קרית שמונה אלופה, הזיה או מציאות?

טוב, הגיע הזמן להפסיק עם הבדיחות. זה נהיה רציני. עירוני קרית שמונה מועמדת מספר אחת לאליפות. היא בפער 7 נקודות מהפועל ת"א, 13 ממכבי חיפה, 14 ממכבי ת"א. היא הפסידה רק פעם אחת ב-17 משחקים ויש לה כמעט 75 אחוזי הצלחה בליגת העל, שזה נתון שכמעט תמיד מספיק בשביל לזכות כאן בתואר. יש פה סיפור, וכדאי שתפסיקו לחכות לרגע שבו הבלון יתפוצץ והכל יתחיל להתמוטט שם בגבול הצפון, כי רן בן שמעון ואיזי שרצקי בנו אימפריה שבנויה ללכת עד הסוף.

האמנם?

אפילו היום, כשאנו מתקרבים לקו החצי של העונה, עדיין רוב הציבור (המפוכח) לא נותן לקרית שמונה סיכוי אמיתי. יש דיסוננס פראי בין הטבלה ומה שהיא מתעקשת לספר לנו, לבין מה שאנחנו יודעים עמוק בפנים: שהאלופה תהיה הפועל ת"א. זאת שיש לה את הכסף, המסורת, את השחקנים הקליברים והמאמן המנוסה. הקבוצה עם מאסת האוהדים הרצינית, וזאת שמבין "הגדולות" יש לה את העונה הכי פחות גרועה - היא תיקח את התואר. מכוח האינרציה, כי פשוט לא יכול לקרות משהו אחר.

אפילו הטוטו, גוף שדואג לשורה התחתונה הכלכלית שלו, לא מאמין לברקים והרעמים שמגיעים מקרית שמונה. במשחק בשבת בקופסה, היחס שקיבלה המארחת מכבי נתניה עבור ניצחון (פי 2.55), היה כמעט שווה ליחס שקיבלה המוליכה (2.45). הסיבה: הטוטו, שמתייחס לתופעות ספורטיביות בהרבה יותר אובייקטיביות וחשדנות מאוהד הספורט הממוצע, רואה את קרית שמונה כמנייה שכרגע נמצאת בשמיים, אבל בשלב מסוים תגיע הצניחה הבלתי נמנעת שלה.

 אחוזי הצלחה של קרית שמונה

***

הפתעות מתרחשות בספורט, ובמיוחד בכדורגל, אתם ודאי אומרים. למשל ב-2004 הבלתי הגיונית בעליל: נבחרת יוון זכתה ביורו באותה שנה, פורטו בצ'מפיונס ליג, בני סכנין בגביע המדינה בישראל. אז על פניו, אין מניעה שגם קרית שמונה תזכה באליפות ב-2012. אבל יש דבר אחד משותף לכל הסנסציות שהוזכרו הרגע: הן התרחשו בטורנירי נוקאאוט. מנג'ר ארסנל ארסן ונגר, אחד ממוחות הכדורגל המבריקים בעולם וגם בעל תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת שטרסבורג, הסביר פעם ש"כל קבוצת חובבים יכולה לסיים במקום הראשון בטורניר שנמשך שלושה שבועות".

נכון, ליגת האלופות של פורטו זו תחרות שבודקת איכות לאורך זמן קצת יותר ארוך - אבל גם היא, אחרי הכל, התקיימה בשיטת המפסיד יוצא. גם היא היתה תוצאה של הצטרפות הסתברויות שמתאפשרות בנוקאאוט (היריבות שלה מרבע הגמר ואילך היו ליון, לה קורוניה ומונאקו, אף אחת לא מהשפיץ של הכדורגל האירופי).

בשיטת ליגה, הסיכוי המתמטי להפתעות צונח משמעותית. זוהי כמובן תולדה של עידן הכסף הגדול בכדורגל: המועדונים העשירים יכולים לשלם הכי הרבה כסף לשחקנים הכי טובים. השחקנים הכי טובים, בטח לאורך עונה שלמה - תמיד יביאו תוצאות טובות יותר.

צריך לחפור חזק בהיסטוריה כדי למצוא אנדרדוגיות מובהקות שזכו באליפות בליגות הגדולות באירופה. בלקבורן, אלופת הפרמיירליג של 1995, היא דוגמה נהדרת - עד שנזכרים שבאותה שנה היא נהנתה מהזרמת כספים מאסיבית של הבעלים דאז, ג'ק ווקר; שהמאמן שלה היה המנג'ר הכי נחשב בבריטניה באותם ימים (קני דאלגליש); שבסגל שלה היה חלוץ שקראו לו אלן שירר (מלך השערים של הפרמיירליג בכל הזמנים).

אפשר לקחת גם את האליפות של וולפסבורג בבונדסליגה מ-2009 כדוגמה - אבל הליגה הגרמנית, בזכות הרגולציות הכלכליות המחמירות שלה, היא אחת מהשוויוניות ביותר באירופה. נשיא באיירן מינכן, אולי הנס, אמר במרירות אחרי אותה אליפות של וולפסבורג, ש"בכל עונה שבה אנחנו מפשלים, כל קבוצה בבונדסליגה יכולה לחגוג אליפות". וולפסבורג בסך הכל הצטרפה ל"הפתעות" אחרות משני העשורים האחרונים שזכו בתואר, כמו שטוטגרט, דורטמונד, קייזרסלאוטרן, ורדר ברמן.

תיקח או לא - לקרית שמונה מגיע לזכות באליפות

***

קרית שמונה משחקת בליגה שמזכירה יותר את אנגליה מאשר את גרמניה, וזאת הצרה הכי גדולה שלה. הפערים הכלכליים כאן משחקים תפקיד. הקבוצה האחרונה שזכתה פה באליפות מבלי שהיה לה את אחד התקציבים הגבוהים ביותר, היתה בני יהודה ב-1990. וגם זאת היתה אליפות בעידן שבו הכסף הגדול עדיין לא נכנס באופן משמעותי לכדורגל הישראלי. בכל מקרה, לבני יהודה היה אז כוכב ענק בסגל: קבלן האליפויות משה סיני. בסגל של קרית שמונה השנה יש רק שחקן אחד שיש לו אליפות ישראל ברקורד - רביד גזל (להפועל ת"א יש 9 שחקנים כאלו); בסגל של קרית שמונה יש רק שחקן אחד שיש לו היסטוריה של הופעות בנבחרת ישראל - רביד גזל (בסגל של הפועל ת"א יש 7 בינלאומיים).

ובכל זאת, לפני שקוברים סופית את סיכויי האליפות של קרית שמונה, חייבים לסייג ולהבהיר שדברים מוזרים קורים לפעמים בכדורגל. המנטרה "זה היופי של הכדורגל" לא נוצרה יש מאין.