אפשר היה להניח כי ההתפתחויות של הימים האחרונים ירגיעו את הגיאולוג יוסי לנגוצקי, הגיבור הטרגי של תגליות הגז הגדולות "תמר" ו"דלית". השלב הראשון של הבוררות בת השנתיים שניהל מול איש העסקים ושותפו לשעבר בני שטיינמץ הסתיים לטובתו. הבורר, השופט בדימוס בעז אוקון, קבע כי שטיינמץ הפר את ההסכם, ובשלב הבא ידון בסוגיית הפיצוי והיקפו. לנגוצקי מתעתד לתבוע 100-120 מיליון דולר; אבל להירגע? לנגוצקי, כמו שרק לנגוצקי יכול, הוא הכול חוץ מרגוע.
"3 שנים אחרי התגלית ישבתי וחיכיתי שיקרה נס ויראו איזה עוול נעשה לי", הוא אומר וחוזר שוב ושוב לתפקידו כ"שומר החותם" של הפרויקט שנושא את שמות בתו "דלית" ונכדתו "תמר", פרויקט שהחליף ידיים במשך 10 שנים, וכמה וכמה פעמים היה על סף חיסול.
מילים טובות על השותפים לשעבר קשה לו למצוא. על שטיינמץ הוא אומר ש"הוא זרק אותי לגיהינום, זרק אותי לכלבים, והשאיר לי 5 שבועות למצוא מממן חלופי לקידוח". את יצחק תשובה הוא מכנה "כפוי-טובה", שכן לטענתו הוא הבטיח כי ימצא דרך לפצותו, ו"כמו שאת שמעת ממנו, אני שמעתי ממנו" (תשובה ביקש שלא להגיב לדברים); נובל אנרג'י, לדבריו, "אפילו לא הזמינה אותי לקפה".
- ואיך אתה מרגיש עכשיו?
"הקלה גדולה מאוד. זה מיזם שהגיתי ודחפתי ושמרתי על האש שלו, שעבר משברים לאורך כמעט עשור, וכשהוא התממש מצאתי את עצמי בחוץ בעקבות עוולה גדולה. הבורר נתן אישור משפטי למה שאני אומר, שסקורפיו (החברה של שטיינמץ) אכן הפרה את ההסכם וגרמה נזק. עכשיו צריך להעריך מה הנזק".
- איך הסביבה מגיבה?
"אנשים לא מבינים, אנשים מבולבלים; הם אומרים לי, נעשה צדק, ועכשיו יודעים שאתה גילית את 'תמר'. לא זו הייתה השאלה על הפרק - זה היה ברור. הבוררות הייתה אם קבוצת שטיינמץ פעלה על-פי ההסכם או לא".
- אז בוא נעשה סדר.
"ב-1999 היה לי רעיון לחפש בים העמוק הישראלי אזור שקודם לכן מעולם לא חיפשו בו ולא קדחו בו. דיברתי עם הרבה מאוד חברות בינלאומיות, כי חשבתי שחברה בינלאומית יכולה להצליח. הצלחתי לשכנע את בריטיש גז - BG, והם קיבלו זיכיון לחיפוש בשטח של 12 מיליון מטרים רבועים, כמעט כל הים העמוק הישראלי שהיה מכוסה בעשרות רישיונות. בתמורה לייזום קיבלתי, בנוסף לשכר יועץ מ-BG, אופציה להשתתף במיזם ב-5%".
כל אחד מהשותפים במיזם נדרש לתרום את חלקו היחסי בהשקעה, וכך גם לנגוצקי. "ואני תפרן", הוא מסביר, "אז באתי למיליארדר בני שטיינמץ והצעתי שנקים שותפות מוגבלת".
כך הוקמה השותפות STX, כאשר לנגוצקי תורם את הזכויות שלו במיזם, ושטיינמץ את הכסף. חלוקת הרווחים הייתה אמורה להיות 4% לבעל המאה, כלומר שטיינמץ, ואחוז אחד לבעל הדעה, כלומר לנגוצקי.
כאן החלו 10 שנים קשות. בריטיש גז עזבו את הפרויקט, גופים אחרים - כמו סונול, כלל ופטרוכימיים לישראל - הצטרפו ועזבו. "כולם התקוטטו כדי להיכנס, וכולם ברחו. במשך 10 שנים, 5 מתוך 11 חברות ברחו, וכל בריחה הייתה מכת מוות, כי מי שעוזב, אחוזיו על האחרים. היו זמנים ש-STX הייתה השותפה הבכירה עם 30%, בשעה שמה שהייתה מוכנה להשקיע מבחינה כספית היה רק 5%. זה היה קרוב לשיגעון מה שעברנו.
"אני עבדך הנאמן הבאתי את קבוצת תשובה. נתתי לו את הפרויקט על מגש של זהב. קבוצת תשובה הצטרפה ללא תשלום הוצאות העבר, קיבלה פרוספקט שגיבושו עלה 17 מיליון דולר. הייתי כל-כך נואש, שאמרתי תיכנסו ככה, בלי הוצאות עבר, רק תבואו".
ב-2008 הסתיימו 7 שנות הרישיון, שבמהלכן חייבים להתחיל לקדוח או שהרישיון חוזר למדינה. אבל דווקא אז היה מחסור באסדות קידוח, והמדינה נתנה הארכה עד סוף 2008.
ביוני אותה שנה חברת נובל, שהצטרפה במקום BG כחברה המבצעת, החליטה שכדי להציל את הרישיונות היא תעביר אסדה ממאוריטניה. החברה שהפעילה את האסדה ביקשה התחייבות כספית בתוך ימים. השותפים חתמו, חוץ משטיינמץ.
"הרצתי לו טלפונים", אומר לנגוצקי. "אמרתי לו, למה אתה מחכה בדיוק, זה ייגמר לא טוב. מכאן הוא התחיל במסע לנסות לשפר את התנאים בהסכם. הוא אמר לי, 'עשיתי שטות שעשיתי הסכם כזה, זה הסכם מאוד גרוע מבחינתי'".
לדברי לנגוצקי, הוא דווקא היה מוכן לפתוח את ההסכם, אולם שטיינמץ משך והשהה את תשובתו, בעוד לנגוצקי "מפציץ" אותו ב"עשרות מכתבים רשומים ומיילים ופקסים" ודורש ממנו להחליט.
אגב, בבוררות טען שטיינמץ כי לא ראה את המכתבים, ובלשונו הציורית של לנגוצקי "פוצי מוצי; הוא לא ידע ולא ראה, לא היה בעניינים".
ואז הגיעה המפולת הגדולה של 2008, ולשטיינמץ היו צרות אחרות. "כל החלק שלו היה 7.4 מיליון דולר, והוא כבר שילם 2.2 מיליון, כך שנשארו לו 5 מיליון. אבל הוא אמר, 'אני רוצה לחתוך את ההפסדים שלי'".
לנגוצקי התחיל להתרוצץ "כמו משוגע" כדי למצוא מממן חלופי, אולם נותרו לו 45 יום בלבד, חברות היססו לקחת התחייבות בהתרעה קצרה, ו"כל מי שבאתי אליו אמר, 'בני שטיינמץ הוא הכי מפולפל במזרח התיכון. אם הוא עזב את הפרויקט, אין על מה לדבר'". לנגוצקי גם טוען כי הדרישות הכספיות שהעמיד שטיינמץ היו מעבר לסכום שהשקיע.
- פנית גם לשותפים הקיימים, שיקנו את החלק של שטיינמץ?
"כן. ניהלתי משא-ומתן גם עם קבוצת תשובה וגם עם נובל, והם, מטעמים השמורים עמם, לא קנו ממני".
- אז הייתה התגלית, ונשארת בחוץ. לפחות העריכו את התרומה שלך?
"נובל זו חברה אמריקאית עם תרבות ונימוסים - אבל הם לא הזמינו אותי אפילו לכוס קפה; הם פחדו לעשות איזו מחווה שממנה ישתמע שהם מכירים בתרומה שלי, חששו שאתבע אותם".
- ויצחק תשובה?
"יום אחד תשובה התראיין ברדיו, התנפח כולו, אמר 'אנחנו ואנחנו'. כשהוא גמר רזי ברקאי שאל אותי, 'מה אתה אומר'. אמרתי, 'מר תשובה לא אמר לי תודה'. כעבור 5 דקות תשובה טלפן אליי ואמר, 'יוסי, אנחנו מוכרחים להיפגש לארוחת צהריים'. אמרתי לו, 'אני עסוק, אני לא יכול לדבר איתך'".
ההופעות הפומביות של תשובה בהקשר הזה הרתיחו אותו. "אני כל הזמן רואה אותו מופיע ומדבר על החזון למען עם ישראל. הרגשתי שעד פה, הרמתי טלפון ואמרתי לו, 'תשובה, אני מתחיל להתרגז'. תשובה אמר שצריך להיפגש, אבל לאחר אותה שיחה סגרנו את הטלפון, ובזה נגמרו היחסים בינינו".
בקרוב יתחיל החלק השני של הבוררות, שבו תידון סוגיית הפיצויים, ולפי הערכות מסוימות בשוק, הדרך המשפטית עוד ארוכה. רק בסיומה, אומרים גורמים שונים, תוכרע השאלה מיהי הדמות הטרגית של קידוח "תמר".
מחברת סקורפיו נמסר בתגובה: "הליך הבוררות נמשך. לא ננהל את הבוררות מעל דפי העיתון, ולא ניגרר לספינים תקשורתיים מבית המדרש של עורך דינו של לנגוצקי".
shlomitlan@globes.co.il