה