הקמתה של מדינת ישראל, הביאה לתקווה שריקודי "מה יפית", בהם חילו לעתים יהודים את פני הפריץ, תוך ביזוי עצמם ומסורת ישראל, פסו מן הארץ. הח"כים מטעמו של שר החוץ ליברמן: קירשנבאום, אילטוב ובלילא-אברהם - הוכיחו כי טעינו. השלושה נסעו כמשקיפים לבחירות ברוסיה. כשלושת הקופים, הם לא ראו ולא שמעו, אך למרבה הצער גם לא שתקו. "הבחירות נוהלו ביושר ובשקיפות" טענו, והרוויחו את הנסיעה ביושר. שר החוץ הסתמך עליהם, ובריקודו בפני פוטין הודיע: "הבחירות היו הוגנות, חופשיות ודמוקרטיות". סביר שהתחייבותו לאמירות אלה אפשרה את פגישתו עם השליט.
אם קיווה ליברמן, המודר ממנהיגי ארה"ב ואירופה, לרכוש קולות נוספים במגזר הרוסי בארץ, דבריו המבישים עשו ההיפך מכך. אם קיווה להישג מדיני (לו לא זכה עד היום), במתכונת ה"ריאל פוליטיק", המכשיר עסקות נשק ותמיכה ברודנים - טפחה המציאות על פניו, ופוטין הודיע מיד כי יימשכו קשריה הטובים של מוסקבה עם טהרן ודמשק. הנזק התדמיתי העצום למדינת ישראל נוצר.
התחנה הבאה, קונגו
ליברמן אינו אדם פרטי. בעטיו מצטיירת ישראל כמדינה חסרת ערכים, היחידה המכשירה זיופי בחירות חסרי תקדים. בניגוד ל"משקיפים" שלנו, הודיעו משקיפי הארגון האירופי לשיתוף פעולה, שהיו "הפרות נהלים תכופות, מניפולציות גלויות ומקרים של מילוי קלפיות". הממצאים מראים, שעובדים נדרשו להצבעות כפויות, ואחוז ההצבעה הגבוה ביותר למפלגתו של פוטין, היה בבתי הסוהר ובמוסדות לחולי נפש, מעל 95%. לא היה קשר בין הפתקים לספירתם. סטלין הוקם לתחייה - הוא זה שלימד כי לא הפתקים חשובים אלא דרך ספירתם. משקיפים גורשו מהקלפיות ואוימו, ותלונותיהם זכו להתעלמות.
לא רק שרת החוץ האמריקנית יצאה כנגד הזיופים; יו"ר הפרלמנט התפטר, הנשיא לשעבר, מיכאיל גורבצ'וב, תומך במפגינים, וכמוהם גם אנשי ספרות ואקדמיה רבים. כרגיל, שילמה גם העיתונות את המחיר. בכירי עיתונות פוטרו, בשל חשיפות זיופים; בלוגרים שהשמיעו את קולות האופוזיציה נעצרו; וממנהיגי האופוזיציה נמנעת האפשרות להתבטא בכלי התקשורת. למרות ניסיונות השלטון לשתק קווי טלפון ואינטרנט, עדיין קיימים אתרים שמביאים עדויות, כתבות ותמונות, שדי בהן כדי לפסול את הבחירות.
מאות אלפים יצאו לרחובות, במדינה שתושביה רגילים לציית לכל שלטון - מהצאר, דרך הפוליטביורו ועד ילצין ופוטין. לא היה כדבר הזה ברוסיה. התוצאות אינן מאחרות לבוא; עשרות אלפי שוטרים וחיילים מזויינים, מבצעים אלפי מעצרים אלימים, והפוליטיקאים מפזרים הבטחות שלא יהיה להן כיסוי. ליברמן ממשיך בשלו: הבחירות במדינה - המדורגת במדדי השחיתות יחד עם ניגריה ואוגנדה - היו הוגנות והתוצאות משקפות את רצון הבוחר. יותר מכך, "המפגינים אינם חברים שלנו". אולי תוך תקווה, כי בחירות כאלה יתקיימו בעתיד גם כאן.
יש להניח, כי ברגעים אלה ממש יושב ג'וזף קבילה, הנשיא הנבחר של קונגו, ומחכה בקוצר רוח לביקורו של שר החוץ הישראלי, שיכשיר את הבחירות גם שם. הבחירות בקונגו הצטיינו בזיופים, העלמת מאות אלפי פתקי הצבעה, והכרזה חד-משמעית של כל משקיפי החוץ, כי הבחירות פסולות. ליברמן, מחכים לך בקונגו. בצרפת כבר קבעו ראשי מפלגת ה"חזית הלאומית", של לה פן, שלעומתך הם מתונים. נתניהו, מה אתה עושה בעניין?
הכותב שימש כיו"ר רשות השידור